במהלך כנס קומיק קון חגגה “סטארגייט” (Stargate) עשרים שנה לעלייתה לשידור של הסדרה הראשונה, “סטארגייט SG-1”. בתוך החגיגות הוכרזה מיני-סדרה חדשה במשפחת סדרות “סטארגייט”. הסדרה תקרא “מקורות” (Origins), ותעקוב אחרי קת’רין לנגפורד, בתו של הארכיאולוג פול לנגפורד, שגילה את הסטארגייט הראשון במצריים.

הסדרה תהייה זמינה באופן דיגיטלי בלבד, ותושק יחד עם שירות צפיה חדש שמוקדש כולו לסטארגייט, הנקרא “מפקדת סטארגייט” (Stargate Command). “רצינו לחזור לפרנצ’ייס של ‘סטארגייט’, וליצור סיפור חדש שמכבד את המיתוס המקורי ונותן למעריצים הנאמנים עוד הרפתקה ומסותרין“, אמר קווין קונרוי, נשיא התחום הדיגיטלי ב-MGM. “אנו רואים ב’מקורות סטארגייט’ הוקרת תודה למעריצים ששמרו על רוח הסדרה לאורך כמעט 25 שנים“.

מפקדת סטארגייט תשלב אלמנטים חינמיים ואלמנטים בתשלום. היא צפויה להיות מאגר המידע הגדול והנרחב ביותר על “סטארגייט”. כרגע לא נחשף בדיוק מה יהיה בה, והאם תכלול את כל סדרות “סטארגייט” שיצאו, אך מידע חדש צפוי להחשף בקרוב. ידוע שהיא תכלול גם קטעי מאחורי הקלעים של “מקורות”, וסביר להניח שיהיו תכני בונוס גם לסדרות אחרות שיגיעו למפקדה. הפרנצ’ייז של סטארגייט צבר 380 פרקים ובין קרוב ל-20 עונות מחולקות לכמה סדרות שונות, כך שלא חסר למפקדה תוכן להציג, בהנחה והכל יגיע לשם בשלב כזה או אחר.

מותחן המלחמה “דנקרק” (Dunkirk) של כריסטופר נולאן (Christopher Nolan) זוכה לשבחים מרוב המבקרים, עם ציון ממוצע של 94 ב-Metacritic ומדד טריות של 92% ב-Rotten Tomatoes. נראה שהצופים מסכימים, שכן הסרט לא מפסיק למלא אולמות.

קריאה נוספת: ביקורת סרט: דנקרק – דממת המוות, רעם המלחמה

כבר בסוף השבוע הראשון שלו הכניס “דנקרק” 50.5 מיליון דולר בארצות הברית, יחד עם 55.4 מיליון משאר העולם, מספרים מרשימים לסרט לא אופייני לעונת הקיץ הקלילה לרוב. כמחווה לכך שהסרט צולם בחוף דנקרק הצרפתי עצמו, נולאן רצה שהסרט יוקרן לראשונה דווקא בצרפת, היכן שהוא הכניס 4.9 מיליון דולר עד עכשיו. הכנסתו הגדולה ביותר של הסרט מחוץ לארה”ב היא בבריטניה, באופן לא מפתיע, היכן שהוא הכניס 12.4 מיליון.

ל”דנקרק” נותרו עוד כמה שווקים להכנס אליהם. בסוף השבוע הקרוב הוא יגיע גם לגרמניה, ברזיל ומקסיקו, ובשבועות הבאים גם לאיטליה, סין ויפן. למרות שהסרטים המערביים היחידים שמצליחים באסיה הם לרוב סרטי גיבורי על, סרטיו של נולאן נוטים לגרוף קופות מרשימות שם גם הם, כך שהאחים וורנר תראה גם הכנסות משמעותיות משם, ככל הנראה.

בינתיים, “ולריאן ועיר אלף הכוכבים” עלה למסכים גם הוא בסוף השבוע האחרון, ולא הצליח להמריא. הוא הכניס 17 מיליון דולר בלבד בארצות הברית, ועוד 6.5 מיליון בשאר העולם. השוק היחידי בו הוא פתח במקום גבוה יחסית הוא בגרמניה, וגם שם הוא מפגר מאחורי “גנוב על העולם”, שזה כבר השבוע השלישי לריצתו.

במהלך כנס קומיק קון בסן דייגו הציגה נטפליקס  את הטריילר המצופה לעונה 2 של Stranger Things. סדרת האימה הנוסטלגית זכתה למעמד פולחן לא פחות מהסרטים עליהם היא מתבססת, ומעריצי הסדרה ציפו לטריילר החדש בקוצר רוח.

בטריילר נראים ארבעת הבנים משחקים באולם הארקייד המקומי. מייק, דסטין, לוקאס ווויל, אותם משחקים פין וולפהארד (Finn Wolfhard), גייטן מטראצו (Gaten Matarazzo), קיילב מקלאפלין (Caleb McLaughlin) ונוח שנאפ (Noah Schnapp) בהתאמה, מנסים לגבור על Dragon’s Lair, משחק שידוע לשמצה ברמת הקושי הגבוהה שלו.

בעוד הילדים חווים מערבולת רגשות שנעה בין שמחה, כעס ותכסול, כיאה לילדים שמשחקים במשחק קשה במיוחד, וויל באיירס מוצא עצמו לכוד לרגע שוב בעולם המקביל בו הוא היה כלוא במשך רוב העונה הראשונה. הוא חוזר כמעט מיד אל חבריו, אך נדמה שצרותיו לא הסתיימו.

מתוך “Stranger Things 2” (צילום: Jackson Lee Davis, תמונה באדיבות Netflix)

הטריילר מראה שחלק ניכר מהסדרה יתרחש סביב האלווין. רביעיית הילדים תתחפש למכסחי השדים, ונדמה שכמו גיבוריהם הקולנועיים, גם הבנים יצטרכו לצוד שדים בעזר גאדג’טים חשודים, כי השדים לא משחררים את וויל המסכן. על רקע הטריילר נשמע קולו של וינסנט פרייס המנוח, המקריין את הקליפ ל-Thriller של מייקל ג’קסון. חגיגת שנות השמונים לא נפסקת.

בסוף הטריילר אנו רואים את אחת-עשרה, דמותה של מילי בובי בראון (Millie Bobby Brown) המוכשרת, נקראת חזרה מהעולם המקביל לעולמינו על ידי מייק, שזקוק לעזרתה.

העונה השניה של Stranger Things, הנקראת Stranger Things 2 כיאה לסרט המשך משנות השמונים, תעלה לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-27 באוקטובר, בהאלווין הקרוב.

רשת HBO חשפה בכנס קומיק קון טריילר ראשון לעונה 2 של “ווסטוורלד” (Westworld), מערבון המד”ב החדש שלה. הטריילר מציג את נקודת המוצא של העונה השניה, מיד לאחר סיום העונה הראשונה.

קריאה נוספת: ביקורת סדרה: ווסטוורלד, סיכום עונה 1 – ממכונה לעל-אדם

הטריילר מתחיל מהפסנתר האוטומטי, שהפך כבר לסמל איקוני של הסדרה, אך כעת גליל התוים של הפסנתר מוכתם בדם. אנו רואים את דולורס בגילומה של אוון רייצ’ל ווד (Evan Rachel Wood) וטדי בגילומו של ג’יימס מרסדן (James Marsden) צדים את מבקרי הפארק שהגיעו לאירוע בפרק סיום העונה הראשונה, כאילו שהם בופאלו.

ברנארד, בגילומו של ג’פרי רייט (Jeffrey Wright), נצפה יחד עם יחידת חיילים המובלת על ידי אשלי סטאבס, אותו משחק לוק המסוורת’ (Luke Hemsworth). החיילים נכנסים לתוך הפארק במטרה ברורה לטפל במרד האלים באלימות מוגברת. ברנארד אמנם יודע שהוא מארח, אחד מהרובוטים של הפארק, אך כנראה אשלי והחיילים אינם יודעים זאת.

המארחת מייב, אותה משחקת ת’נדי ניוטון (Thandie Newton), הולכת לצד אחראי הסיפור לי סייזמור, אותו משחק סיימון קוורטרמן (Simon Quarterman). ככל הנראה היא מאלצת אותו לעזור לה למצוא את ביתה שעדיין נמצאת בתוך הפארק.

לבסוף דמותו של אד האריס (Ed Harris), “האיש בשחור”, מופיעה בסוף הטריילר כדי שנדע שהוא עודנו חי. פניו מכוסות בדם, אך לא רואים פצעים ברורים עליהן, וניתן להסיק שהדם אינו שלו. נדמה שהוא סוף סוף קיבל מהפארק את האתגר שהוא חיפש כל השנים האלה – אתגר אמיתי, מסוכן, בו לא משחקים ב”כאילו” אלא צריכים לשרוד מול המוני רובוטים זועמים.

העונה השניה של “ווסטוורלד” לא תגיע השנה בסוף, אלא במהלך 2018. תאריך מדוייק עוד לא נחשף.

במהלך כנס קומיק קון הציגה רשת The CW טריילים חדשים לארבעת סדרות גיבורי העל שלה המתרחשות ביקום גיבורי DC המשותף – “החץ” (Arrow), “הברק” (The Flash), “סופרגירל” (Supergirl) ו”אגדות המחר” (DC’s Legends of Tomorrow).

ספויילרים לעונות הקודמות של הסדרות בהמשך הכתבה

ב”חץ” נראה שחלק מהדמויות שרדו את הפיצוץ באי בסוף העונה האחרונה. הטריילר מתחיל בלהזכיר כיצד נגמרה העונה החמישית, וממשיך כבר בסצנות מהעונה השישית, הבאה. שתי הקנריות השחורות עדיין בחיים, וכבר בטריילר עצמו נצפים עימותים ביניהן. שורד נוסף הוא סלייד ווילסון/דת’סטרוק, שלא ברור אם עזר לחברי הצוות של אוליבר להנצל, או שמא נטש אותם, ואילץ אותם להנצל בכוחות עצמם. האם אוליבר וסלייד ימשיכו לעבוד ביחד, או שמא הם יריבים שוב?

עונה 6 של “החץ” תעלה לשידור ב-12 באוקטובר.

הצוות של “הברק” מתמודד עם חיים ללא בארי אלן, אחרי שהוא עזב את הצוות שלו, את חבריו ואת ארוסתו. הם לומדים להתמודד עם האתגרים שלו בלעדיו, אלא שנבל חדש מציב בפניהם אולטימטום – עליהם להביא את בארי אלן אליו, או שהוא יחריב את העיר כולה. הם מבינים שאין להם ברירה אלא למצוא את בארי וללכוד אותו, אך איריס לא נראית מרוצה מהעניין בכלל.

עונה 4 של “הברק” תעלה לשידור ב-10 באוקטובר.

לאחר ההחלטה הקשה שלה בסוף העונה השניה, קארה מתקשה להמשיך לשמור על הזהות הכפולה שלה. היא טוענת שזו הייתה טעות. נדמה ש”סופרגירל” הנעימה והקלילה יחסית לוקחת תפנית אפלה מאד בעונה השלישית. אחד מהנבלים החדשים של הסדרה, מורגן אדג’, מופיע, מגולם על ידי אדריאן פסדאר (Adrian Pasdar) מ”גיבורים” ו”סוכני ש.י.ל.ד.”.

דמות חדשה שתצטרף לקאסט של הסדרה העונה תהיה Psi, מנטאליסטית חזקה שתהווה אויבת עבור סופרגירל. את תפקידה של Psi תגלם יעל גרובלס, שעד עתה הופיעה בסדרה אחרת ברשת CW, “ג’יין הבתולה”. בשלב זה לא ברור האם דמותה של גרובלס תשתתף בפרקים בודדים או שתקבל תפקיד משמעותי יותר שייפרס למשך העונה ואולי יזלוג גם מעבר.

עונה 3 של “סופרגירל” תעלה לשידור ב-9 באוקטובר.

גיבורי “אגדות המחר” שיבשו לחלוטין את רצף הזמן בתום העונה השניה. כעת, בעונה השלישית, נדמה שבמקום לרדוף אחרי נבלים בזמן, עליהם לנקות אחרי עצמם ולסדר את הזמן עצמו. הם יסתובבו בעולם בו תופעות מזמנים שונים מתקיימות בו זמנית, כגון דינוזאורים המתהלכים בעיר עתידנית. אך זה לא אומר שאין עוד נבלים שיקשו עליהם בביצוע המשימה.

עונה 3 של “אגדות המחר” תעלה לשידור ב-10 באוקטובר, מיד לאחר הבכורה של “הברק”.

במהלך כנס קומיק קון חשפה נטפליקס טריילר חדש לסדרת “מסע בין כוכבים” (Star Trek) החדשה, “דיסקברי” (Discovery). הטריילר מציג בפנינו בצורה יותר ברורה מה יהיה האירוע הטראומטי הגדול שנרמז בטיזרים הקודמים.

הטריילר מתמקד בגיבורת הסדרה, הקצינה מייקל ברנהאם, אותה מגלמת סונקה מרטין-גרין (Sonequa Martin-Greene). כפי שכבר היה ידוע, ברנהאם אינה הקפטן של הדיסקברי, אך היא גיבורת הסדרה, בניגוד למסורת לפיה הקפטנים של הספינות הם לרוב הדמויות המרכזיות בסדרות “מסע בין כוכבים”.

בטיזרים קודמים ראינו שהסדרה מתקיימת לפני הסדרה המקורית, בתקופה בה הפדרציה פוגשת לראשונה את האימפריה הקלינגונית. במפגש בין חללית הדיסקברי לקלינגונים אנו רואים שמתרחש עימות רציני, המייצר תקרית דיפלומטית שמובילה, ככל הנראה, למלחמה בין הקלינגונים לפדרציה.

לא ברור בדיוק כיצד ולמה, אך נדמה שברנהאם אחראית באופן חלקי לתקרית זו. קפטן לורקה, אותו משחק ג’ייסון אייזקס (Jason Isaacs) מסרטי “הארי פוטר” מציע לה הזדמנות לתקן את הנעשה ולהחזיר את הגלקסיה למצב שלום. נראה ש”דיסקברי” תהייה סדרה שתעסוק פחות במסעות בין כוכבים לא ידועים, ויותר בסיפור לינארי על תקרית אחד גדולה ומרכזית בהיסטוריית עולם “מסע בין כוכבים”.

“מסע בין כוכבים: דיסקברי” תעלה לשידור ב-24 בספטמבר בארצות הברית וקנדה דרך שירות הצפיה הישירה CBS All Access, וב-25 בספטמבר בשאר העולם דרך נטפליקס. שאר פרקי הסדרה ימשיכו לצאת לנטפליקס יום אחרי עלייתם באמריקה.

בפרק הראשון בעונה 7 של “משחקי הכס” (Game of Thrones) לא היו התרחשויות דרמטיות, כפי שציפינו. קיווינו אמנם ליותר, אך לא היה מפתיע לראות פרק שלם שמוקדש להצבת הכלים במקומם. אחרי הכל, עברה כבר כמעט שנה מאז שצפינו בסדרה לאחרונה, ובכל מקרה לא היה ברור כל כך מי נגד מי, ולמה.

הפרק השני, “פרי-סער” (Stormborn), הוא פרק בו השחקנים הגדולים מתחילים להניע את הכלים שלהם על הלוח. תגובת הנגד מיידית כמעט, מה שמספק לנו פרק “משחקי הכס” מהסוג שקיווינו לראות, אולי מאז עונה 5 אפילו.

מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים לפרק החדש

תגמול על מעשים טובים

“פרי-סער” הוא פרק שמציג קונספט מאד לא שגרתי ל”משחקי הכס” – זיכרונות חיוביים. לרוב ב”משחקי הכס” זיכרון הוא הכלי העיקרי באמתחת נוטרי הטינה. אם דמות זוכרת משהו שנעשה לה על ידי דמות אחרת, זה כנראה כי נעשה לה משהו נורא מאוד. מהבחינה הזאת מלכת הקוצים ואלאריה הן דמויות שמתנהגות בצורה שגרתית לחלוטין. אחת מתאבלת על בתה, השניה על בן זוגה, ובשביל שתיהן זהו תרוץ לא לסמוך על טיריון, פשוט כי הוא נולד תחת דגל אדום במקום ירוק, כתום, או כל דגל אחר שאינו לאניסטר.

אך יש מי שזוכרים שטיריון הוא אדם ישר והגון, גם אם לעתים מפוקפק מוסרית. ג’ון וסאנסה סומכים על טיריון בצורה יוצאת דופן, יש שיגידו שכמעט מוגזמת. אך זה לא מרגיש כמו סטייה מהנורמה, לא במקרה הזה. ראשית, הם אכן ראו את צדדיו הרכים והיפים ביותר של טיריון, וגם אם היכרותו עם ג’ון הייתה קצרה, היא השאירה רושם חזק מאד על שניהם. סאנסה, מנגד, הכירה את טיריון זמן רב בהרבה, ועדות האופי שלה רבת ערך, הן לג’ון והן לנו. אין לנו שום סיבה לחשוב שהם לא צריכים לסמוך עליו.

הגישה הזאת מחברת את כל הדמויות בצד של “הטובים”. אני אומר “טובים”, כי בשלב הזה ברור לחלוטין שגם ג’ון וגם דאינריז הן דמויות חיוביות. ההבדלים ביניהם הן הפרספקטיבות השונות, הפוקוס השונה של המערכות שלהם. אך דאינריז, גם אם לא מתכננת להציל את העולם מהלילה הארוך, מביאה איתה מעין “פוליטיקה חדשה” – פוליטיקה בה חטאי העבר נסלחים לואריז ולמליסנדרה, בה טיריון, רוצח-אב, הוא ימין נאמן למלכה, ובה בית מארטל ובית טיירל מסכימים לעבוד יחד ללא סייג, וזאת למרות דורות רבים של יריבות עקובה מדם בין שתי הממלכות.

אל מול הפילוסופיה הזאת של אחווה וסלחנות אותה ג’ון מפגין כבר שני פרקים ודאינריז מתחילה להפגין כאן בעצמה, החשדנות המוגברת של סרסיי כלפי כל הסובבים אותה רק מדגישה את הדמיון בינה לבין אביה של דאינריז, המלך המטורף.

סטארקים צעירים, טעויות חדשות

אך טוב ליבו של ג’ון לא מגן עליו מפני טעויותיו. והטעות הכי גדולה שלו היא שהוא לא מנסה ולו מעט לשחק במשחקי הכס. ג’ון ראה את מלך הלילה ואת המהלכים הלבנים; ג’ון נבגד על ידי חייליו וחבריו וחזר מהמתים; ג’ון ניצח את ראמזי בקרב הממזרים; ולג’ון אין שמץ סבלנות לפוליטיקה. הוא אומר את מה שהוא חושב, חושב את מה שליבו מאמין בו, ופועל כפי שאדארד סטארק היה פועל. וכולנו זוכרים מה עלה בגורלו של לורד סטארק האחרון, כמו גם בנו המלך הראשון.

אין זו טעות לחון את הבתים שחברו לראמזי. אחרי הכל, אותם מנהיגים נהרגו בקרב. אין זו טעות לסמוך על טיריון, כי צריך להמשיך ולשכנע את הלורדים הצפוניים ששיתוף פעולה הכרחי כדי לנצח את מלך הלילה. ואין זו כלל וכלל טעות להשאיר את ממלכת הצפון בידיה של סאנסה, שמתאפיינת בזהירות רבה ושנאמנות הלורדים נתונה לה. גם לא לסמוך על פטיר בייליש זו לא טעות. מהי הטעות? להראות לבייליש שהוא אינו סומך עליו. וזו טעות הרת גורל.

מתוך “משחקי הכס” – עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)

בהעדרותו של ג’ון המללכה תהיה בידיה של סאנסה, והיא למדה את כל מה שהיא יודעת מסרסיי ומבייליש, שני השחקנים החריפים ביותר בפוליטיקה של ווסטרוז. היא לא מוכנה לדבר עם בייליש, אך הוא עדיין שם כדי להשפיע עליה. הוא כבר הרבה זמן מנסה לדחוף את סאנסה לשחק איתו ביחד במשחק, ולהוביל את שניהם למלוכה. כעת משהוא יודע בבירור שג’ון לא יסמוך עליו לעולם, הוא יתחיל לפעול נגד ג’ון בצורה חריפה הרבה יותר, ויטה את הלורדים הצפוניים לטובת סאנסה, ואת סאנסה, כמה שיוכל, כנגד ג’ון. וכמו שאנחנו מכירים את ווסטרוז ואת בייליש עצמו, חיכוך שכזה בין חצאי אחים יכול להסתיים במלחמה לכל דבר, מלחמה שממלכת הצפון לא יכולה להרשות לעצמה.

כמו כן, כדאי לזכור שגם אדארד סטארק הפגין בוז גלוי כלפי בייליש, וגם הוא הרים על בייליש יד. בייליש בתגובה היה מספיק מנומס לומר לסטארק שאסור לסמוך עליו. האזהרה הזאת הוכיחה את עצמה כנכונה מאד. ג’ון לא יקבל שום אזהרה.

בינתיים, אריה דוחפת גם היא את עצמה לאבדון. במסע שלה דרומה להרוג את סרסיי היא אבדה צלם אנוש כמעט לחלוטין. ברגע שהיא שמעה על סאנסה ועל ג’ון, ברור שהיא נעה צפונה. מי לא היה עושה זאת במקומה? וזאת הייתה ההחלטה הנכונה ביותר בשבילה, החלטה שהולכת להתבטל ולהביא על אריה אבדון.

בשביל קוראי הספרים ובשביל הצופים בעלי הזיכרון החד, הפגישה של אריה עם ניימיריה, הזאבה שלה, הייתה מרגשת מאד. ניימיריה בחרה לחוס על אריה ועל הסוס שלה, אך מקומה עם הזאבים שהיא מנהיגה, לא עם משפחתה המקורית. איננו רואים את התוצאה של המפגש, אבל ככל הנראה זאת המסקנה שגם אריה מגיעה אליה בעצמה – מקומה לא עם משפחתה כרגע, היא זאבה בודדה עם משימה שעליה לבצע.

אך כפי שנאמר כבר על ידי סאנסה בפרק הראשון – הזאב הבודד מת, אך הלהקה שורדת. את יכולותיה וכישוריה של אריה המחישו לנו שוב ושוב כדי לגרום לנו להאמין שהיא מסוגלת להרוג את סרסיי. אך גם סרסיי וגם אנחנו שמענו את הנבואה על ה”וולנקאר”, האח שיבגוד בה ויהרוג אותה. בין אם זה יהיה טיריון או ג’יימי (וההימור הסביר יותר הוא על האח הגבוה), אריה לא תהייה זו שתהרוג את סרסיי. והמסע אליו היא יצאה הוא מסע שאין ממנו דרך חזרה, במיוחד במקרה של כישלון. קשה לומר זאת בוודאות, אך כדאי שמעריצי אריה יכינו את הממחטות – יתכן מאד שלא נראה אותה חוזרת לעונה האחרונה.

מתוך “משחקי הכס” – עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)

היו שלום נחשות חול, לא נתגעגע

הצורה בה הסתיים הפרק הייתה מספקת בכמה מישורים. ראשית, בואו לא נשקר לעצמינו – רצינו לראות קרב גדול עם ניצבים ואפקטים ואלימות כיד המלכה. קיבלנו בדיוק את זה. לא רק שקיבלנו את זה, אלא שבמיטב המסורת של “משחקי הכס” הוותיקה והטובה, לפני העונה האחרונה, היה זה קרב בו כל מה שהתרחש היה מאוד דרמטי.

קשה להתעלם ממה שקרה לנחשות החול: אחת ראינו נהרגת, אחת כנראה גם מתה, למרות שלא בוודאות, ואחת ודאי בשבי עם אלאריה. יורון גרייג’וי הבטיח לסרסיי מתנה, והוא הולך לקיים ובגדול – הוא מביא לה את הרוצחות של ביתה מירסלה.

נחשות החול היו אחת מהנפילות הגדולות ביותר של הסדרה. הן הכתימו את העונה החמישית בהופעתן, ובעונה השישית כמעט ולא הופיעו, אך היו גם מיותרות ומכעיסות. אלה דמויות שיוצרי הסדרה הכניסו מהספרים כקונספט מעניין, אך כבר מהרגע הראשון לא כל כך מצאו מה לעשות איתן.

ולא מדובר הפעם בשמחה לאיד. אינני שמח על גורלן כי שנאתי אותן, אני שמח שיוצרי הסדרה בחרו לדלל אותן, וליצור דרמה אפקטיבית סביבן, במקום לשמור אותן כגימיקים זולים וחסרי תוכן.

מלבד הנחשות, היה גם תיאון גרייג’וי, שנדמה שחווה רגרסיה חזרה לתודעה של ריק, העבד הפצוע של ראמזי בולטון. כל ההתרחשות כולה על הספינה החזירה אותנו לימים הטובים של “משחקי הכס”, בהם דמויות נאלצות להתמודד עם סיטואציות קיצוניות, אין אף תשובה נכונה שמובנת מאליה, וכל מה שקורה על המסך מפתיע את הצופים. זו בדיוק “משחקי הכס” אותה רצינו לראות, וטוב לראות שעכשיו, כשהסיפור בידיהם של יוצרי הסדרה ללא חומר מקור מהספרים, הם מצליחים עדיין לייצר פרק מותח ומשלהב.

בפרק הבא

הפרק השלישי בעונה 7 של “משחקי הכס” יקרא “צדק המלכה” (The Queen’s Justice), פרק בו שתי מלכות יארחו בני ברית פוטנציאלים. יורון יבוא אל סרסיי כמנצח, ויציג בפניה את אלאריה חול ויארה גרייג’וי. האם הן יוצגו כשבויות או כראשים כרותים? סביר שהן יהיו עדיין בחיים, אך נגלה בפרק עצמו. ג’ון יגיע אל דאינריז, מה שודאי יצור סדרה של חיכוכים, כי ג’ון ודאבוס לא סומכים על מליסנדרה, וכי דאינריז תדרוש מג’ון לכרוע ברך, דבר שנתיניו לא יראו בעין יפה. קולותיהם השפויים של טיריון וואריז יצטרכו להשמע כדי למנוע תקרית דיפלומטית בין המלך והמלכה שצריכים לקבוע את עתיד שבע הממלכות כולן.

ודאי נראה את אריה ממשיכה במסעה דרומה, אל מעלה המלך, ופוגשת בדרך עוד דמויות. נדמה שהסיפור שלה הוא סיפור מסע בעונה זו, כאשר בכל פרק היא פוגשת מישהו אחר שמעודד אותה לעשות חשבון נפש. זה פורמט מתאים למסע של אריה, ומעניין יהיה לראות במי עוד היא תתקל.

העקשנות של סאמוול להציל את סר ג’ורה ברורה – הוא נושא את השם מורמונט, שם יקר מאד לסאם. אם אכן הוא יצליח להציל את האביר המושפל מהמחלה, איזו מטרה זה ישרת? ג’ורה ודאי ינסה שוב לעזור לדאינריז בכל דרך אפשרית, אך מה יצא לזה מסאם? שום דבר טוב, זה בטוח, כי ככל הנראה הוא יתפס, מה שעלול לעלות לו בהתלמדות אצל המלומדים.

חברת יוניברסל (Universal) דיווחה שהכנסותיה הגלובאליות לשנת 2017 עברו את רף 4 המיליארד דולר. זוהי שנה מדהימה ליוניברסל, שכן מדובר בפעם השניה בלבד ב-105 שנות קיומה שיוניברסל מגיעה ליעד זה. היא גם הראשונה שמגיעה ליעד השנה, מה שרק ממתיק ההישג בשבילה.

מתוך 4 המיליארד הללו, 1.265 מיליארד נכנסו בזירה הביתית, בארצות הברית, ו-2.791 מיליארד הגיעו משאר הגלובוס. הסרט המוביל של יוניברסל השנה הוא “מהיר ועצבני 8” (Fate of the Furious), שהכנסתו הגלובלית לבדה עומדת על 1.239 מיליארד. הוא גם הסרט בעל הפתיחה החזקה ביותר בכל הזמנים, עם הכנסה גלובאלית של 542 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו. מתוך סכום זה 443.2 מיליון היה מחוץ לארה”ב, הפתיחה הכי חזקה של סרט מחוץ לארה”ב. והישגיו עוד לא מסתיימים – “מהיר ועצבני 8” הכניס 392 מיליון דולר בסין, הסרט הזר המכניס ביותר בכל הזמנים ברפובליקה העממית.

הסרט השני שעזר ליוניברסל לטפס לצמרת הוא “גנוב על העולם” (Despicable Me 3), הסרט השלישי בסדרת סרטי האנימציה המצליחים על הנבל בעל הלב הרחב והמיניונים הצהובים שלו. הסרט, שעדיין רץ, הכניס 732.5 מיליון דולר גלובאליים עד עכשיו, וכנראה שיכניס עוד בשבועות הקרובים. גם הוא קבע שיא חדש בסין, עם פתיחה של 114 מיליון דולר, הפתיחה הגדולה ביותר בסין לסרט אנימציה.

יוניברסל הפיקה חמישה סרטים נוספים שהכניסו מעל 250 מיליון דולר גלובאליים כל אחד: “המומיה” (The Mummy) הכניס 392.5 מיליון; “לשיר” (Sing) הכניס 632.3 מיליון; “חמישים גוונים של אופל” (Fifty Shades Darker) הכניס 380.2 מיליון; “תברח” (Get Out) הכניס 252.6 מיליון; ו”ספליט” (Split) הכניס 277.8 מיליון.

שנתה הטובה ביותר של יוניברסל הייתה 2015, בה היא הכניסה 6.89 מיליארד דולר. השנה היא צפויה להכניס עוד מ”תוצרת אמריקה” (American Made) בכיכובו של טום קרוז (Tom Cruise) שיצא בסוף ספטמבר, ומ”פיץ’ פרפקט 3” (Pitch Perfect 3) שיצא בסוף דצמבר.

נטפליקס הכריזה אתמול (ג’) כי הזמינה 20 פרקים לסדרת אנימציה חדשה למבוגרים בשם Disenchantment. את הסדרה יצור מאט גרונינג (Matt Groening), יוצר “משפחת סימפסון” (The Simpsons) ו”פיוצ’רמה” (Futurama).

את שם הסדרה אפשר לתרגם גם כ”הסרת כישוף”, וגם כ”התבדות”. מהאופי של גרונינג ותקציר הסדרה נדמה שמשחק המילים לא מקרי. הסדרה תתרחש בממלכת ארץ החלומות (Dreamland), ותעקוב אחרי הנסיכה השתיינית בין (Bean), חברה האלף אלפו (Elfo), והשד האישי שלה לוצי (Luci). השלישיה תתקל במגוון דמויות פנטזיה שונות, ותחווה הרפתקאות מופרעות לחלוטין.

“בסופו של דבר”, אמר מאט גרונינג, “Disenchantment תעסוק בחיים ומוות, אהבה ומין, ובאיך להמשיך לצחוק בעולם שמלא בסבל ואידיוטים, למרות מה שהזקנים והמכשפים ושאר השמוקים יגידו לכם”.

את הנסיכה בין תדובב אבי ג’ייקובסון (Abbi Jacobson) מ”ברוד סיטי”, את אלפו ידובב נאט פקסון (Nat Faxon) מ”קליבלנד” ואת לוצי ידובב אריק אנדרה (Eric Andre) מ”מרוששות”. קולות נוספים יספקו, בין השאר, ג’ון דימאג’יו (John DiMaggio) מ”פוטורמה” ו”הרפתקאות פין וג’ייק”, בילי ווסט (Billy West) מ”פוטורמה”, מוריס להמארש (Maurice LaMarche) מ”פיוצ’רמה” ו”פינקי והמוח”, טרס מקניל (Tress MacNeille) מ”משפחת סימפסון” ו”פיוצ’רמה”, נואל פילדינג (Noel Fielding) מ-The IT Crowd ו-The Mighty Boosh, ועוד. האנימציה של Disenchantment תעשה על ידי אולפני Rough Draft, שעשו את האנימציה ל”פיוצ’רמה”.

20 הפרקים של Disenchantment יעלו לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס בשתי פעימות, עשרה פרקים כל פעם, כאשר עשרת הפרקים הראשונים יעלו במהלך 2018.

אולפני האחים וורנר שחררו טריילר חדש לסרט “זה” (It), המבוסס על רומן האימה המפורסם של סופר האימה סטיבן קינג (Stephen King). למרות שכבר ראינו טיזרים לסרט, וורנר תייגה את זה בתור “הטריילר הרשמי הראשון”. הטריילר הזה לראשונה מתייחס ישירות לעלילת הסרט, ולא רק מרמז עליה.

העיירה דרי שבמדינת מיין היא עיירה אמריקאית טיפוסית לחלוטין. לא חפה מבעיות, אבל שקטה ושלוה יחסית. מקום טוב לגור בו, להקים משפחה, ולגדל ילדים. אלא שילדים בעיירה זו מתחילים להיעלם. לאט ובהדרגה, לא מספיק כדי ליצור בהלה, אבל מספיק שהילדים עצמם ישימו לב ויפסיקו להרגיש בטוחים.

גיבורי הסרט הם חבורה של ילדים כאלה. ילדים שחווים בריונות כל אחד מסיבותיו שלו, אך ילדים רגילים לחלוטין. ג’ורג’, אחיו הצעיר של אחד מהם, הוא אחד הנעדרים, וחבורת הילדים מבינה שאין להם ברירה אלא לחקור את ההיעלמויות ולנסות לפתור אותן. מאחורי אותן היעלמויות ישנה ישות שטנית בשם פניוויז (Pennywise), הנוטה להתגלות בתור ליצן מחריד למראה. לילדים לא נותרת ברירה אלא להתעמת עם הפחדים העמוקים ביותר שלהם כדי להצליח לגבור על פניוויז.

מתוך הסרט “זה” (תמונה באדיבות Warner Bros)

בספרו המקורי של קינג, הסיפור מתרחש בשני זמנים מקבילים. אנו עוקבים אחר קבוצת מבוגרים שנפגשת אחרי שנים רבות שלא התראו, מבוגרים שמגלים שאינם זוכרים את הילדות שלהם כלל, וכמעט שכחו אחד את השני. סיפור הילדים הוא סיפורם שהם נזכרים בו בהדרגה. בסרט החדש המבוגרים לא יופיעו, סיפורם יסופר בסרט ההמשך, שצילומיו צפויים להתחיל כבר בתחילת 2018. מפיק הסרט רוי לי (Roy Lee) אף השתעשע עם הרעיון שאת שני הסרטים אפשר יהיה לערוך יחד לסרט אחד בעתיד, כדי לשחזר את הפורמט של הספר.

“זה” צפוי לעלות למסכים בארצות הברית ב-8 בספטמבר.

אנחנו אוהבים למיין דברים ולהגדיר אותם. למשל, אנחנו מאוד אוהבים למיין זמנים לפי עשורים. ההגדרות האלה נזילות, כמו שנות התשעים, שמתחילות בפועל בסביבות 87-88, אבל אנחנו מצליחים להצמיד לעשורים אלה מאפיינים שמייחדים אותם. שנות העשרים, למשל, מאופיינות בצמיחה כלכלית ועליית הג’אז, ושנות התשעים זכורות כשנים של נפילת משטרים מזרח אירופאיים, מדיה צינית ועליית תרבות-נגד למיינסטרים, כגון גראנג’ והיפ-הופ.

אחד העשורים הבולטים ביותר הן אתסטית והן מוזיקלית היה שנות השמונים. הוא בלט, בין השאר, כי הייתה למוזיקה שלו סגנון מאוד ייחודי. איכות וכמות הוידאו-קליפים עלו מדרגה, ודימויי האייטיז נחרטו בזכרון הקולקטיבי שלנו, גם של אלה מאתנו שלא גדלו באותו עשור ייחודי. למה הוא כה בולט ומוכר לנו כיום? כי במידה מסוימת, נדמה שאנחנו חווים את עשור הניאון שוב מחדש.

מבדיחה לטרנד של ממש

הבדיחות על העשור הססגוני החלו כבר בשנים האחרונות, כאשר גולשים התחילו להצביע על כך שסרט בסדרת “מלחמת הכוכבים” שובר קופות ויוצא חידוש ל”מכסחי השדים”. אך מעבר להתבדחויות, היה לפתע טרנד נוסטלגי רציני סביב התקופה, בקולנוע ובטלויזיה בעיקר. סרטים וסדרות החלו לפתע להתרחש בשנות השמונים, ללא שמץ אירוניה.

“אקס מן: אפוקליפסה” בחר את שנות השמונים כרקע להתרחשויות שלו בנונשלנטיות מוחלטת; “מועדון שנות השמונים” (Sing Street) סיפר על תלמידי תיכון קתולים באירלנד של התקופה, שמצאו חופש מהדיכוי שהם חוו דרך Duran Duran, Depeche Mode, ועוד מגוון להקות בולטות מהעשור המדובר; ובולטת במיוחד “דברים מוזרים” (Stranger Things), הסדרה שעוררה נוסטלגיית אייטיז בכל מי שצפה בה, גם כאשר מדובר באנשים שלא חוו אפילו רגע מהתקופה.

השנה נדמה שהאובססיה הזאת עלתה בעוד מדרגה, כאשר מוזיקה משנות השמונים נהייתה לאלמנט רצוי ואף נחוץ בקולנוע. “שומרי הגלקסיה: חלק 2” מלווה במנגינות אייטיז שמתקשרות עם ההתרחשויות שבו, בדומה לצורה בה הסרט הקודם השתמש בשנות השבעים; סדרת הדרמה GLOW של נטפליקס על ליגת היאבקות הנשים בעלת אותו השם מלווה את ההתרחשות התקופתית שלה במוזיקה תקופתית תואמת; והסרט “פצצה אטומית” בכיכובה של שרליז ת’רון מתרחש בשנות השמונים בברלין, מתהדר באסתטיקת נאון צעקנית וסדרת טריילרים לסרט נקראו על שמות שירים מהתקופה, שמתנגנים גם בטריילרים עצמם. גם הטריילר החדש של “דברים מוזרים” כבר נתן לנו טעימה מ-Thriller של מייקל ג’קסון. כי פתאום כולם כמהים לעוד קצת אייטיז.

הסבר אחד פשוט מאוד לתופעה הוא שכותבים ובמאים רבים כיום הם אנשים שהיו ילדים בשנות השמונים. הסרט “זה“, למשל, מתרחש בשנות השמונים פשוט מכיוון שהסרט צריך להתרחש כ-30 שנים לפני אירועי ההווה, שקודמו לימינו אנו. אפשר לומר שזה צירוף מקרים דומה – יוצרים בני 30-40 מתבססים על התרבות בה הם גדלו לסיפורים שלהם.

הסבר זה לא שגוי, אבל הוא מאוד מופשט ומאוד לא מדויק. הוא לא מדויק כי הוא אמנם מסביר למה היוצרים בוחרים את התקופה, אך לא מסביר למה צופים צעירים מתרגשים מרפרנסים למדיה שהרלוונטיות שלה חלפה עוד לפני שהם נולדו. לא, נדמה שזה עמוק הרבה יותר.

קווי דמיון רבים משנדמה

שנות השמונים היו עשור ייחודי מאד במישורים רבים מאד. מדובר בתקופה של תפניות היסטוריות גדולות, כשהבולטת בהן היא סוף המלחמה הקרה. כיום בדיעבד אנחנו יכולים לקרוא לו ככה, “סוף”, אך לאנשים שחיו אז לא הייתה כל וודאות שהמתיחות בין המערב לבלוק הקומוניסטי הולכת להתפורר יחד עם הבלוק עם התראה מועטת-עד-לא-קיימת.

מדובר בתקופה בה מוזיקת הפופ נהייתה שלטת, כאשר אמנים התחרו אחד בשני במי יותר ססגוני, לובש בגדים חריגים יותר ומעורר סקנדלים יותר רועשים. תקופה בה הקולנוע חתר לאפקטים ויזואלים מעל לכל, ובהוליווד האולפנים פיתחו במהירות שיא טכנולוגיות שמטרתן להביא למסך תמונות ודימויים שלא נראו לפני זה לעולם. הקולנוע של התקופה זכור כקולנוע מהנה, מבדר וגדול מהחיים, אך בו זמנית רדוד יחסית, קולנוע שמשקיע יותר זמן ומאמץ בלהרשים אותנו מלגרום לנו לחשוב. בינתיים, בפוליטיקה, נשיא ארצות הברית היה רפובליקאי עם רקע מתחום הבידור, ויחסי ארצות-הברית ורוסיה היו אחד הדברים החמים ביותר בחדשות. מתחיל להשמע מוכר?

קווי הדמיון בין שנות השמונים לימינו אנו הם קוסמטיים אמנם, אבל הם גם לא מבוטלים. נדמה שהנוסטלגיה הזאת לעשור ההוא, שהתחיל לפני כארבעים שנה ונגמר כשעיקר הדמוגרפיה אליה מכוונים יוצרי המדיה רק התחילה להיוולד, היא תוצאה מהזדהות עמוקה של בני התקופה שלנו עם האייטיז.

אנחנו, כמו אז, חיים בתקופה של טלטלה פוליטית וכלכלית. אנחנו, כמו אז, חרדים מהעתיד, חיים בחוסר ודאות ממה שיקרה אפילו בשנה-שנתיים הקרובות. אנחנו ציניקנים דעתניים עם דעות מגובשות על כל נושא, גדול כקטן, אך גם עם רצון עז למשהו אופטימי, נאיבי, פשוט ומובן. ולפתע אורות הניאון המנוכרים, האופנה הססגונית והקולנוע הרועש והטיפש מדברים אלינו. ועם כניסת האסתטיקה, נכנסים גם התכנים בדמות “דברים מוזרים”, GLOW ודומיהם, כי אם משהו מעניין אותנו, הוא מעניין אותנו כבר עד הסוף.

מבט אל העתיד

העתיד הקרוב אמנם לא ודאי ולוט בערפל, אך ישנן מגמות שקל לצפות. החיבה למוזיקה ולאסתטיקה של שנות השמונים כנראה תשאר בולטת עוד כמה שנים טובות. המדיה האסקפיסטית, לעומת זאת, לא תשאר במצב הנוכחי שלה כנראה.

כפי שבסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים התחילה תנועת נגד חזקה נגד קולנוע “שטחי”, כך גם סביר מאד שנראה בשנים הקרובות עליה בפופולריות של קולנוע חתרני ונועז יותר. כרגע ז’אנר גיבורי העל נותר הדומיננטי, אך גם הוא מנסה לצאת מהפינה הנוסחתית אליה הוא הכניס את עצמו. למעשה, כבר השנה יש כמה דוגמאות בולטות לכך. עוד נדון על זה בעוד שבוע.

את שמו של דיוויד ליטץ’ (David Leitch) רובכם ודאי עדיין לא שמעתם. למרות זאת, רבים מכם נחשפתם לעבודתו. ליטץ’ התחיל כפעלולן, והיה אחד מהפעלולנים הקבועים של בראד פיט, כולל ב”מועדון קרב”. הוא התקדם לתפקיד כוריאוגרף פעלולים, וב-2014 יצא הסרט הראשון בו השתתף כבמאי – “ג’ון וויק” – עליו ליטץ’ לא קיבל קרדיט בכתוביות הסרט.

“פצצה אטומית” (Atomic Blonde) הוא סרטו הראשון של ליטץ’ אותו הוא מביים לבדו ועם קרדיט מלא. בשנה הבאה תזכו לראות עוד סרט שלו, עליו ודאי שמעתם: “דדפול 2“. את עבודת הבימוי שלו ראיתם כבר בסרטון הקצר שיצא ל”דדפול 2″, הסרטון בו ווייד ווילסון מתעכב בתא הטלפון.

ואמנם “ג’ון וויק” מאחוריו ו”דדפול 2″ לפניו, יהיה זה חבל להתעלם מהפרויקט הכי טרי של ליטץ’, פרויקט שמשלב, במקום מסוים, קצת מהעולמות של שניהם.

העלילה

ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין, אחד הסמלים המשמעותיים ביותר לחצץ התרבותי בין הגוש המזרחי הקומוניסטי לעולם המערבי הקפיטליסטי. סיפורינו מתרחש באותו מקום ובאותם ימים, אך הוא לא עוסק בזה.

סאם הרגרייב, סוכן של MI6, סוכנות הביון הבריטית, נמצא מת במערב ברלין. החשד הוא שהרגרייב חוסל על ידי סוכן קג”ב מהמזרח. שרליז ת’רון (Charlize Theron) משחקת את לוריין ברוטון (Lorraine Broughton), גם היא סוכנת MI6, שנשלחת לברלין להביא את גופתו של הרגרייב הביתה. בנוסף, עליה לחשוף את הסיבה להירצחו, ולבדוק לשלומו של דיוויד פרסיבל, ראש תא הריגול הבריטי המקומי, אותו משחק ג’יימס מקאבוי (James McAvoy).

גם סרט קומיקס, גם סרט מרגלים

“פצצה אטומית” פועל בשני ז’אנרים במקביל. הראשון והברור מבין השניים הוא ז’אנר סרטי המרגלים, סרטים שהיו פופולאריים מאד במיוחד בשנות השבעים והשמונים, בשיא המלחמה הקרה. אך הסרט הוא גם סרט קומיקס, המבוסס על הנובלה הגראפית “העיר הקרה ביותר” (The Coldest City). אם תהיתם מדוע הסרט מסוגנן כל כך, זה ודאי עונה לכם על השאלה.

שני הז’אנרים האלה לא סותרים אחד את השני כלל וכלל. יש להם למעשה פוטנציאל להשלים אחד את השני, ואכן “פצצה אטומית” לא מוותר על אף אחד מהם, ומשתמש בכל ז’אנר ככלי להעצים את אחיו. בחלק מהמקרים זה מצליח בצורה מושלמת, ובחלקם זה לא עובד כלל.

כיאה לסרט מרגלים, “פצצה אטומית” מציג מגוון דמויות בעלות חשיבות רבה אך הופעה מועטת. בסרט מופיעים, בין השאר, ג’ון גודמן (John Goodman) בתפקיד סוכן CIA מבוגר, סופיה בוטלה (Sofia Boutella) בתור מרגלת צרפתיה, טיל שווייגר (Til Schweiger) בתור שען יוצא דופן, ועוד שחקנים רבים בתפקידים מגוונים. ברלין היא עיר חשובה מאוד לשני הצדדים במסך הברזל, והיא שורצת מרגלים וסוכנים חשאיים.

עלילת הסרט סבוכה ומסועפת, ודורשת מהצופים תשומת לב לפרטים וזיכרון טוב לשמות כדי להצליח לעקוב אחר המתרחש. לזכותו של הסרט ייאמר שהוא לא מפסיק להצמיד שמות לפרצופים, כדי לעזור לנו לזכור במי מדובר. לרעתו ייאמר שלעקוב אחר עלילתו לא קשה כפי שנדמה בהתחלה, כי היא הרבה פחות מורכבת מהרושם הראשוני שהיא יוצרת.

כיאה לסרט קומיקס, “פצצה אטומית” רוצה להרשים אותנו ויזואלית ביכולת שלו לתרגם את המדיום אל המסך. ליטץ’ עושה שימוש נרחב בצבע כדי לסגנן סצנות שונות בסרט, וכל שוט כמעט נראה קפוא בזמן, רגע שאפשר לשמר לנצח בתוך משבצת קומיקס. אותו צבע, שכולל אורות ניאון רבים, עוזר גם לסמן את התקופה. וכשאנחנו חושבים על שנות השמונים, אנחנו חושבים, כנראה, בעיקר על מוזיקה.

מתוך “פצצה אטומית” (תמונה באדיבות יונייטד קינג)

המוזיקה בסרט דומיננטית ונוסטלגית. מגוון המנגינות רחב מאד, וכולל שירים של אמנים כמו דיוויד בואי, דפש מוד, הגרסה הגרמנית המקורית של 99Red Baloons, וכמובן השיר Atomic של להקת Blondie, השראה ברורה לשם הסרט.

בסרט, שאורכו קרוב לשעתיים, תזכו לשמוע מעל שעה וחצי של מוזיקה מהתקופה. מלבד רגעים ספורים מאד בסרט, כל סצנה מלווה בשיר, והשירים כמעט ולא חוזרים על עצמם. זה עוזר לנו מאוד להכנס לרוח התקופה, אך גם מרגיש מצועצע וגימיקי. בחלק מהמקרים השימוש במוזיקה מוצלח, מקורי ומעניין, ומעצים את חווית הסרט. אף על פי כן, השימוש הנרחב ואף המוגזם במוזיקה בשאר הסרט מקטין את ההישג הזה, שכן מהר מאד המוזיקה נהיית די מעייפת, ולא מצליחה לשרת את מטרתה באופן אפקטיבי.

מלבד המוזיקה, כאמור, “פצצה אטומית” מסתמך על אפקטים ויזואליים כדי להמחיש את המקום והתקופה בהם הסרט מתקיים. אפקטים אלה מתקיימים בעיקר כדי להעצים את גיבורת הסרט, הסוכנת ברוטון הבלונדינית. ובה טמון הכוח האמיתי של “פצצה אטומית”.

לא רק ג’ון וויק על עקבים

מבט ראשון בטריילרים יכול ליצור אצלכם רושם שמדובר בשיעתוק של ג’ון וויק על עקבים. אי אפשר להאשים אתכם על מסקנה כזאת, שכן האקשן והאלימות בסרט חולקים קווי דמיון רבים עם סרט הפעולה בכיכובו של קיאנו ריבס. אך הסוכנת ברוטון היא דמות מצוינת בפני עצמה, וראוי לבחון אותה ככזאת.

החיבור בין שרליז ת’רון לדייויד ליטץ’ הוא לא פחות מגרעיני. עם הרקע והנסיון שלו בפעלולים וכוריאוגרפיה, ועם המשחק הברוטאלי שלה המשולב ביכולותיה האתלטיות, ליטץ’ ות’רון מייצרים דמות שתענוג לצפות בה ולעקוב אחריה. הסוכנת ברוטון היא מרגלת מהמעלה הראשונה, הדוברת מספר שפות, יודעת לשים לב לפרטים הכי קטנים ומומחית בלוחמה פנים אל פנים. אך ברוטון, כת’רון, היא גם אישה דקיקה למדי, פרט שיוצרי הסרט לא דלגו עליו.

לעתים קרובות במהלך הסרט היא מוצאת עצמה נלחמת לבדה מול מספר הולך וגדל של גברים מגודלים שהורגים אנשים בידיהם למחייתם. ברוטון משלבת את כישורי הלוחמה שלה עם חדות האבחנה שלה כדי לזכות שוב ושוב ביתרון על ידי שימוש בסביבה שלה. היא מנצחת את אויביה בשילוב של מהירות ויצירתיות, המפצות על הבדלי הכוח הפיזי המשמעותיים, כמו גם על החיסרון המספרי התמידי בו היא נמצאת.

שרליז ת’רון ב”פצצה אטומית” (תמונה באדיבות יונייטד קינג)

סרטים כאלה נוטים להיות מאד אסתטיים, במיוחד כשזה נוגע לנשים. “פצצה אטומית” מזכיר לנו פעם אחר פעם כמה יפה הסוכנת ברוטון, כמה נחשקת. למרות זאת, הוא לא בוחל בלהראות את סימני האלימות – ברוטון נפצעת, נחבלת, וככל שהסרט מתקדם היא נהיית שחוקה ועייפה יותר. יופיה הוא מאפיין שלה, אך הוא אינו מגדיר אותה. להיפך, היא לא פוחדת לצאת מקרב עם אף שבור או עם פנס בעין. אחרי הכל, היא יודעת בדיוק למה היא נכנסת, ובקרב אגרופים-סכינים-אקדחים לא מנצחים עם חיוך כובש ותסרוקת מסודרת.

בשורה התחתונה

“פצצה אטומית” הוא סרט מסוגנן מאד, שתוקף שוב ושוב את עיניו ואוזניו של הצופה. המתקפות האלה אמנם תכופות ולא תמיד רצויות, אך הן נסבלות לחלוטין. כאשר הסרט מצליח להרשים מתוך כל הרעש, הוא מצליח פי כמה, ולא למרות הרעש אלא בזכותו.

הקצב של הסרט טוב, והוא נותן רגעי מנוחה קצרים אך מספקים בין סצינות האקשן הרבות שבו. כמעט כל סצינת פעולה היא טובה ובמקום, ובמרכז שרליז ת’רון ממשיכה להוכיח שהיא כנראה שחקנית הפעולה הטובה ביותר שפועלת כיום בהוליווד.

בעלילה, “פצצה אטומית” לפעמים לא מתאמץ מספיק. באווירה הוא מתאמץ יותר מדי. אך אם סרטי קומיקס חריגים מעט קוסמים לכם, ואם אהבתם את “ג’ון וויק” ואתם רוצים לראות משהו דומה אבל מאוד שונה, “פצצה אטומית” הוא בילוי נפלא לערב בברלין של פעם, לפני 30 שנה, כשמרגלים רצחו אחד את השני בצל החומה אותה העם בסוף הפיל.

דארן ארונופסקי (Darren Aronofsky) היה שקט לאחרונה. במאי “רקוויאם לחלום”, “המתאבק” ו”ברבור שחור” תמיד אוהב להפתיע, וכעת נחשף טיזר ראשון אפוף מסתורין ל”אמא!” (!Mother), סרט אימה חדש פרי מוחו הקודח.

בטיזר אנו רואים את גבה של ג’ניפר לורנס (Jennifer Lawrence) בעודה מתהלכת באחוזה, וברקע אנו שומעים אותה מקבלת אורחים לביתה. נדמה שכמות האורחים ממשיכה לעלות, ועניינים יוצאים מכלל שליטה. בסוף הטיזר אנו רואים סדרה של דימויים מטרידים ואלימים. חלקם בעלי אופי מיסטי, אך יתכן שמדובר בחלומות או הזיות. מעבר לכך אין פרטים על הסרט. ידוע רק שהוא סובב זוג שמתגורר בבית מבודד, שמקבל אורחים שמפרים את שלותם. טריילר מלא לסרט יצא בעוד כשבוע, ב-8 באוגוסט, ויחשוף ודאי פרטים נוספים על העלילה.

מלבד לורנס, בסרט יככבו חאווייר ברדם (Javier Bardem) מ”ארץ קשוחה” ו”שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר“, אד האריס (Ed Harris) מ”הפריצה לאלקטרז” ו”ווסטוורלד“, דונל גליסון (Domhnall Gleeson) מ”מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר”, “אקס מאכינה” ו”האיש שנולד מחדש”, קריסטן וויג (Kristen Wiig) מ”מסיבת רווקות” ו”מכסחות השדים”, מישל פייפר (Michelle Pfeiffer), ועוד.

מלבד הטיזר הקריפי, לסרט קיים גם פוסטר בו ג’ניפר לורנס אוחזת בליבה הקרוע מהחזה שלה, מוקפת בפרחים. “אמא!” צפוי לעלות למסכים ב-15 בספטמבר הקרוב בארצות הברית.

פוסטר לסרט “אמא!” (תמונה באדיבות Paramount Pictures)

הפרק השלישי בעונה 7 של “משחקי הכס” (Game of Thrones) נקרא “צדק המלכה” (The Queen’s Justice). כשמו, הוא מציג שתי מלכות, ושתי גישות שונות לצדק. כדרכה של “משחקי הכס” בקודש, בשני המקרים הצדק צבוע בגוונים רבים של אפור.

מכאן מתחילים ספוילרים משמעותיים לפרק – ראו הוזהרתם!

צדק בגוב האריות

סרסיי קיבלה את שביקש ליבה. ליבה חמדן, והוא רוצה דברים רבים, אך נקמה ברוצחות בתה נמצאת, כנראה, גבוה מאד ברשימה. אלאריה חול בידיה של סרסיי, ואיתה גם אחת מנחשות החול, שהיא גם בתה הביולוגית של אלאריה. והנקמה של סרסיי מתוקה לא רק לסרסיי, יתכן.

כשאוברין מארטל מת ליבנו יצא אל אלאריה. זו הייתה אחת הסצנות הטראומטיות ביותר בסדרה, וכנראה הטראומה המשמעותית האחרונה שבה. אלאריה הייתה דמות שהתחברנו אליה עד לאותה הנקודה, וצערה היה גם צערינו. אך האהדה אל אלאריה לא נמשכה זמן רב.

נחשות החול, כשהוצגו, היו דמויות רעות. כתיבה חלשה ומשחק משעמם הפך אותן לחלק החלש ביותר של העונה החמישית. חלק מביך, אפילו. לחבב אותן היה בלתי אפשרי, ואלאריה, שחברה אליהן במהרה בנסיון ההפיכה הקטן שלהן, לא צברה אהדה מהצופים כתוצאה מהחיבור הזה. כאשר היא חיסלה במו ידיה את הנסיכה מירסלה, כל טיפה של אהדה אליה התנדפה. ההפיכה האלימה בתחילת העונה השישית הייתה בשלב הזה רק עוד שמן למדורה – נחשות החול, ואלאריה בראשן, הן דמויות לא סימפטיות מצד אחד, ודמויות שפוגמות בסדרה מצד שני.

המוות האלים של שתיים מהן בידיו של יורון החזיר להן מידה של סימפטיה. כקורבנות של אלימות קשה, יכולנו שוב להזדהות איתן מעט. אך בסופו של דבר, כאשר סרסיי ביצעה את נקמתה והציגה את תכניתה, ליבינו כבר לא יצא אל אלאריה חול המסכנה.

לומר שנהנינו מהעונש לא נאמר. הוא מרושע, מבחיל ואכזרי. אך הוא גם מידתי באופן די מפתיע לסרסיי, שנוטה להחזיר עשרות מונים על כל עוול שנעשה לה. כוונתם של יוצרי הסדרה בשלב הזה לא ברורה, ולא משנה כל כך – האם היינו אמורים לחוש סימפטיה אל אלאריה ובתה? האם זה עוד פשע עליו נשנא את סרסיי? אולי, אולי לא, אך באופן מעוות המלכה סרסיי לאניסטר אכן עשתה צדק עם אויביה. צדק אכזרי, אך צדק. וזה יותר ממה שקיבלה הנסיכה מירסלה, שכל חטאה היה להוולד להורים הלא נכונים. בגלל זה, ובגלל הנזק שעשו נחשות החול ל”משחקי הכס”, לא נזיל דמעה על שתי הממזרות הדורניות שנרקבות בצינוק של הבצרון האדום – אחת נרקבת בגופה, והשניה בנפשה. רק נזכור שאלאריה עדיין בחיים, ואולי עוד תשחק תפקיד במערכה עתידית כלשהי.

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Helen Sloan, תמונה באדיבות yes)

צדק במאורת הדרקונים

בדרגונסטון, ביתה של דאינריז טארגאריין בעלת מאה התארים, מלכת הדרקונים מתחילה לעשות רושם לא סימפטי. אך אם נעצור ונחשוב על זה לכמה רגעים, ההתנהגות שלה סבירה והגיונית לחלוטין. למעשה היא דיברה אל ג’ון בצורה הראויה והנאותה ביותר בהתחשב במעמדה וברקע שלה.

לדאינריז היו כבר הזדמנויות רבות לשוחח עם מנהיגים, ומנהיגים רבים. היא ניסתה איתם את כל הגישות האפשריות, מאלימות מופרזת ועד להתרפסות מוחלטת. ונראה שתמיד הגישה הכוחנית זכתה לתוצאות הטובות ביותר, שכן מבלי גישה זו מנהיגים פשוט אינם לוקחים את דאינריז ברצינות.

ראשית, כי היא אישה. שנית, כי היא ילדה, שגם כעת גילה בקושי מגיע לעשרים. מנהיגים-גברים משושלות מיוחסות ובתים עתיקים בזו לה, חשקו בה, וניסו לנצל אותה בכל דרך אפשרית, אלא אם היא גיבתה את מילותיה בחרבות לוחמים ואש דרקונים. למיטב ידיעתה, ג’ון שלג אינו טוב מהם. אם יש אדם אחד בכל שבע הממלכות שטוב מהם זה ג’ון, בוודאות, אך כיצד היא יכולה לדעת זאת?

מליסנדרה, הכוהנת האדומה, אמרה לדאינריז שג’ון חשוב לעתיד האנושות. טיריון, ימינה ויועצה הקרוב ביותר, אמר לה שג’ון הוא אדם שיש לסמוך עליו. אך היא לא הגיעה לאן שהיא הגיעה מבלי לסמוך על האינטואיציה שלה, והאינטואיציה שלה אומרת שמולה עומד אדם שמניעיו אינם חופפים עם מניעיה, והוא בא אליה כדי לדרוש ולא כדי לתת. וגם כאן היא צודקת.

אין כל טירוף או הגזמה בהתנהגותה. למעשה, העובדה שהיא הסכימה לתת לג’ון להתבטא, ולא הכניסה אותו מיד אל הצינוק כמורד בכתר, מראה כמה היא שקולה מתחת לארשת הפלדה שהיא לבשה על פניה. בסוף, היא גם נתנה לג’ון את זכוכית הדרקון שהוא ביקש, ולא רק זה, אלא גם הציעה לו את כוח האדם שלה כדי לכרות את הזכוכית ולהכין ממנה נשקים. ראוי מאד שטיריון יקבל את הקרדיט שמגיע לו על זה, אך ההחלטה בסוף הייתה שלה, והיא הייתה נדיבה יותר ממה שג’ון או טיריון קיוו לו. נדמה שהקשר בין שני הטארגאריינים האחרונים – הגלויה והסמוי – מתחיל להתגבש כקשר חיובי, גם אם הוא התחיל על רגל שמאל.

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Macall B. Polay, תמונה באדיבות yes)

חסל סדר מרחקים

אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להפסיק להתלונן על המרחקים בווסטרוז. אחרי הכל, רוב הצופים בכלל לא קראו את הספרים, ולא זוכרים את המרחקים מהעונות הראשונות, אז כנראה שזה לא מפריע לכל כך הרבה אנשים. אין בזה טעם, למה זה טוב? עדיף פשוט להתרווח ולהנות מהסדרה!

ובכן, נראה שהיוצרים החליטו לפשוע עוד יותר מהרגיל, ואי אפשר להתעלם מזה.

אז בואו, אחת ולתמיד, נסגור את העניין הזה – נצביע בדיוק על מכת מכשירי השיגור שכנראה מפוזרים בווסטרוז ועל היכולת של צבאות לבצע קפיצות קוונטים על ידי קיפול-חלל. ולא נדבר על זה יותר אף פעם, בהנחה שלא נראה הסלמה בפשיעה הגיאוגרפית.

שנתחיל? בראן יצא מהחומה לווינטרפל לפני זמן מה. ג’ון יצא מווינטרפל לדרגונסטון זמן מה אחרי. למרות זאת, ג’ון הגיע לדרגונסטון עוד לפני שבראן הגיע לביתו. המרחק מווינטרפל לנמל הלבן זהה למרחק מווינטרפל לחומה. משם צריך עוד להפליג מרחק משולש מזה. עוקבים? חכו, זה רק מחמיר.

יורון גרייג’וי בא אל סרסיי, ואז הפליג ממנה לתקוף את אחייניו. מעלה המלך ודרגונסטון קרובות, כך שכאן הכל די הגיוני. אך במקביל לצי של יארה, צי נוסף של דאינריז יצא אל צוק קאסטרלי, בערך באותו הזמן. יורון, שתקף את יארה, חזר עם השלל שלו למעלה המלך, קיבל את ברכתה של סרסיי, לעג לג’יימי קצת שעמד שם לידו, והפליג משם אל צוק קאסטרלי לתקוף את הצבא של דאינריז מאחור. למרות הזיגזגים שלו, הוא הגיע שעות ספורות לאחר שצוק קאסטרלי נכבש, בקרב קצר מאד, ככל הנראה. לשם כך הוא, כמו גם הצי של דאינריז, הקיפו את כל ווסטרוז הענקית אחד אחרי השני. בצוק קאסטרלי הם מצאו צבא מאד קטן. למה? כי שאר הצבא צעד לרמות גנים. עוקבים עדיין?

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Helen Sloan, תמונה באדיבות yes)

המרחק מצוק קאסטרלי לרמות גנים הוא מרחק לא מבוטל. הצבא של הלאניסטרים סגר אותו בזמן שבו לקח לצבא של דאינריז לשים לב שמשהו כאן לא בסדר. ומי צועד איתם? ג’יימי, שהגיע ממעלה המלך, כאשר המרחק משם לרמות גנים אפילו כפול מזה ששאר הצבא עשה. בפרק הבא הוא ודאי כבר יהיה שוב לצד מלכתו, בדיוק בזמן לקבל שוב את פניו של יורון, שספינותיו מצליחות להקיף את היבשת בזמן שלוקח לסאם לקלף פצעים ממורמונט המסכן. כעת ברור כיצד סרסיי יכלה להבטיח לבנק הברזל של בראאבוס זהב בתוך שבועיים – שבועיים זה זמן סביר הרי להגיע לרמות גנים, לבזוז את אוצרותיה, ולהביא אותם בשלמותם חזרה למעלה המלך (לא, זה לא זמן סביר בכלל!)

למרות כל זה, נדמה שדווקא אריה, בין אם החליטה לחזור לווינטרפל או להמשיך למעלה המלך, לא הגיעה ליעדה עדיין. אולי היא עדיין יושבת ביער וחושבת. יש לה זמן, היא הרי מוכשרת עוד יותר מהאחרים, היא ודאי תצליח לחצות את ווסטרוז כולה בלילה-שניים, מתוך שינה.

הסיבה שזה מכעיס ומתסכל היא שזה מקטין את ווסטרוז ומשבש לחלוטין את תחושת המרחב של העולם הזה. בעונה הקודמת היוצרים רימו עם המרחקים כדי להביא את בייליש לצפון ואת דאינריז לווסטרוז. כעת הם מרמים לטובת ה”רעים”. זה עוזר לייצר דרמה, אך השיבוש המוחלט של חוקי הפיזיקה והגיאוגרפיה הבסיסיים של העולם אומר שבסופו של דבר, התסריטאים יקבעו את מה שבא להם באותו הרגע, ויתעלמו מכל מכשול שהוא. כמו שתיאון גרייג’וי, למשל, נמצא באורח פלא צף בים הצר על ידי ספינה שבמקרה נאמנה לאחותו, אחת מתוך שלוש ששרדו. הים אמנם נקרא הים הצר, אך הוא רחב מספיק כדי שצירוף מקרים זה יהיה בגדר נס, ונס אדיר מהרגיל.

“משחקי הכס” היא שוב סדרה מהנה שכיף לצפות בה ולעקוב אחריה. את בעיית המרחקים נצטרך פשוט לבלוע. ואפשר, כי זו לא המהות. הרי המפגש של ג’יימי לאניסטר עם אולנה טיירל היה אירוע מעולה דרמטית. שגיאוגרפיה תפריע לנו לראות סצינות כאלה? מה פתאום! חבל רק שלא נעשה עוד מאמץ קטן כדי לגרום לכל זה לעבוד גם במישור הזה. כי פעם ווסטרוז הייתה גדולה ורחבה, עצומת מימדים! היום נדמה שמהחומה ועד לאולדטאון המרחק לא עולה בהרבה על המרחק ממטולה עד אילת.

בפרק הבא

הפרק הבא יקרא “שלל המלחמה” (The Spoils of War), והוא הפרק הרביעי של העונה הנוכחית, מתוך שבעה פרקים. בתום הפרק הרביעי נעבור, למעשה, יותר ממחצית עונה. ומכיוון שהעונה קצרה אנחנו מקבלים בכל פרק אירוע די משמעותי.

דאינריז רק נכנסה למלחמה עם שני מהלכים, וכבר היא מתחילה להפסיד. המהלך הראשון נגדע באיבו, והמהלך השני נפל למלכודת. סרסיי, מנגד, כבר חיסלה את כל התמיכה המקומית של מלכת הדרקונים. נדמה שהיא זקוקה לג’ון ולצפוניים הרבה יותר משהיא חשבה.

בווינטרפל דברים מסתבכים. אנו רואים את פגיונו של בייליש, כנראה נשלף על ידי בייליש עצמו. להזכירכם, זה היה אותו פגיון פלדה ולריאנית שסאם ראה בספר על המתים המהלכים, והפגיון שבעזרתו ניסה ג’ופרי להתנקש בחייו של בראן עוד בעונה הראשונה, כאשר הוא היה בתרדמת. ובראן שוב בווינטרפל, והוא יודע את סודותיהם של כולם. ולמי בשבע הממלכות יש יותר סודות מלפטיר בייליש? המתיחות בווינטרפל תגבר, ובריאן, שומרת הראש של סאנסה, תצטרך להניף את חרבה – סימן לא טוב, שמעיד על כך שיתכן וחייליו של בייליש יתקפו את הצפוניים.

דבר גדול מאד צריך לקרות בפרק הרביעי, שמכניס אותנו לחצי השני של העונה ומקרב את קיצה הבלתי נמנע. האם תהייה זו מלחמה נוספת בווינטרפל? או שמא דאינריז תתקוף את מעלה המלך עם צבא הזרים שלה ועם שלושת הדרקונים? אם כן, יכול להיות שאחד מהדרקונים צפוי להיהרג. זה יהיה טראגי, אך אולי גם חיוני כדי להמחיש לדאינריז שיהירותה לא במקום – ווסטרוז כבר ידעה אש דרקונים פעם, וסרסיי מוכנה הרבה יותר מאותם המלכים שלא ידעו מה מצפה להם. טראומה כזאת עשויה לעשות את דאינריז זהירה יותר. היא עשויה גם לדחוף אותה מעבר לקצה, אל מישור הטירוף והנקמנות.

מארוול צייצה היום (ג’) בטוויטר שצילומי “אנט-מן והצרעה” (Ant-Man and the Wasp), סרט ההמשך ל”אנט-מן” מ-2015, מתחילים. הציוץ לווה בסרטון הומוריסטי שהציג שני כסאות-במאי זעירים לכוכבי הסרט על גיבורי-העל משני הגודל.

אין פרטים על עלילת הסרט, אך כפי ששמו מרמז, הוא יתמקד בסקוט לאנג, גיבור הסרט הקודם אותו מגלם פול ראד (Paul Rudd) מ”אני אוהב אותך אחי”, ובהופ וון דיין, אותה שוב תשחק אוונג’לין לילי (Evangeline Lily) מ”אבודים”. בסרט הראשון סקוט הוא אסיר לשעבר שקיבל משימה מיוחדת מהמדען האנק פים. המשימה הגיעה עם חליפה שאיפשרה לסקוט להקטין את עצמו, ולשלוט בנמלים. הופ היא בתו של פים, שהתאמנה כל חייה כדי להשתמש בטכנולוגיה שלו, האנט-מן המקורי. בסוף הסרט היא מקבלת ממנו חליפה המוצמדת לזהות הצרעה.

את האנק פים שיחק וישחק שוב מייקל דאגלאס (Michael Douglas) מ”המשחק” ו”אינסטינקט בסיסי”. רעייתו של האנק ואמה של הופ הייתה ג’אנט וון דיין, הצרעה המקורית. ג’אנט הקריבה את עצמה כדי להציל את האנק, אך סקוט הצליח לעשות את אותו התרגיל שג’אנט עשתה ושרד, מה שמרמז שגם ג’אנט עשויה לחזור. רמז עבה אף יותר לחזרתה הוא הליהוק של מישל פייפר (Michelle Pfeiffer) מ”באטמן חוזר” לתפקיד. בהתחשב בגילה של פייפר, סביר להניח שג’אנט לא תופיע בפלאשבקים לימי הזוהר שלה עם האנק, אלא תחזור בתצורה כזו או אחרת מהמימד בו היא נתקעה.

עוד לסרט ההמשך תחזור ג’ודי גריר (Judy Greer) מ”ארצ’ר” ו”משפחה בהפרעה” בתפקיד גרושתו של סקוט, מייקל פניה (Michael Pena) בתפקיד לואיס, חברו של סקוט, ולורנס פישבורן (Laurence Fishburne) יצטרף כדמות חדשה, ד”ר ביל פוסטר, הידוע גם כגוליית, גיבור על שיכול להגדיל את גופו כרצונו בעקבות נסיוב מיוחד אותו פיתח מהטכנולוגיה של פים. האנה ג’ון-קאמן (Hannah John-Kamen) תופיע בתור דמות מסתורית בשם Ghost, דמות-נבל קטנה יחסית בעולם מארוול. לא ברור אם היא תהייה האויבת המרכזית של הצוות, ולא ברור גם אם גוליית יעבוד לצד אנט-מן והצרעה, או נגדם.

“אנט-מן והצרעה” צפוי לצאת בארצות הברית ב-6 ביולי 2018.

אולפני פרמאונט (Paramount) עובדים על סרט ספין אוף ראשון לסדרת ה”רובוטריקים” (Transformers) הקולנועית. הספין אוף יתמקד בבאמבלבי (Bumblebee), הרובוטריק הצהוב והחברותי. התוספת הטריה לקאסט הסרט היא המתאבק והשחקן ג’ון סינה (John Cena), שישחק תפקיד ראשי.

גיבורת הסרט היא נערה בשם צ’ארלי, אותה תגלם היילי סטיינפלד (Hailee Steinfeld) מ”המשחק של אנדר” ו”פיץ’ פרפקט 2″. בשנת 1987 מצאה צ’ארלי את באמבלבי בדמות רכב שבור. היא תיקנה אותו, החזירה אותו למצב פעיל, וגילתה שהוא לא סתם מכונית.

מלבד סינה וסטיינפלד ישחקו ב”באמבלבי” פאמלה אדלון (Pamela Adlon) מ”קליפורניקיישן” ו”לואי” וקנת’ צ’וי (Kenneth Choi) מ”ספיידרמן: השיבה הביתה” ו”קפטן אמריקה”. שאר השחקנים יהיו בעיקר צעירים שישחקו את חבריה בני העשרה של צ’ארלי, והסרט יתמקד בהם.

“באמבלבי” נכתב על ידי תסריטאית המתח כריסטינה הודסון (Christina Hodson), ויבויים על ידי טרוויס נייט (Travis Knight), במאי “קובו: אגדה של סמוראי”. הסרט צפוי לצאת בארצות הברית ב-21 בדצמבר 2018. זה יהיה הספין אוף הראשון לסדרת “רובוטריקים”, אך לא האחרון. פרמאונט מתכננת יקום קולנועי של פריקוולים וספין-אופים סביב הרובוטים משני הצורה.

“רובוטריקים: האביר האחרון” (Transformers: The Last Knight), הסרט החמישי והאחרון בסדרה נכון לרגע זה, יצא בארצות הברית וברוב העולם ב-21 ליוני. הוא גרף 570.4 מיליון דולר גלובאליים, 128.8 מתוכם בארצות הברית, ובינתיים הוא הסרט הפחות מצליח בסדרה, אך הוא עוד לא סיים את כל הקרנותיו. בארץ הוא צפוי לצאת עוד השבוע, ביום חמישי ה-3 לאוגוסט.

רשת ההומור והאנימציה למבוגרים Adult Swim שחררה טריילר לעונה 3 של “ריק ומורטי” (Rick and Morty). יחד עם הטריילר נחשף תאריך היציאה של העונה – ה-30 ביולי, בעוד חודש בדיוק.

“ריק ומורטי” היא סדרה קומית מופרעת וחסרת עכבות על מורטי, ילד רגיל  מהפרברים, שנקלע להרפתקאות מסוכנות וחולניות עם סבא שלו ריק, מדען מטורף ללא מצפון וללא מעצורים. הסדרה נכתבת על ידי יוצר הסדרה “קומיוניטי” דן הרמון (Dan Harmon) והמדובב ג’סטין רוילנד (Justin Roiland), שמדובב גם את שני גיבורי הסדרה.

במהלך 2016 הרמון ורוילנד הבטיחו שהעונה השלישית של הסדרה תצא עוד באותה השנה. 2016 באה לקיצה מאז, בלי עונה חדשה ובלי דיווחים נוספים מצמד היוצרים. בתחילת 2017 צייץ הרמון בטוויטר שהוא מודע לציפיה של המעריצים, ושהוא מרגיש שהדחיה היא באשמתו, אך העונה עדיין בפיתוח.

ב-1 לאפריל האחרון החליטו הרמון ו-Adult Swim לעשות מתיחה יוצאת דופן. לאחר התכתבות של הרמון בטוויטר עם מעריץ כועס, Adult Swim שיבשה לחלוטין את לוח השידורים שלה, ושידרה בלופ את פרק הבכורה של העונה השלישית ואותו בלבד.

מלבד אותו פרק בכורה לא ידענו עוד דבר על העונה. אמנם Adult Swim הבטיחה ששאר העונה תצא בהמשך השנה, אך להבטחות האלה למדנו להתייחס בסקפטיות. כעת בטריילר החדש אנו רואים תאריך יציאה, אנו רואים את כל גיבורי הסדרה בסיטואציות גרוטסקיות מאי פעם, ואנו שומעים את ריק מרמז לפחות פעמיים ש”זו השנה האפלה ביותר שלנו”. כמה אפלה? נגלה בקרוב.

צילומי סרט ההמשך ל”חיות הפלא והיכן למצוא אותן” (Fantastic Beasts and Where to Find Them) התחילו באולפני ליבסדן של האחים וורנר (Warner Bros) מחוץ ללונדון, אותם אולפנים בהם צולמו סרטי “הארי פוטר”. לכבוד צילומי הסרט חשפה האחים וורנר פרטים חדשים על העלילה.

קריאה נוספת: ביקורת סרט: חיות הפלא והיכן למצוא אותן – לא רק למעריצי הארי פוטר

הסרט יתרחש בשנות ה-20, זמן קצר לאחר ארועי הסרט הראשון, בפריז. אדי רדמיין (Eddie Redmayne) יככב שוב בתפקיד ניוט סלמנדרה (Newt Scamander). ג’וני דפ (John Depp) יחזור לתפקיד גלרט גרינדלווד (Gellert Grindelwald), שימלט ממעצרו בארצות הברית ויתחיל לגייס קוסמים אפלים שיעמדו לצדו בסרט עולמי חדש אותו הוא מנסה להקים, בו הקוסמים ישלטו על המוגלגים חסרי הקסם. ניוט יעמוד לצד מורו לשעבר, אלבוס דמבלדור (Albus Dumbledore) עצמו, אותו יגלם ג’וד לאו (Jude Law).

הדמויות המרכזיות מאמריקה יחזרו גם הן לסרט השני, עם קתרין ווטרסטון (Katherine Waterston) בתפקיד טינה, אליסון סודול (Alison Sudol) בתפקיד קוויני ודן פוגלר (Dan Fogler) בתפקיד ג’ייקוב. קאלום טרנר (Callum Turner) ישחק את אחיו של ניוט תזאוס, וקרידנס הצעיר, שלא ידוע מה עלה בגורלו, יופיע גם, שוב בגילומו של עזרא מילר (Ezra Miller). זואי קרביץ (Zoe Kravitz) תגלם את ליטה לסטריינג’, שהוזכרה בסרט הראשון ותמונתה הופיעה בחטף.

הסרט נכתב על ידי ג’יי קיי רולינג (J.K. Rowling), הסופרת מאחורי ספרי “הארי פוטר” ותסריטאית הסרט הראשון. הוא מבויים שוב על ידי דיוויד ייטס (David Yates). לסרט החדש אין עוד שם רשמי, והוא מועד לצאת בנובמבר 2018. הוא יהיה הסרט השני מתוך חמישה סרטים מתוכננים.

חברת ההפקות של סוני (Sony) שחררה סרטון שנקרא “זה אומר משהו” (This Means Something). בסרטון מסופר שפקחי טיסה עוקבים אחרי אלפי טיסות ביום, אך אחת לכמה זמן הם נתקלים בתופעות שהם אינם יכולים להסביר. בסרטון מופיעה תצוגה מתוכנת פיקוח טיסות שקולטת עצם בלתי מזוהה. מדי פעם מופיעות תמונות שונות לרגע, ביניהן מספר תמונות של הר קטום. בסוף מופיע כתובת של אתר – WeAreStillNotAlone.com. הכתובת מופיעה על רקע מנגינה פשוטה אך מוכרת.

המנגינה ותמונת ההר הקטום מזוהים מיד כמרכיבים איקוניים של סרט המופת “מפגשים מהסוג השלישי” (Close Encounters of the Third Kinds). זהו סרט מדע בדיוני שנכתב ובוים על ידי סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) ונחשב עד היום לאחד מהסרטים המשמעותיים ביותר בתקופתו, ולאחד מהסרטים שהובילו לשובו של ז’אנר המדע הבדיוני לקולנוע.

“מפגשים מהסוג השלישי” עוקב אחרי קבוצות שונות של אנשים ברחבי העולם שנחשפים לתופעות מוזרות, שהדרך היחידה להסביר אותן היא שהם פגשו חייזרים מזמרים. ההר הקטום מהסרטון שסוני פרסמה הוא מקום אליו האנשים שפגשו את החייזרים נמשכים, והמנגינה היא קטע מהניגון שלהם.

האתר אליו הסרטון מוביל נקרא Close Encounters, מה שמאשר סופית את הקשר בין הסרט לסרטון. האתר מציע לנו להשאיר לסוני כתובת אימייל, בשביל לקבל עדכונים נוספים על הופעות של עב”מים.

“מפגשים מהסוג השלישי” יחגוג 40 שנים ליציאתו בנובמבר הקרוב. לא ידוע אם סוני מתכננת אירועים לחגיגות העשור הרביעי של הסרט, אך סביר מאד שמדובר בסרט חדש לחלוטין שצפוי להחשף בקרוב. האם מדובר ברימייק או בסרט המשך? ניחוש מושכל אומר שקצת משניהם, כפי שנהוג לעשות בהוליווד לאחרונה.

עדכון: על פי דיווח של אתר Variety, הטיזר ששיחררה סוני נועד על מנת לקדם השקה מחודשת של הסרט המקורי בקולנוע למשך שבוע בחודש ספטמבר.

אולפני MGM שחררו טריילר ראשון ל”משאלת מוות” (Death Wish), חידוש של סרט הפעולה האלים מ-1974. את צ’ארלס ברונסון (Charles Bronson), כוכב הסרט המקורי, מחליף הפעם ברוס וויליס (Bruce Willis), בתפקיד האדריכל נעים ההליכות שיוצא למסע נקמה רצחני.

הסרט מספר את סיפורו של פול קרסי, אדם חביב לבריות לאשתו נרחה ובתו אושפזה לאחר מתקפה אכזרית ואקראית של כנופייה. מאוכזב מהמשטרה, קרסי מחליט לקחת את החוק לידיים, למצוא את התוקפים ולחסל אותם באכזריות. את החידוש מביים השחקן והבמאי איליי רות’ (Eli Roth), שביים את סרטי “הוסטל” ועבד לא פעם עם קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino).

בנוסף לוויליס בסרט יופיע וינסנט ד’אונופריו (Vincent D’Onofrio) מ”דרדוויל” ו”שבעת המופלאים”, דין נוריס (Dean Norris) מ”שובר שורות”, אליזבת שו (Elisabeth Shue) מ”בחזרה לעתיד”, מייק אפס (Mike Epps) מ”בדרך לחתונה” הראשון והשלישי, ועוד.

שינוי בולט אחד בין הסרט המקורי לחידוש הוא שהמקורי התרחש בניו יורק, בעוד שהחידוש מתרחש בשיקאגו, כנראה כיוון שהאלימות בשיקאגו כיום מדוברת במידה דומה לאלימות בניו יורק אז. כמו כן, נראה שלקרסי יש אח בסרט החדש, שמשחק תפקיד משמעותי. שינויים נוספים יתכנו, כגון המקצוע של קרסי, אך המהות נשארת – אדם פשוט שמחסל לבדו כנופיית רחוב בשם הנקמה. חיבתו של רות’ לסרטי נקמה ולאלימות גראפית מבטיחה סרט מטריד אך מספק לחובבי הז’אנר.

“משאלת מוות” צפוי לעלות למסכים ב-22 בנובמבר בארצות הברית.