“משחקי הכס” של HBO לא הייתה הסדרה הראשונה שמבוססת על ספר, והיא גם לא תהייה האחרונה. אך הסדרה נהייתה כה פופולרית, כה משפיעה, שהיא גרמה לחברות ההפקה האחרות לבחון מחדש אילו חומרים אפשר וכדאי להביא למסך הגדול.

אחד המועמדים המובילים לאדפטציה היה “אלים אמריקאים” (American Gods) של ניל גיימן. אמנם מדובר בספר אחד בלבד ולא בסדרת ספרים ארוכה, אך “אלים אמריקאים” הציג עולם עשיר מאד ובעל פוטנציאל רב להפקה טלויזיונית. ניל גיימן עצמו הביע התלהבות מהרעיון שסדרת טלויזיה תרחיב ותפרט את העולם שהוא יצר.

למרות זאת, HBO לא הצליחה להרכיב מהספר תסריט שהיא הייתה מרוצה ממנו, והזכויות לאדפטציה התחילו לעבור ידיים. כעת, ברשת Stars, היא מצאה בית, כשמי שלקח על עצמו את המשימה הלא פשוטה של להביא אותה למסך הוא בראיין פולר (Bryan Fuller), יוצר “חניבעל” ו”החיים על פי נד”. גם בידיו המנוסות, “אלים אמריקאים” היא לא סדרה פשוטה לעיכול. אף על פי כן, כדאי להתמיד איתה.

נקודת מבטו של בן תמותה פשוט

“אלים אמריקאים” מגוללות את סיפורו של צל (Shadow), אדם רגיל עם שם חריג המגולם על ידי ריקי ויטל (Ricky Whittle). הסדרה מתחילה כאשר צל מסיים לרצות מאסר ומשוחרר לביתו. ביום השחרור שלו צל מגלה שאשתו לורה נהרגה בתאונת דרכים, ואין לו יותר עוגן בעולם הזה.

בתזמון מחשיד מופיע מר וונסדיי (Wednesday), זקן תמהוני המגולם על ידי איאן מקשיין (Ian McShane), ומציע לצל עבודה כעוזר אישי ושומר ראש. צל נשאב לעולם בו לפריקונים מגודלים שולפים זהב מהאוויר, טלויזיות פונות אליו לשיחות אישיות, מתים מוצאים דרכים לגנוב עוד כמה ימים על פני האדמה ומזג האוויר משתנה בהתאם לדרישות של אנשים. וזה מוזר לנו לא פחות משזה מוזר לצל.

עיקר הסדרה נחשפת לפנינו דרך עיניו של הגיבור. כמוהו, גם אנחנו נאלצים להתמודד עם המלמולים הסתומים של וונסדיי, ועם הדברים המדהימים שמתרחשים סביבינו שאין להם הסבר. צל הוא גיבור מוצלח ומשוחק היטב. איננו צריכים לשאול עצמינו לגבי המניעים שלו, הם לרוב שקופים לחלוטין. כל מה שמתרחש סביבו, לעומת זאת, חריג וקיצוני. לעתים אף חריג הרבה יותר משנחוץ.

מסגור יפה ולא קריא

אחד הדברים שמבליטים את “אלים אמריקאים” הוא המבנה שלה. בדומה לספר, גם הסדרה מספרת סיפורים קטנים על אלים, דתות ואמונות שהביאו איתם מהגרים לאמריקה. כמעט כל פרק בסדרה מספר שני סיפורים כאלה – אחד בתחילתו של פרק, ואחד באמצע. סיפורים אלה מרגישים מנותקים תחילה, אך בהדרגה מתחילים להשזר בצורות כאלה ואחרות במסע של צל ווונסדיי.

כי כמו ששם היצירה רומז, יש משמעות אדירה לאלים בעולם של “אלים אמריקאים”. האלים הם ישויות חיות ונושמות, ישויות רבות עצמה שמתחילות להשכח על ידי המהגרים שהביאו אותן לעולם החדש. והסדרה רוצה לספר לנו כיצד הם הגיעו לאמריקה, להראות לנו שפעם כל אחד מהאלים קיבל זבחים, מנחות וקרבנות שהבטיחו שכוחו ימשיך לגדול גם בארץ הלא מוכרת אליה הוא הגיע.

אלים אמריקאים (תמונה: Starz)

סיפורים אלה הם אנקדוטות נפלאות שמסופרות לנו כמה וכמה פעמים. אלא שלא תמיד מובנת הפואנטה שסיפור של אל כזה או אחר מנסה להעביר. להתחיל כל פרק בסיפור מוזר ומבלבל זה לא תמיד מה שאנחנו, כצופים, רוצים לחוות.

לחוות את העולם דרך עיניו של צל זו דרך מצוינת בשבילנו להכיר את היקום הזה. אך צל לא רואה את כל הסיפורים האלה. זה אפשרי, כמובן, שנדע יותר ממנו. כצופים, זה לא נדיר. אך בפועל אנו נחשפים לדברים שאין להם הסבר בכלל. בארגז הכלים שלנו יש רק את מה שצל למד מוונסדיי, שזה מעט מאד. אלא אם, כמובן, קראנו את הספר.

מתחילה קשה, אך מתעדנת במהרה

“אלים אמריקאים” יודעת טוב מאד שהיא סדרה שמבוססת על ספר. נדמה שההפקה העדיפה להתמקד בתהליך התרגום של הספר למסך, ולא עשתה כמעט שום מאמץ בלהנגיש את התכנים האלה. זה הפך את הפרק הראשון למבלבל יותר מהרגיל.

למרות זאת, כדאי מאד להמשיך לצפות בה, גם אם היא נראית סתומה לחלוטין. כבר מהפרק השני “אלים אמריקאים” מתמקדת בצורה הרבה יותר ברורה בצל, ובחוויה הסוריאליסטית שהוא עובר. כצופים, אנחנו לומדים להפריד בין העיקר לטפל, והסיפור מתחיל להתגבש ולהתבהר לנו.

אלה מאתנו שקראו את הספר ירוויחו מהסדרה הזאת כפליים. “אלים אמריקאים” מצליחה לא רק לתרגם את הספר למסך, אלא גם לעבות את הסיפור ולמלא חללים רבים שניל גיימן לא הספיק או לא הצליח למלא, בנסיון להקטין את הספר שצמח וטפח הרבה מעבר לגודל המקורי שהוא ייעד לו. הסדרה, שתתפרס על מספר עונות, מצליחה בינתיים לשמור על קצב טוב, אך גם להכנס לכל הפינות והחריצים שהספר דילג עליהם, ולעתים גם בחוסר חינניות.

בשורה התחתונה

“אלים אמריקאים” היא סדרה קשה לצפיה במבט ראשון, אך כדאי מאד לתת לה את הצ’אנס. היא בונה עולם פנטזיה מודרנית שונה ומשונה שלא נראה כמותו על המסך עדיין, ועושה את זה באהבה רבה לחומר המקור. בין אם חומר המקור מוכר לכם לבין אם לא, לכל צופה יש משהו להרוויח מצפיה בה.

“אלים אמריקאים” זמינה בשירות הצפיה הישירה של Amazon Prime Video. עונתה הראשונה מכילה שמונה פרקים, והסתיימה במהלך השבוע האחרון.

אלים אמריקאים (תמונה: Starz)

במסיבת עיתונאים אותה ערכה היום (ג’, 27.6) בתל-אביב, השיקה חברת התקשורת פרטנר את שירות הטלוויזיה החדש שלה – פרטנר TV, שהוצג כשירות מהפכני שצפוי לשנות את צורת צריכת הטלויזיה בישראל, ומתחרה ישירות ב-Yes ו-HOT.

החל מהיום ניתן להרשם לשירות פרטנר TV בעלות של 69 שקלים בחודש. המחיר כולל כבר את הממיר והשלט, וטכנאי שיגיע לבית לבצע התקנה. בנוסף, ניתן לשלב במנוי תכני נטפליקס בסך של 89 שקלים. פרטנר מציעה שרותי טריפל של ממיר, אינטרנט 40 מגה וטלפון קווי במחיר 129 שקלים, 149 עם נטפליקס. שירותי דאבל באותו מחיר יגיעו בלי טלפון קווי ועם אינטרנט 100 מגה. בהמשך פרטנר תחשוף גם חבילת קוואד שתכלול מנוי סלולרי. הרשמה מוקדמת ל-5,000 לקוחות ראשונים מתחילה מיד, וההתקנות צפויות להתחיל בסוף יולי.

שרות פרטנר TV כולל 40 ערוצים חיים. זה כולל את כל ערוצי הברודקאסט, לא פחות משבעה ערוצי ילדים, ערוץ GINX בתרגום לעברית לגיימרים, חמישה ערוצי ספורט מובילים הכוללים את ספורט 5, 5+, 5 LIVE, 5 GOLD ו-5HD. בלעדית לפרטנר TV ניתן יהיה לצפות בערוץ בידור של פרטנר שיכלול תכניות בידור מסביב לשעון, ולראשונה בישראל יהיה שיתוף פעולה עם Viceland, ערוץ שכולו תכנים של VICE, אחת מחברות ההפקה המובילות של תכנים דוקומנטריים. ערוץ AMC עם תכניו יכלל גם הוא בחבילה. לצופים דוברי הרוסית מוצע שיתוף פעולה עם “קרטינה טיוי”, המציעה 50 ערוצים ברוסית.

פרטנר tv (צילום: רונן מנדזיצקי, גאדג’טי)

הממיר של פרטנר TV הוא ממיר אנדרואיד עם יכולות 4K. בין תכני ה-4K ישנם תכני ה-4K שנטפליקס מציעה. השלט של הממיר כולל כפתורים ייעודיים לנטפליקס ול-YouTube. כפתור ה-YouTube מעביר לממשק ייעודי של YouTube, בעוד שכפתור הנטפליקס מעביר אותנו ישירות לממשק המקורי של נטפליקס. הממשק אמנם באנגלית, אך התכנים של נטפליקס כולם כוללים כתוביות בעברית.

פרטנר TV כוללת שרות קאטץ’ אפ (Catch Up) מלא שבועיים אחורה – כל התכניות מהשבועיים האחרונים מכל הערוצים זמינות תמיד לצפיה. ניתן גם להקליט תכנים ולשמור אותם באזור אישי. כמו כן, השירות מגיע בשילוב ספריית VOD עם אלפי שעות של סרטים וסדרות, כולל תכנים בעברית. את התכנים ניתן לחפש בעזר השלט, אפליקציית מובייל ועם זיהוי קולי.

פרטנר tv (צילום: רונן מנדזיצקי, גאדג’טי)

ממיר פרטנר TV מתפקד גם כמכשיר אנדרואיד לכל דבר, ומאפשר הורדת אפליקציות מ-Google Play. תכני הוידאו יהיו זמינים בממיר ובאפליקציות ייעודיות למובייל ולטאבלטים, שיאפשרו המשך צפיה מהנקודה האחרונה ו\או מהערוץ בהם עצרנו בצפיה האחרונה.

ידענו ש-Inhumans, הסדרה הבאה ביקום הקולנועי של מארוול, תגיע בסתיו הקרוב. כעת חושפת רשת ABC, המפיקה ומפיצה את הסדרה עבור מארוול, ש-Inhumans תעלה לאוויר בתאריך ה-29 בספטמבר, 2017.

בעוד שה”לא אנושיים” הוצגו כבר בעונה השנייה של “סוכני ש.י.ל.ד.” (Agents of S.H.I.E.L.D.), סדרה נוספת של מארוול ו-ABC, הסדרה החדשה לא תעסוק בדמויות שהכרנו שם. “סוכני ש.י.ל.ד.”, כשמה, עוסקת בארגון ש.י.ל.ד, שמטרתו היא להגן על האנושות מפני איומים של בעלי כוחות על. סדרת Inhumans תתמקד בקבוצת לא אנושיים שלא שמענו עליהם בסדרה עדיין.

בעיר הסודית אטילן (Atillan) מתגוררת משפחת המלוכה של הלא אנושיים. “ברק שחור” (Black Bolt) הוא מלכם ומנהיגם של הלא אנושיים, והוא יגולם על ידי אנסון מאונט (Anson Mount). לאחר הפיכה צבאית אלימה באטילן, ברק שחור ומקורביו נמלטים מעירם. כעת, בין אוכלוסיה אזרחים שלא מודעת אליהם ולכוחותיהם, הלא אנושיים צריכים לחבור שוב יחד ולחזור לביתם.

מלבד מאונט, בסדרה יככבו סרינדה סוואן (Serinda Swan), קן לונג (Ken Leung), אמה איקקור (Eme Ikwuakor), איזבל קורניש (Isabelle Cornish), אלן ווגלום (Ellen Woglom), סוניה בלמורס (Sonya Balmores), מייק מו (Mike Moh) ואיוון רהאון (Iwan Rheon), המוכר בעיקר כסיימון מ”עברייני על” (MisFits) וראמזי בולטון מ”משחקי הכס”. רהאון יגלם את מקסימוס, אחיו של ברק שחור.

השואוראנר של העונה הראשונה הוא סקוט באק (Scott Buck), שהפיק בין השאר גם את “איירון פיסט“, רוב העונות של “דקסטר” וחלק ניכר מ”עמוק באדמה”.

רשת AMC הודיעה ש”סמוך על סול” (Better Call Saul), הסדרה על עורך הדין החלקלק מ”שובר שורות” (Breaking Bad), חוזרת בשנה הבאה לעונתה הרביעית. הסדרה תמשיך להיות מופקת על ידי יוצר “שובר שורות” וינס גיליגאן (Vince Gilligan) ושותפו לכתיבת חלק ניכר מהפרקים פיטר גולד (Peter Gould).

“סמוך על סול” עוקבת אחר ג’ימי מקגיל, עורך דין טרי אותו משחק בוב אודנקירק (Bob Odenkirk). לימים מקגיל ישנה את שמו לסול גודמן, ויקלע לדרכו ההרסנית של וולטר ווייט. בשלב זה הוא עדיין ג’ימי, נוכל-לשעבר שמנסה לפלס לעצמו מקום בשיטותיו הלא קונבנציונליות בעולם המשפטים.

לצד אודנקירק בסדרה מככב גם ג’ונתן בנקס (Jonathan Banks) בתפקיד מייק אהרמנטראוט, לפני שנהייה למחסל פרטי שמועסק על ידי ברון סמים מקומי, וראה סיהורן (Rhea Seehorn), שמגלמת עורכת דין צעירה בשם קים ווקסלר.

“סמוך על סול” הייתה מועמדת לשבעה פרסי אמי (Emmy) בשנת 2016, בין השאר בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר והשחקן הטוב ביותר לאודנקירק. הסדרה דורגה גם כסדרת הדרמה השלישית ברייטינג השנה בקרב צופים בגילאי 25-54. נשיא AMC צ’רלי קולייר (Charlie Collier) מנה בין השגי הסדרה “תמיכה באמנים שאנחנו מעריצים; הצגה של פיתוח דמות יוצא דופן וניואנסים דרמטיים; אהבה של הכתיבה הטובה ביותר בביזנס”, ובירך את גיליגן, גולד, אודנקירק ושאר חברי ההפקה על ההצלחה האדירה של הסדרה ועל העונה הרביעית.

בשנה בה “מהיר ועצבני” יוצא בפעם השמינית ולפחות סרט מכוניות עתיר תקציב אחד נוסף צפוי לצאת לקראת סוף השנה, “בייבי דרייבר” (Baby Driver), שעולה למסכי הקולנוע בישראל ביום חמישי, ה-29 ביוני, ניגש לז’אנר מכיוון מאד שונה.

אדגר רייט (Edgar Wright), במאי ותסריטאי טרילוגיית הקורנטו ו”סקוט פילגרים נגד העולם”, הציג סדרה של טריילרים שנראו כמתמקדים פחות במרדפי מכוניות מרהיבים, ויותר בדמויות הסרט. יותר מבדמויות, הטריילר התמקד במוזיקה. אבל אנחנו נתחיל מלדבר על בייבי.

הסיפור והדמויות

אנסל אלגורט (Ansel Elgort) מ”אשמת הכוכבים” הוא בייבי, נהג שודים צעיר. תאונת דרכים מילדותו גרמה לנזק בלתי הפיך באוזניו, והוא שומע כל הזמן צלצול בלתי פוסק. בייבי משתמש במוזיקה בשביל להטביע את הצלצול. מצוייד תמיד באייפוד ואזניות שקבורות עמוק בראשו, בייבי לא מפספס אף פרט, רואה ושומע הכל, ולקצב המוזיקה משפיל ומבייש את המשטרה פעם אחר פעם כנהג שאין שני לו.

קווין ספייסי (Kevin Spacey) הוא דוק, המוח מאחורי המבצעים. דוק לעולם לא לוקח את אותו הצוות ממשימה למשימה, אך מה שלא יהיה הרכב הצוות – הוא תמיד יקח את בייבי. בייבי חייב לדוק כמות כסף נכבדת, ודוק מחזיק אותו קצר. בלי בייבי, אחרי הכל, דוק לא היה משגשג כל כך בביזנס המסוכן של השוד המזוין.

מתוך בייבי דרייבר (תמונה באדיבות פורום פילם)

ג’ון האם (John Hamm) מ”מד מן” ואייזה גונזלס (Eiza Gonzalez) הם באדי ודארלינג, זוג מאוהב כבליל כלולותיו שתמיד באים ביחד כשהם נקראים לשוד; ג’יימי פוקס (Jamie Foxx) הוא באטס, שודד סדרתי רצחני שמתגאה בהיותו מופרע וחסר עקבות; ג’ון ברנטל (Jon Bernthal) מ”המתים המהלכים” ו”דרדוויל” ופלי (Flea) מלהקת Red Hot Chili Peppers מופיעים גם הם בסרט כשודדים מזדמנים, לצד עוד כמה שחקנים.

מי שמשנה את הכל היא דבורה, אותה מגלמת לילי ג’יימס (Lily James) מהחידוש ל”סינדרלה” ו”גאווה ודעה קדומה וזומבים”. דבורה היא מלצרית בדיינר שחולמת על חיים גדולים יותר מאלה. היא ובייבי מתאהבים, ובייבי מחליט שחיי הפשע לא בשבילו יותר. אך דוק בנה אימפריה שלמה סביב כישורי הנהיגה של בייבי, ולא מתכנן לוותר עליו.

מתוך בייבי דרייבר (תמונה באדיבות פורום פילם)

הגיבור המנותק

הדבר הבולט ביותר ב”בייבי דרייבר” הוא בייבי, גיבור הסרט. אם אבקש מכם לתת לי שם של שחקן לסרט על מכוניות ושוד אלים, אנסל אלגורט הוא לא שם שיעלה. אם אראה לכם תמונה שלו לצד תמונות של שחקנים נוספים, לא תבחרו בו. ואם תראו אותו משחק, לא תבינו איך סגנון המשחק שלו יכול להיות קשור לסרט פעולה מהיר.

אך אלגורט לא רק טוב לתפקיד בייבי, הוא מושלם לתפקיד. למעשה התפקיד מרגיש כאילו הוא נכתב ישירות בשבילו. אך לצד ספייסי הערמומי, ברנת’אל המפחיד, האם המסוקס ופוקס שאימץ בסרט הזה לחלוטין את דמות הפסיכופט, אלגורט בדמות בייבי הוא היחיד שמרגיש לא במקום בנרטיב.

סרטי פעולה בכלל ומכוניות בפרט הרגילו אותנו לסוג מסוים של גיבורים. אנחנו מצפים מהם להיות גברים גדולים, קשוחים, שקטים וכועסים. כאלה שמחסלים אנשים בלי למצמץ, נבלים חסרי תקנה עם לב זהב שמסתתר מתחת לשכבות רבות של רפש. הדמויות המלוות את בייבי בסרט הן דמויות כאלה בדיוק – דמויות מפחידות, אך רובן בעלות מאפיין כזה או אחר שגורם לנו לחבב אותן. האלמנט החביב קבור עמוק עמוק בתוך עבריינים אלימים ואיומים.

לידם ישנו בייבי, נער עם נכות קלה באוזן, חוב כספי עצום לפושע מסוכן, ובייבי-פייס מתוק ולא מזיק. רק מלהסתכל על בייבי נראה כאילו הוא כפוי להיות בסיטואציה בה הוא נמצא. החיבור של הצופים לבייבי מוחלט ומיידי. בנוסף, יש לבחור לב זהב, והוא ברור וגלוי לחלוטין, בלי להסתתר מתחת לארשת של מסתורין ואלימות מלאכותיים.

אדגר רייט מיד מראה לנו שהוא לא עושה עוד חיקוי ל”מהיר ועצבני”. להיפך. הוא שואל מה היה קורה אם אנחנו, אנשים מן המניין, היינו נקלעים לסביבה של סרטי מכוניות ופשע, פשוט כי יש לנו כישור רלוונטי וחשוב לעסק, אך אין לנו את האופי או את הרצון להיות שם? רייט לא רק שואל את זה, הוא גם עונה על השאלה הזו פעם אחר פעם במהלך הסרט.

לא סרט על מכוניות

“בייבי דרייבר” הוא סרט על נהג שודים, אבל הוא לא סרט על שודים, ולא על מכוניות. הוא סרט על בייבי, גיבור הסרט, ואם לומר את האמת, מכוניות לא מעניינות אותו כל כך.

אין ספק, בייבי הוא נהג מדהים. הנהיגה שלו היא כמו כוח על, והוא עושה בהבעת פנים רגועה פעלולים שגורמים גם לוין דיזל להזיע. אבל המכוניות לא מעניינות אותו ממש. בייבי נוהג כי הוא אוהב את החופש, את המהירות שבמכונית דוהרת. בשביל אנשים שלא מתרגשים יותר מדי מרכבים, המותגים ומבנה הרכב הם פרטים לא מעניינים במיוחד. זה כלי תחבורה ולא יותר. בשביל בייבי התמונה זהה, אלא שהוא מצליח להשתמש בכלי התחבורה הזה כמו שאנחנו לא חלמנו.

ב”בייבי דרייבר” אין קלוז-אפים דרמטיים על סמלי מותגי מכוניות, אין פירוטים חצי-ארוטיים של בוכנות המנוע ואין התרגשות מיותרת משימוש במכונית אחת על פני אחרת. כל רכב, בסופו של דבר, יביא את בייבי אל היעד. התשוקה של בייבי נמצאת במקום אחר לחלוטין – במוזיקה.

מתוך בייבי דרייבר (תמונה באדיבות פורום פילם)

ואמנם הסרט נקרא  “בייבי דרייבר” ולא “בייבי מיוזישן”, הטריילרים של הסרט לא משקרים. הסרט מלא עד הקצה במוזיקה של בייבי. בייבי מאזין למוזיקה ובייבי גם מכין קלטות מיקסים משלו. כאדם שהולך תמיד עם אוזניות בייבי חווה את המציאות דרך הפילטר של המוזיקה, והמציאות הופכת גם היא למוזיקלית בשבילו.

בייבי קונה קפה, מכין סנדביץ’ ונמלט מהמשטרה בקצב שמכתיבים לו השירים שהוא שומע. אנחנו שומעים אותם איתו. כאשר בייבי לא שומע כלום, אנחנו גם נהיים ערים לצפצוף הלא-פוסק שבאוזניו.

החיבור החזק של בייבי למנגינות ולמילות שירים, יחד עם הניתוק המובהק שלו משאר העבריינים בסרט, חותמים את העסקה. אנחנו אוהבים את בייבי, אנחנו רוצים לראות אותו מצליח בכל דבר שהוא ירצה לעשות, ואנחנו נהנים לצפות בו עושה כמעט כל דבר שהוא עושה.

בשורה התחתונה

“בייבי דרייבר” הוא סרט צבעוני וססגוני במיטב המסורת של אדגר רייט. הוא מציג אנסמבל דמויות נהדר שכיף לגלות ולהכיר, אך מצליח להתמקד בבייבי ולא לסטות רחוק מדי מהנתיב. אם ציפיתם לעוד פורנו מכוניות, זה לא הסרט הזה. עם תקציב נמוך משמעותית מזה של רוב סרטי הפעולה, “בייבי דרייבר” מצליח להציג כמה וכמה פעלולי רכב נהדרים, אך הסרט לא עליהם ולא מתמקד בהם. הוא מצחיק כמעט לכל אורכו, ומותח מאד ברגעים הנכונים.

יותר מכל, “בייבי דרייבר” הוא בדיוק הסרט שהוא ניסה להיות – חוויה קולנועית מסחררת ומבדרת עם אמירה לא-יומרנית קלה על דימויי הגבריות המאוסים מעט של סרטי הפעולה העכשוויים. מומלץ.

“ג’ומנג’י” (Jumanji) הוא סרט מ-1995 שמספר על זוג ילדים שמוצאים משחק לוח ישן ומסתורי. כאשר הם משחקים בו הם מגלים שהמשחק הוא שער לעולם אחר, ממנו מתחילות לצאת חיות ג’ונגל מסוכנות לעולמם. הסרט זכה למעמד פולחן בקרב ילדי שנות ה-90, וכעת סוני מחדשת את הסרט. אלא שלפי הטריילר, הקונספט משתנה מעט.

“ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” (Jumanji: Welcome to the Jungle) מספר על ארבעה תלמידי תיכון שנענשים יחד בריתוק. כחלק מהריתוק, הם נדרשים לסדר מרתף מאובק בבית הספר.

במהלך סידור המרתף הם נתקלים בקונסולת משחק שנראית עצמה כאילו היא נלקחה משנות ה-90. בקונסולה ישנו משחק אחד בלבד – ג’ומנג’י. בתחילת המשחק השחקנים נדרשים לבחור דמויות. ברגע שארבעת הנערים בוחרים את דמויותיהם הם נשאבים פנימה, לתוך הקונסולה עצמה, ומוצאים עצמם בעולם פראי ומסוכן.

הילדים שומרים על התודעה והזהות שלהם, אך נמצאים בתוך גופן של הדמויות אותן הם בחרו. את ארבעת דמויות המשחק מגלמים קווין הארט (Kevin Hart), קארן גילאן (Karen Gillan), ג’ק בלאק (Jack Black) ודוויין ג’ונסון (Dwayne Johnson). כיאה לדמויות ממשחק וידאו, לכל דמות יש יכולות מיוחדות וכישורים יעילים, שגיבורי הסרט מגלים בהדרגה במהלך הרפתקאותיהם.

אנו רואים שבג’ומנג’י יתקלו הגיבורים לא רק בחיות פרא, אלא גם בישובים אנושיים אקזוטיים ומסתוריים. ממסעות הליקופטר בין צוקים ועד למרדפי אופנועים המוניים, לא יהיה רגע של שקט בארץ ג’ומנג’י.

“ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” צפוי לצאת ב-20 בדצמבר בארצות הברית.

במהלך השבוע פירסמה רשת ABC שהסדרה Inhumans תגיע בספטמבר. כעת היא שחררה גם את הטריילר הראשון של הסדרה. Inhumans היא סדרת גיבורי-על של מארוול (Marvel) שמופקת על ידי רשת ABC בשיתוף פעולה עם IMAX.

מהמידע שנחשף לפני הטריילר ידענו שהסדרה תעסוק במשפחת המלוכה של הלא אנושיים, ובעיקר במלכם, ברק שחור (Black Bolt), אותו משחק אנסון מאונט (Anson Mount). כמו כן, ידענו שבעקבות מרד יאלץ ברק שחור להימלט מעירם של הלא אנושיים יחד עם תומכיו, ובמהלך העונה הם יחתרו להתאחד מחדש ולחזור לעירם אטילאן (Atillan). הניחוש הראשון של כל צופה מנוסה היה שהבוגד הוא מקסימוס, אחיו של ברק שחור, אותו מגלם איוון רהאון (Iwan Rheon), הלא הוא רמזי בולטון מ”משחקי הכס”. ניחוש מושכל זה התברר כנכון.

אנו רואים שמקסימוס לא מרוצה מכך שהלא אנושיים לכודים בעיר הסודית שלהם. אנשי כדור הארץ חלשים לדעתו, ועם כוחות העל האדירים של הלא אנושיים ניתן לשלוט באוכלוסיית כדור הארץ בקלות ולחיות כמלכים. אך המלך, ברק שחור, לא רואה את הדברים כך, ומקסימוס מוביל הפיכה צבאית שבמהלכה ברק שחור נמלט.

אנו רואים גם רמזים ראשונים לכוחותיו של ברק שחור, שמסוגל להחריב ערים שלמות עם קולו בלבד. כלב ענק שמופיע ומסייע לברק שחור הוא, ככל הנראה, התגלמות של כוח של אחד מתומכיו. מעבר לכך אין עוד ביטויים ברורים מאד לכוחות על בטריילר. מכיוון שכל לא-אנושי הוא בעל כוח ייחודי ויוצא דופן, נוכל לגלות מהם כוחותיהם השונים כאשר הסדרה תעלה לאוויר.

פרקי הבכורה של הסדרה יוקרנו בקולנוע ב-1 לספטמבר, באולמות איימקס, והיא תעלה לשידור ב-ABC ב-29 לאותו החודש.

רשת ההומור והאנימציה למבוגרים Adult Swim שחררה טריילר לעונה 3 של “ריק ומורטי” (Rick and Morty). יחד עם הטריילר נחשף תאריך היציאה של העונה – ה-30 ביולי, בעוד חודש בדיוק.

“ריק ומורטי” היא סדרה קומית מופרעת וחסרת עכבות על מורטי, ילד רגיל  מהפרברים, שנקלע להרפתקאות מסוכנות וחולניות עם סבא שלו ריק, מדען מטורף ללא מצפון וללא מעצורים. הסדרה נכתבת על ידי יוצר הסדרה “קומיוניטי” דן הרמון (Dan Harmon) והמדובב ג’סטין רוילנד (Justin Roiland), שמדובב גם את שני גיבורי הסדרה.

במהלך 2016 הרמון ורוילנד הבטיחו שהעונה השלישית של הסדרה תצא עוד באותה השנה. 2016 באה לקיצה מאז, בלי עונה חדשה ובלי דיווחים נוספים מצמד היוצרים. בתחילת 2017 צייץ הרמון בטוויטר שהוא מודע לציפיה של המעריצים, ושהוא מרגיש שהדחיה היא באשמתו, אך העונה עדיין בפיתוח.

ב-1 לאפריל האחרון החליטו הרמון ו-Adult Swim לעשות מתיחה יוצאת דופן. לאחר התכתבות של הרמון בטוויטר עם מעריץ כועס, Adult Swim שיבשה לחלוטין את לוח השידורים שלה, ושידרה בלופ את פרק הבכורה של העונה השלישית ואותו בלבד.

מלבד אותו פרק בכורה לא ידענו עוד דבר על העונה. אמנם Adult Swim הבטיחה ששאר העונה תצא בהמשך השנה, אך להבטחות האלה למדנו להתייחס בסקפטיות. כעת בטריילר החדש אנו רואים תאריך יציאה, אנו רואים את כל גיבורי הסדרה בסיטואציות גרוטסקיות מאי פעם, ואנו שומעים את ריק מרמז לפחות פעמיים ש”זו השנה האפלה ביותר שלנו”. כמה אפלה? נגלה בקרוב.

צילומי סרט ההמשך ל”חיות הפלא והיכן למצוא אותן” (Fantastic Beasts and Where to Find Them) התחילו באולפני ליבסדן של האחים וורנר (Warner Bros) מחוץ ללונדון, אותם אולפנים בהם צולמו סרטי “הארי פוטר”. לכבוד צילומי הסרט חשפה האחים וורנר פרטים חדשים על העלילה.

קריאה נוספת: ביקורת סרט: חיות הפלא והיכן למצוא אותן – לא רק למעריצי הארי פוטר

הסרט יתרחש בשנות ה-20, זמן קצר לאחר ארועי הסרט הראשון, בפריז. אדי רדמיין (Eddie Redmayne) יככב שוב בתפקיד ניוט סלמנדרה (Newt Scamander). ג’וני דפ (John Depp) יחזור לתפקיד גלרט גרינדלווד (Gellert Grindelwald), שימלט ממעצרו בארצות הברית ויתחיל לגייס קוסמים אפלים שיעמדו לצדו בסרט עולמי חדש אותו הוא מנסה להקים, בו הקוסמים ישלטו על המוגלגים חסרי הקסם. ניוט יעמוד לצד מורו לשעבר, אלבוס דמבלדור (Albus Dumbledore) עצמו, אותו יגלם ג’וד לאו (Jude Law).

הדמויות המרכזיות מאמריקה יחזרו גם הן לסרט השני, עם קתרין ווטרסטון (Katherine Waterston) בתפקיד טינה, אליסון סודול (Alison Sudol) בתפקיד קוויני ודן פוגלר (Dan Fogler) בתפקיד ג’ייקוב. קאלום טרנר (Callum Turner) ישחק את אחיו של ניוט תזאוס, וקרידנס הצעיר, שלא ידוע מה עלה בגורלו, יופיע גם, שוב בגילומו של עזרא מילר (Ezra Miller). זואי קרביץ (Zoe Kravitz) תגלם את ליטה לסטריינג’, שהוזכרה בסרט הראשון ותמונתה הופיעה בחטף.

הסרט נכתב על ידי ג’יי קיי רולינג (J.K. Rowling), הסופרת מאחורי ספרי “הארי פוטר” ותסריטאית הסרט הראשון. הוא מבויים שוב על ידי דיוויד ייטס (David Yates). לסרט החדש אין עוד שם רשמי, והוא מועד לצאת בנובמבר 2018. הוא יהיה הסרט השני מתוך חמישה סרטים מתוכננים.

חברת ההפקות של סוני (Sony) שחררה סרטון שנקרא “זה אומר משהו” (This Means Something). בסרטון מסופר שפקחי טיסה עוקבים אחרי אלפי טיסות ביום, אך אחת לכמה זמן הם נתקלים בתופעות שהם אינם יכולים להסביר. בסרטון מופיעה תצוגה מתוכנת פיקוח טיסות שקולטת עצם בלתי מזוהה. מדי פעם מופיעות תמונות שונות לרגע, ביניהן מספר תמונות של הר קטום. בסוף מופיע כתובת של אתר – WeAreStillNotAlone.com. הכתובת מופיעה על רקע מנגינה פשוטה אך מוכרת.

המנגינה ותמונת ההר הקטום מזוהים מיד כמרכיבים איקוניים של סרט המופת “מפגשים מהסוג השלישי” (Close Encounters of the Third Kinds). זהו סרט מדע בדיוני שנכתב ובוים על ידי סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) ונחשב עד היום לאחד מהסרטים המשמעותיים ביותר בתקופתו, ולאחד מהסרטים שהובילו לשובו של ז’אנר המדע הבדיוני לקולנוע.

“מפגשים מהסוג השלישי” עוקב אחרי קבוצות שונות של אנשים ברחבי העולם שנחשפים לתופעות מוזרות, שהדרך היחידה להסביר אותן היא שהם פגשו חייזרים מזמרים. ההר הקטום מהסרטון שסוני פרסמה הוא מקום אליו האנשים שפגשו את החייזרים נמשכים, והמנגינה היא קטע מהניגון שלהם.

האתר אליו הסרטון מוביל נקרא Close Encounters, מה שמאשר סופית את הקשר בין הסרט לסרטון. האתר מציע לנו להשאיר לסוני כתובת אימייל, בשביל לקבל עדכונים נוספים על הופעות של עב”מים.

“מפגשים מהסוג השלישי” יחגוג 40 שנים ליציאתו בנובמבר הקרוב. לא ידוע אם סוני מתכננת אירועים לחגיגות העשור הרביעי של הסרט, אך סביר מאד שמדובר בסרט חדש לחלוטין שצפוי להחשף בקרוב. האם מדובר ברימייק או בסרט המשך? ניחוש מושכל אומר שקצת משניהם, כפי שנהוג לעשות בהוליווד לאחרונה.

אחרי הופעת אורח קצרה ב”קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים” וקרוב לשנתיים שמכונת ההייפ המשותפת של דיסני (Disney) וסוני (Sony) לא הפסיקה לעבוד, הגיע הזמן לראות סוף סוף אם ספיידרמן החדש יכול להחזיק סרט שלם על הכתפיים.

“ספיידרמן: השיבה הביתה” (Spider-Man: Homecoming) הוא הסרט הראשון שכולו מוקדש לגלגול השלישי של איש העכביש הקולנועי, אותו משחק הפעם טום הולנד (Tom Holland) הצעיר. למה צריך עוד אחד, אתם שואלים? הרשו לי לספר לכם.

העלילה

במהלך מלחמת האזרחים בין הנוקמים, פיטר פארקר – נער בעל כוחות-על של עכביש – הגיע בתור קלף סודי בשרוול של טוני סטארק. מאז עברו כבר חודשים רבים, אך פיטר לא שומע עוד מטוני, אותו עדיין משחק רוברט דאוני ג’וניור (Robert Downey Jr.) הכריזמטי.

במקום טוני פיטר מתקשר בעיקר עם הפי, עוזרו של טוני המגולם על ידי ג’ון פברו (Jon Favreu), שלא מייחס לנער חשיבות רבה. בזמן שהוא מחכה לקריאה נוספת לפעולה, פיטר מנסה להיות לוחם פשע אמיץ, אלא שנדמה שאין ברחובות ניו יורק צרות שדורשות את כוחות העל האדירים שלו. כמו כן, חייו הסודיים כספיידרמן משבשים את חייו ה”רגילים” כתלמיד תיכון. למרות זאת הוא מתעקש לשמור על זהותו כספיידרמן בסוד, מה שמקשה עליו עוד ועוד ככל שהסרט מתקדם.

בעודו תר אחר אנשים לעזור להם, פיטר חושף קבוצת פושעים שמהנדסת נשקים המבוססים על טכנולוגיה חייזרית, ומוכרת אותם לכל מי שמוכן לקנות. בראש הארגון הזה עומד אדריאן טומס בעל החליפה המכונפת, אותו משחק מייקל קיטון (Michael Keaton). טוני סטארק מאמין שטומס הוא עבריין קטן מכדי למשוך את תשומת ליבם של הנוקמים, אך פיטר בוחר להמשיך להלחם ב”עיט” הזה, באמונה שטומס/העיט מסוכן הרבה יותר משנדמה לסטארק.

סיפור ראשון, אך לא סיפור מקור

את ספיידרמן כולנו מכירים. ברשימת גיבורי העל המפורסמים ביותר, הוא בקלות עומד בראש לצד סופרמן ובאטמן. אף על פי כן גרסתו הקולנועית הראשונה התמקדה, בין השאר, בתהליך הפיכתו של פיטר פארקר לאיש העכביש. גם בגלגולו השני כ”ספיידרמן המופלא” ראינו כיצד נעקץ פיטר על ידי עכביש, וכיצד גילה בהדרגה את כוחותיו. פייר, מיצינו. ונראה שבסוני ומארוול חשבו על זה כבר גם.

טום הולנד הוא פיטר פארקר הצעיר ביותר בקולנוע עד עתה, הן כשחקן והן כדמות. גילו של פיטר היה סך הכל 14 כאשר הופיע ב”מלחמת אזרחים”, והוא בן 15 כעת לפי הסרט החדש. למרות שהוא הכי צעיר מהשלושה, הוא גם המנוסה ביותר משלושתם בנקודת ההתחלה שלו.

את עיסוקי העכביש שלו פיטר התחיל עוד לפני שטוני סטארק מצא אותו. זה אומר שב”שיבה הביתה” הוא בעל כוחות על כבר כשנה, אם לא יותר. את כוחותיו אנחנו מכירים כמוהו, וגם הסיפור על העכביש הרדיואקטיבי מוזכר רק פעם בחטף ובלי יותר מדי פרטים.

מתוך ספיידרמן: השיבה הביתה (תמונה באדיבות פורום פילם)

אם במקרה אינכם יודעים בדיוק מהם כוחותיו של ספיידרמן, הסרט מבהיר מהם מהר ובצורה ברורה, וזאת בלי לספר או להסביר יותר מדי. “השיבה הביתה” מיועד לקהל שמכיר את ספיידרמן, אך גם נגיש ולא מבהיל בכלל לקהל חדש לחלוטין. השחרור הזה של ההפקה מאילוצים שמגיעים עם סיפורי מקור מאפשר לה לדלג על כל סצנות הגילוי הלעוסות, ולקפוץ ישר אל העיקר. זה מאפשר לסרט להתמקד במידה שווה הן בחייו של פיטר כתיכוניסט צעיר, והן בלוחמה בפשע, ושני התחומים מוצגים בסרט באופן נהדר.

ולא רק פיטר עצמו הוא דמות קיימת בעולם, דמות עם רקע ועבר שמתחיל לפני הסרט בו אנחנו צופים. כמוהו גם סטארק מגיע עם מטענים מתשע שנות פעילותו, וכמוהם גם טומס, הנבל התורן, שאינו חדש בכלל לעולם של הנוקמים.

אחד מנבלי מארוול הטובים

אחת הטענות הנפוצות כלפי סרטי מארוול היא שהנבלים שמופיעים בסרטים אלה הם דמויות חלשות ולא מעניינות. על רקע טענות אלה ובהתחשב בגלריית הנבלים המרהיבה של ספיידרמן, מפתיע מעט שלסרט הראשון בסדרה החדשה נבחר דווקא העיט. אך מהר מאד יתברר לכל צופה שמדובר באחת מהבחירות המבריקות של הסרט.

אדריאן טומס הוא פועל קשה יום. תושב ניו יורק שעובד כל חייו כקבלן בעיר שנוטה להפנות עורף למרבית תושביה, טומס החליט שהוא לא יסתפק במועט יותר. עם טכנולוגיה חייזרית שהוא השיג לאחר הקרב הגדול בסוף “הנוקמים” הראשון, טומס החל לפתח נשקים, ולמכור אותם לכל המרבה במחיר. עסקיו שגשגו במשך שנים רבות מתחת לאפו של טוני סטארק, וסוף כל סוף הוא הצליח לייצר לעצמו ולמשפחתו את רמת החיים שמגיעה להם בעיניו.

טומס הוא דמות שכמעט כל צופה יוכל להזדהות איתה – אדם שעובד קשה מאד וסך הכל רוצה להתפרנס בכבוד. הוא גם אדם חסר מוסר לחלוטין, ואנחנו לומדים לחשוש מפניו ולפחד מהתפרצויות הזעם שלו. כעסו מרגיש תמיד צודק ובמקום, אך התנהלותו האלימה והאימפולסיבית היא שבסופו של דבר מעבירה אותו סופית לקטגוריית הנבל. זה, כמובן, בהנחה שהוא לא נהייה נבל בעיניכם ברגע שהתחיל לסחור בנשק חיזרי.

מתוך ספיידרמן: השיבה הביתה (תמונה באדיבות פורום פילם)

בתור טומס הקבלן והמהנדס, הוא דמות מורכבת שתענוג לחקור ולגלות ככל שהסרט מתקדם. בתור העיט האימתני, טומס נראה כמו נבל של איירון מן יותר מנבל של ספיידרמן. חליפתו של טומס היא חליפה מכאנית לחלוטין, שבנויה, כך נדמה, מפיסות טכנולוגיה של ש.י.ל.ד., הידרה, סטארק והצ’יטאורי. בתוך חליפתו הוא עף, יוצא בעצמו למשימות מסוכנות על אף שהוא גבר מבוגר למדי, והצצות לתוך הקסדה שלו מראות שהממשק שהוא רואה נראה כמו גרסה מיושנת (וירוקה) מעט יותר מזו שסטארק עצמו משתמש בה.

לכל זה מתווספת הופעתו המדויקת והנפלאה של מייקל קיטון. ישנם מקרים בהם נבל פשוט כתוב היטב, וישנם מקרים בהם שחקן מבריק מרים נבל חלש לגבהים מפתיעים. במקרה של טומס וקיטון, קרה מה שכל במאי סרטי גיבורי על מייחל לו – חיבור מושלם בין הנבל לשחקן שמגלם אותו, כשכל האספקטים בדמותו מבוצעים לעילא ולעילא.

טומס הוא פרסונה חדשה עבור קיטון, פרסונה שהוא מחייה על המסך לכבודינו, ומביא שנים רבות של נסיון איתו. זו כבר השנה השלישית מאז שקיטון חזר לאור הזרקורים, ונראה שהזרקורים רק מיטיבים איתו ועם הדמויות אותן הוא משחק. קיטון גם מוכיח את עצמו כשחקן חזק מספיק כדי להשלים את הניגוד בין טומס לסטארק. כי כפי שנאמר כבר, הוא מרגיש כמו נבל של איירון מן יותר מנבל של ספיידרמן. מדוע, אם כך, הוא נבל כל כך מושלם דווקא לאיש העכביש?

ביי טוני, היי פיטר

כדי להבין את משולש פרקר-סטארק-טומס כמו שצריך, עלינו לחזור אחורה, לימים תמימים יותר, לפני שהיו בעולם הזה נוקמים. את טוני סטארק הכרנו ב-2008, כמהנדס גאון וסוחר נשק שהינדס ליבה-מגנטית שמטרתה להציל את חייו מרסיסים המתקרבים לליבו. סביבה, על הדרך, הוא פיתח חליפה מתכתית בה הוא החליט להשתמש כדי להלחם בפשע.

אויבו הראשון של סטארק היה אדם בחליפה דומה לזו שלו. אויבו השני של סטארק היה גם הוא מהנדס, אדם שהשתמש בטכנולוגיה של סטארק כדי לפתח לעצמו כלי נשק בהם הוא השתמש בנסיון לחסל את טוני. לצד שני אלה, טומס מרגיש כמו נבל באותה רמה בערך. מי שלא באותה רמה, לעומתם, הוא טוני סטארק.

סטארק כעת הוא המנהיג של הנוקמים. חליפתו, יחד עם מערך הגאדג’טים המורכבים שלו, מזמן כבר מתמודדים עם בעיות גלובאליות, והוא וצוות עמיתיו כבר מתחילים לגלוש לעימותים ברמה קוסמית ואפילו בין-מימדית. לצד לוקי, אולטרון ות’אנוס טומס הוא סתם עוד מהנדס-גאון-סוחר-בנשק, אויב שלא ראוי לתשומת ליבו של טוני סטארק המהולל.

פיטר, לעומת זאת, מצא לעצמו דמות אב בטוני. ואת האב הזה הוא רוצה להרשים בכל דרך אפשרית. האם יש דרך טובה להרשים את האב המאומץ מלהביס את גרסתו המרושעת? האנטי-סטארק?

בדיוק בגלל שטומס מעוצב כנבל מוקדם של סטארק, הוא נבל כל כך מושלם לפיטר. כי פיטר לא צריך להתמודד עכשיו עם צרות ברמה שלו. מול פיטר ניצבים שני מבוגרים רבי עצמה: אחד, סטארק, מעוניין לטפח אותו ולעזור לו, אך כצפוי סטארק הוא דמות אב שרחוקה מלהיות מושלמת; השני, טומס, מנסה להרוג את פיטר. רק כאשר פיטר יביס את השני הוא יצליח להרשים מספיק את הראשון, ולמעשה לרשת את מקומו.

מתוך ספיידרמן: השיבה הביתה (תמונה באדיבות פורום פילם)

כי טומס מראה לנו שעדיין יש מקום ללוחמי-פשע עירוניים, גיבורי-על שלוקחים על עצמם עיר כמו ניו יורק ומגנים עליה. טוני כבר לא מעוניין ולא יכול להיות האיש הזה. בנוסף, רוברט דאוני ג’וניור לא נהייה צעיר יותר, והחוזים שלו לא נהיים זולים יותר. הצופים עוד זוכרים את טוני המוקדם, עדיין אוהבים אותו, אבל הוא כבר לא הדמות הזאת פשוט.

למארוול חשוב לספק לנו גיבור חדש, פנים רעננות שיעמדו במרכז גוף היצירה שלה. מי מתאים לזה יותר מספיידרמן, גיבור העל הפופולרי ביותר של ענקית הקומיקס? אך בעולם הזה ספיידרמן כלל לא היה קיים עד לאחרונה, וגם אנחנו, הצופים, זקוקים להוכחה שטום הולנד בדמות פיטר פרקר הוא אכן הגיבור הסימפטי שיעמוד איתן נגד נבלים ססגוניים, גם בלי צבא רובוטים וגיבורי על נוספים מאחורי גבו.

“ספיידרמן: השיבה הביתה” מצליח להוכיח מעל צל של ספק, הן במסגרת הסרט והן מחוצה לו, שטוני סטארק יכול ללכת ולהיות נוקם גם בחלל – בכל מה שנוגע לניו-יורק, ביתו, יש עכביש צעיר שיטפל בבעיות שעוד יצוצו.

בשורה התחתונה

“ספיידרמן: השיבה הביתה” מצליח להביא את כל מה שטוב ביקום הקולנועי של מארוול לעולם של ספיידרמן, שעד לאחרונה היה מופרד לחלוטין מהנוקמים וחבריהם. למרות הנטיה של מארוול להיות זהירה יותר מדי לאחרונה, דווקא “השיבה הביתה” מצליח לשחק עם הנוסחה הקיימת בצורה מרעננת ומהנה מהרגיל.

עם נבל פנטסטי וסיפור עמוק מהמצופה, מדובר באחד מסרטי מארוול הטובים ביותר בשנים האחרונות, ויריית פתיחה מעודדת ביותר לשיתוף הפעולה בין מארוול לסוני. נצפה לסרט ההמשך בקוצר רוח.

כיממה לפני יציאת סדרת האנימציה של Castlevania לנטפליקס, הכריז המפיק-הגיק אדי שנקר (Adi Shankar) מה יהיה הפרויקט הבא שלו – סדרת אנימה המבוססת על עולם משחקי Assassin’s Creed.

משחקי Assassin’s Creed מהווים לאחת מסדרות הדגל של מפתחת ומפיצת המשחקים יוביסופט (Ubisoft). מלבד המשחקים עצמם, יוביסופט הוציאה משחקי דפדפן ומובייל שמשלימים חלקים מהסיפורים ואף מספרים סיפורים חדשים, שחררה חוברות קומיקס בשיתוף פעולה עם Titan Comics ובשנה שעברה אף הוציאה סרט בכיכובו של מייקל פסבנדר. סדרת אנימציה היא פשוט המשך טבעי לגידול התופעה חוצת-המדיה ש-Assassin’s Creed נהייתה.

שנקר עצמו נראה כמפיק טבעי לעמוד בראש פרוייקט כזה. מלבד Castlevania עומדים מאחוריו שני סרטים קצרים אהובים, אחד על הפאוור ריינג’רס ואחד על המעניש (The Punisher), הסרט האחרון על השופט דרד (Dredd), והיד עוד נטויה. כמפיק, שנקר מתייחס בכבוד רב לחומר המקור, ועובד עם חומרים שהוא עצמו אוהב ומעריך.

על הפקת סדרת Assassin’s Creed שנקר הכריז בפייסבוק: “אני שמח להודיע לכם שבחרתי את הפרויקט הבא שלי!”, הוא כותב. “שיחקתי בגרסה הראשונה של Assassin’s Creed בשנה שעברתי ללוס אנג’לס כדי לממש את החלום שלי. באותו זמן לא הכרתי אף אחד בתעשיה ולא יכולתי לדמיין שיום אחד יוביסופט תבקש ממני לקחת את עולם Assassin’s Creed וליצור בו סיפור מקורי כסדרת אנימה. אם מישהו אומר לכם לא ללכת אחרי התשוקה שלכם בחיים הוא טועה”.

מלבד היות הפוסט מרגש למדי, הוא לא חושף יותר מדי פרטים על הסדרה ששנקר צפוי להפיק. האמירה “סיפור מקורי” רומזת שמדובר בסיפור חדש עם דמות חדשה, כפי שלרוב קורה ביצירות Assassin’s Creed שאינן משחקים. כמו כן, סיפורים כאלה הם תמיד, ללא יוצא מן הכלל, נחשבים לחלק מהקנון הרשמי של העולם, ואין סיבה שכאן המקרה יהיה שונה.

מחר, ה-7 ביולי, תשחורר לנטפליקס סדרת האנימה של Castlevania. עד שנשמע עוד פרטים משנקר על Assassin’s Creed, נוכל לבחון את החזון שלו ושל אולפני Fredator בעולם אכזרי בו גיבור חסר מורא יוצא למשימה קשה ביותר – להרוג את דרקולה.

בעוד מעט יותר משבוע תחזור “משחקי הכס” (Game of Thrones) למסכים, לעונתה השביעית והלפני-אחרונה. שתי העונות האחרונות צפויות להיות קצרות, דחוסות, ומלאות באקשן שאמור לעמוד בסטנדרטים של הפרקים הבולטים ביותר בסדרה.

למרות שיוצרי הסדרה דאגו להיפטר מרוב הדמויות בסדרה בעונה האחרונה, עדיין מדובר באחד מהסדרות עם כמות הדמויות המרשימה ביותר בטלויזיה. אם כל החתונות, המשפטים והלוויות מתאחים בזכרונכם למקשה אחת של דם ודמעות, הרשו לנו לעשות קצת סדר בדברים ולהזכיר לכם מי נגד מי, איפה, ולמה.

ממירין ועד איי הברזל – הים שבא לבלוע את שבע הממלכות

את מירין האקזוטית והרחוקה לא נזכה לראות עוד כנראה, כי החאליסי הגדולה, אם הדרקונים, מנתצת השלשלאות, משחררת העבדרים, דאינריז פרי סער לבית טארגאריין הראשונה לשמה, חוזרת לשבע הממלכות. לצידה עומדים כל יועציה ומקורביה, ביניהם טיריון לאניסטר, שוודאי חושש מהשיבה הביתה. אחרי הכל, הוא עדיין מבוקש על רצח אביו, ושום זכרון טוב לא מחכה לו בווסטרוז.

הצי של דאינריז אדיר מימדים. מלבד ספינותיה שלה, ספינות בתי טיירל ומארטל מפליגות לצדה. שני הבתים היו יריבים מאות שנים, אך הם הסכימו לברית בכדי להפיל את בית לאניסטר מכס הברזל ולהושיב עליו את בת טארגאריין האבודה. מי שחתם את העסקה בין שני הבתים הוא רב-המרגלים ואריז “העכביש”.

מתוך “משחקי הכס: עונה 6, פרק 10” (תמונה באדיבות HBO)

את בית טיירל מייצגת אולנה טיירל, אמו של ראש הבית מייס טיירל, המכונה “מלכת הקוצים”. בראש בית מארטל עומדת אלאריה, זוגתו של אוברין “הצפע” מארטל. הצפע נהרג בקרב מול גרגור “ההר” קלגיין. היא הובילה הפיכה בדורן, ויחד עם “נחשות החול”, בנותיו הממזרות של אוברין, חיסלה את הנסיך דוראן ואת יורשו טריסטאן, והשתלטה על הבית.

בינתיים באיי הברזל, מקום משכנם של בני גרייג’וי, מלך הברזל באלון נרצח על ידי אחיו יורון. בתו של באלון, יארה, התמודדה בבחירות מול יורון כדי לרשת את אביה, אך יורון הבטיח לבני הברזל שהוא ישא לאשה את דאינריז ויחזיר לבית גרייג’וי את כבודו האבוד עם אש דרקונים. יארה ותיאון, אחיה, נמלטו בלילה, בידיעה שיורון יהרוג אותם. הם לוקחים איתם חלק ניכר מספינות צי הברזל.

כעת בני הברזל בונים צי ספינות ענק, במטרה למצוא את דאינריז. אך יארה ותיאון כבר חברו לדאינריז בעצמם, עם הספינות שהם לקחו. יארה מבטיחה לתמוך בטענה של דאינריז למלוכה, בתנאי שהיא תוכר כשליטה הבלעדית באיי הברזל.

מגני כס הברזל ומגני פשוטי העם

בית ברתיאון איננו עוד. טומן ברתיאון, אחרון צאציו של המלך רוברט (לכאורה), בחר לשים את חייו בכפיו לאחר שחזה כיצד אימו הוציאה להורג באכזריות את כל הכהונה בספט הגדול של באילור. מלבד הדרור העליון ואנשיו, בספט נכחו מייס טיירל וילדיו, קוואן לאניסטר ובנו לאנסל. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עלו בלהבות.

סרסיי הוכתרה כמלכה סרסיי לאניסטר הראשונה לשמה, מנוערת משם בעלה המנוח, אותו שנאה שנאה יוקדת. לצדה עומד המלומד לשעבר קיברן, שמשרת אותה כרב-מרגלים. הוא השתלט על רשת הילדים של ואריז, וניצל אותם כדי להרוג את המלומד העליון פייסל. גרגור קליגיין, שהוחזר לחיים בכישוף שחור, הוא שומר הראש האישי שלה. בראש משמר המלכה עומד ג’יימי לאניסטר, מאהבה לשעבר ואחיה התאום. ג’יימי, בבירור, לא מרוצה בכלל מהמתרחש.

רצחה וגם ירשה: סרסיי, מתוך “משחקי הכס” עונה 6, פרק 10

מחוץ לטירות של שבע הממלכות, פשוטי העם ממשיכים לסבול מהמלחמה הנוראית שפקדה את ווסטרוז לאחרונה. אמנם המלחמה הסתיימה לעת עתה, אך הארץ מלאה באלמנות ויתומים, שממשיכים לסבול מידיהם של רוצחים ובוזזים שתרים אחר הזדמנויות להרוויח על חשבון החלשים. האחווה ללא דגלים ממשיכה לפעול כמחתרת נגד כס הברזל, אך ללא יעילות רבה.

בראש האחווה עדיין עומד בריק דונדריון, האדם שקיבל את המשימה להגן על החלשים מאדארד סטארק המנוח. בריק הינו שבר כלי, פצוע ומצולק מאינספור פעמים בהן הוא נהרג, והחזר לחיים על ידי אדון האור. עושה דברו של אדון האור הוא תורוס ממיר, נזיר שהיה שתיין ונהנתן, עד שגילה שאלוהיו הוא לא רק אגדה סתמית.

אל האחווה חבר סאנדור קלגיין, לשעבר עושה דברו של ג’ופרי, ואחד האנשים שהרג את דונדריון. קלגיין מצא את דרכו אל האחווה לאחר ששלושה מחבריה פשטו על קהילה בה לראשונה הוא מצא שלוות נפש. דונדריון מוציא להרוג את שלושת הפושעים ומשכנע את קלגיין לבוא איתם צפונה, היכן שנמצאת הסכנה האמיתית – המהלכים הלבנים.

יחי המלך בצפון!

גם בצפון ווסטרוז סוף סוף הסתיימה הלחימה, אך זוהי הפוגה קצרה לפני האיום האמיתי. ג’ון סנואו, ממזרו של אדארד סטארק, הוכתר על ידי ליאנה מורמונט הילדה כמלך בצפון. ראשי הבתים הצפוניים הסכימו על כך פה אחד. לאחר מותו של ראמזי בולטון וחורבן בית בולטון כולו, לא נותרו עוד מתנגדים למשימתו של ג’ון.

משימתו היא משימה לא פשוטה, שהרי הוא מנסה להציל את האנושות כולה מהלילה הנצחי שמאיים לבוא. הוא הצליח לאחד את אנשי הצפון ואת שבטי הפראים השונים יחד, אך עדיין הוא חושש שזה לא מספיק כדי להתמודד עם האיום הקרב ובא. דאבוס סיוורת’ משרת אותו כיועץ, כפי שהוא ייעץ לסטאניס. הם גרשו את מליסנדרה, הכוהנת האדומה, כיוון שהיא שרפה את שירין ברתיאון על המוקד. מיקומה הנוכחי אינו ידוע. בנוסף, לצדו של ג’ון עומדת סאנסה סטארק, שתומכת במלוכתו, ושומרת הראש שלה בריאן מטארת’.

סאנסה סטארק ולורד בייליש מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

פטיר באיליש הביא את אבירי הבקעה כדי לסייע לג’ון לחסל את ראמזי, וכרגע נראה שכוחות הבקעה עומדים לצדו של ג’ון, אך הם אינם נאמנים לו. אבירי הבקעה נאמנים לבאיליש בלבד, והוא נאמן לסאנסה. הוא לא מרוצה מכך שג’ון הוכרז למלך, כיוון שתכניותיו לאיחוד ווסטרוז תחת שלטונו דורשות שסאנסה תהייה המלכה בצפון. כפי שהוא עצמו אמר לאדארד סטארק בעבר, אי אפשר לסמוך עליו.

מעבר לחומה כבר אין נפש חיה. כעת זו ממלכתו של מלך הלילה, מנהיגם של המהלכים הלבנים וצבא הזומבים שלהם. חומת הקרח הקסומה לא מאפשרת להם לעבור, אך למלך הלילה יש תכנית כיצד להפיל אותה. היחיד שמצליח לעקוב אחר תכניותיהם הוא בראן סטארק, שלמד לחזות למרחקים מילדי היער. באחד מחזיונותיו למד בראן סטארק את שמעריצים רבים הניחו כבר שנים רבות – ג’ון אינו בנו הממזר של אדארד סטארק. הוא בנו של ראיגאר טארגאריין, אחיה הבכור של דאינריז, וליאנה סטארק, אחותו של אדארד. מה זה אומר? שדאינריז היא לא בת טארגאריין האחרונה, ושבדמו של ג’ון זורמת אחריות לא רק כלפי הצפון, אלא כלפי שבע הממלכות כולן.

עונה 7 של משחקי הכס תגיע לישראל במקביל לשידור בארה”ב החל מה-17 ביולי דרך yesOh, Hot Plus, דרך Hot VOD ו-yes VOD וכן בסלקום tv.

בתום סוף השבוע האחרון, גרף “ספיידרמן: השיבה הביתה” (Spider-Man: Homecoming) סכום של 117 מיליון דולר בקופות בארצות הברית. זוהי הפתיחה המקומית השלישית בגודלה השנה, אחרי “היפה והחיה” (170 מיליון) ו-“שומרי הגלקסיה חלק 2” (146.5 מיליון).

קריאה נוספת: ביקורת סרט: ספיידרמן השיבה הביתה – סרט מארוול מהסוג הטוב ביותר

“השיבה הביתה” הוא גם סרט הספיידרמן עם הפתיחה השניה בגודלה אי פעם, כאשר היחידי שהתעלה עליו בארצות הברית הוא “ספיידרמן” המקורי של סאם ריימי מ-2002. זו הפתיחה הגדולה ביותר לסרט סולו ראשון של דמות ביקום הקולנועי של מארוול, עוקפת את 98.6 המיליון המקומיים שהכניס “איירון מן” כשפתח ב-2008.

מחוץ לארצות הברית “השיבה הביתה” הגיע כבר לכ-60% מהשווקים בהם הוא צפוי להופיע, וגרף 140 מיליון דולר נוספים, עם פתיחה כוללת של 257 מיליון דולר בקופות. זה כולל 25.8 מיליון מדרום קוריאה, 12 מיליון ממקסיקו, 11.8 מיליון מהממלכה המאוחדת, 9.1 מיליון מברזיל, 7.8 מיליון מרוסיה, 7.6 מיליון מאוסטרליה, 6.5 מיליון מהודו ו-3.1 מיליון מאיטליה. צרפת, גרמניה, ספרד ויפן עוד לא הצטרפו לנשף, כמו גם סין, המכניסה הגדולה לסרטי פעולה עשירים באפקטים.

“ספיידרמן: השיבה הביתה” עמד בראש מצעדי המכירות בסוף השבוע הזה בארצות הברית, כשמיד אחריו נמצאים “גנוב על העולם” (Despicable Me 3) ו”בייבי דרייבר” (Baby Driver), שניהם בסוף השבוע השני שלהם. במקום הרביעי נמצא “וונדר וומן” (Wonder Woman), שהכניס 10.1 מיליון נוספים במגרש הביתי ועומד כעת על 370 מיליון דולר בארצות הברית, מה שהופך אותו לסרט גיבורי העל העשירי בגודל הכנסותיו אי פעם בארצות הברית. גלובאלית “וונדר וומן” עומד כרגע על 745 מיליון דולר.

בשבוע הבא התחרות על תשומת-לב הקהל רק תגבר, כאשר “כוכב הקופים: המלחמה” (War for the Planet of the Apes) יצא לקולנוע.

סדרת משחקי “קאסלווניה” (Castlevania) של חברת Konami היא אחת מסדרות המשחקים הותיקות בעולם כיום, עם מורשת ארוכת שנים שהתחילה בקונסולת ה-NES של נינטנדו. המשחקים עבדו תמיד בנוסחה יחסית פשוטה – לוחם אגדי, לרוב בן שושלת בלמונט (Belmont), יוצא למסע מסוכן שבסופו עליו להביס את דרקולה, ערפד רב עצמה שכוחותיו במשחקים עולים פי כמה וכמה על כוחותיו של כמעט כל ערפד אגדי אחר עליו שמענו.

אמנם הנוסחה הייתה פשוטה יחסית, אך המשחקים לא היו פשוטים בכלל. משחקי קאסלווניה זכורים עד היום כמשחקים קשים ואכזריים המתעללים בשחקנים שממשיכים לשחק בהם בשל האתגר שהם מציעים והסיפוק הרב שבלסיים משחק כל כך קשה.

מפיק הקולנוע אדי שנקר (Adi Shankar), העומד מאחורי “דרד” (Dredd), הסרט הקצר Dirty Laundry ועוד מספר פרויקטים שזכו לאהדה רבה בקרב מעריצי חומרי המקור עליהם שנקר מתבסס, קיבל את המשימה לתרגם את החוויה של משחקי קאסלווניה לסדרת אנימציה למבוגרים. שנקר גייס את וורן אליס (Warren Ellis), כותב קומיקס מנוסה שידוע בגסות הרוח שלו בעיקר, ואת אולפני Frederator שעומדים מאחורי סדרות רבות, ביניהן “הרפתקאות פין וג’ייק” (Adventure Time) המצליחה בקרב מבוגרים לא פחות מבקרב ילדים. יחד הם הפיקו את הסדרה עבור נטפליקס. מה יצא להם? ארבעה פרקים של משהו לא רע בכלל.

העלילה

במאה ה-15, ארץ ולאכיה (כיום חלק מרומניה) נשלטת ביד רמה על ידי הכנסיה. אך בולאכיה מתגורר גם יצור נוסף, אחד שאין שליט לו – דרקולה, ערפד רב עצמה ובן בריתם של שדי תופת. לאחר שהכנסיה פושעת כנגדו, דרקולה מחליט שאנשי ולאכיה לא ראויים עוד למקום בטוח תחת השמש, ומזמן את צבאות הגהנום כדי שימחקו את ולאכיה מעל פני האדמה. טרבור בלמונט (Trevor Belmont), הנצר האחרון לשושלת בלמונט, שושלת ציידי ערפדים, נגרר לתוך הקונפליקט בין דרקולה לבני ולאכיה, ומוצא את עצמו בתפקיד הגיבור מבלי שיבקש את זה.

תרגום ויזאלי מדויק

אי אפשר לטעות – הסדרה “קאסלווניה” נראית כמו משחקי “קאסלווניה”. אמנם המשחקים הקלאסיים הם משחקים דו מימדיים, ורובם יצאו לקונסולות עם יכולות עיבוד גראפי מוגבלות מאד בסטנדרטים של היום, הם בכל זאת פיתחו שפה ויזואלית חזקה, והסדרה מעבירה אותה.

הכפרים הולאכים נראים כמו הכפרים הרדופים מהמשחק, המאורות התת-קרקעיות מזכירות את הטירה של דרקולה, והעיצובים של יצורי הגהנום לקוחים ישירות מעיצובי עשרות האויבים בהם בני בלמונט נאלצים להילחם שוב ושוב. הבחירה בסגנון אנימה, אנימציה יפנית, גם היא בחירה מצוינת לסדרה, שכן המשחקים פותחו ביפן, ועם התפתחות היכולת הגראפית של המשחקים הם קיבלו עוד ועוד מאפייני אנימה בעצמם.

מעבר למראה, יש גם נאמנות רבה לסיפור המקור, אך לא רבה מדי. שחקני קאסלווניה ותיקים יזהו שהסדרה מבוססת ברובה על עלילת המשחק השלישי, שטרבור בלמונט הוא גיבורו המרכזי. דמויות נוספות מ-Castlevania III: Dracula’s Curse מופיעות בארבעת פרקי העונה הראשונה, והציוד של טרבור בסדרה תואם את הציוד שלו במשחק, ולמעשה של כל בני בלמונט לדורותיהם. השוט והחרב הקצרה מובנים מאליהם, אך מלבדם ישנן הופעות אורח של פגיונות ההטלה, המים הקדושים, ועוד.

אם אתם חדשים לעולם משחקי קאסלווניה, אל חשש – הסדרה לא מצריכה שום ידע קודם. רק שמרו על ראש פתוח, וזכרו שגם אם אתם כבר הכרתם מאה וריאציות של דרקולה, זאת תהייה המאה ואחת. אך “קאסלווניה” מקפידה לספק לכם את כל המידע שאתם צריכים בשביל להכיר לכם את העולם והדמויות, ולמעשה שואבת את הצופים לתוך העולם שלה במיומנות רבה.

מתוך “קאסלווניה” (תמונה באדיבות Netflix)

חד משמעית למבוגרים בלבד

משחקי קאסלווניה הם משחקים מוקדמים בהם העלילה הייתה מועטת, ורוב ההתרחשות הייתה שלבים אחר שלבים אחר שלבים של אלימות אין קץ נגד מפלצות שלא נגמרות. האלימות הזאת הגיעה גם אל המסך, בכל הדרה הרב ובפירוט גרפי גבוה בהרבה מזה שמשחקי 8 ו-16 ביט היו מסוגלים לייצר.

“קאסלווניה” היא סדרה למבוגרים, והיא מאמצת את הדירוג הזה לחיקה באופן מוחלט. יש אף שיגידו שמוחלט מדי. בכדי להמחיש את האימה אותה דרקולה מביא לולאכיה עמו, אנו חוזים ביצורי הגהנום שלו מרטשים אנשים, תולשים גפיים ואוכלים תינוקות. האלימות הזאת, כמובן, משרתת מטרה. אין שמץ של תקווה בעולם בו צבא שדים כזה יכול להתרוצץ חופשי. על רקע התרחשות זאת נוכחותו של טרבור בלמונט נחוצה פי כמה, וחוסר הרצון שלו להיות גיבור מודגש בהרבה.

למרות שהאלימות משרתת מטרה ברורה ביצירה, עדיין אי אפשר להתעלם מכמה היא גרוטסקית, וכמה יש ממנה. אין ספק ש”קאסלווניה” היא לא סדרה לאנשים שאין להם עניין, סיבולת או סבלנות לוולגאריות הזאת. תוסיפו לכך את כתיבתו של וורן אליס, ותקבלו סצנה בה, למשל, שני אנשים משוחחים על הקשר בין פוליטיקה לקיום יחסי מין עם עיזים. כך או כך, מתחת לכל המוות והגועל מסתתר סיפור הרבה יותר מורכב משנדמה.

מתוך “קאסלווניה” (תמונה באדיבות Netflix)

סיפור מעולה שמתחבא מתחת לאלימות ולקללות

במבט ראשון, “קאסלווניה” היא פשוט סיפור על יצור אופל מרושע שמנסה להשמיד ארץ שלמה, וגיבור חסר-חשק שנאלץ לקום נגדו. סיפור שראינו ושמענו כבר כל כך הרבה פעמים, שנדמה שאין כאן שום דבר לראות. ודווקא כאן “קאסלווניה” מצליחה להפתיע.

כי הסיפור עצמו, במהותו, הוא לא על דרקולה, וגם לא על טרבור בלמונט. הפוקוס של הסיפור בעונה הראשונה מתמקד ביחסים בין העם לכנסיה. אם נסתכל על זה בצורה יותר אבסטרקטית, זה עוסק ביחס שבין עם לשליטיו. זוהי מערכת יחסים לא פשוטה, ולא פשוט להציג אותה בצורה מעניינת. אף על פי כן, וורן אליס מצליח להכנס לדקויות של הנושא באופן אלגנטי ומאד מפתיע.

אלגנטיות היא לא משהו בו קל להאשים את אליס. נדמה שהוא אינו מסוגל אף להזמין קפה בלי להקיא שיח פוליטי וולגארי ומטובל בדימויים שיביכו גם עובד נמל. ובכל זאת, על אף היותה של “קאסלווניה” סדרה שמקפידה להסביר דברים בפירוט רב, היא משאירה את האינטרפריטציה של מהות העלילה ושל מסריה המרכזיים לנו, לצופים.

דרקולה הוא כוח טבע, הוא אסון אדיר שנוחת על ארץ חסרת ישע. בעונה זו הוא לא הנבל. כיצד מגיב העם הלא-משכיל כאשר אסון כזה קורה? את מי הוא מאשים, ולמה, ואיך ניתן לפתור את זה? זה הנושא האמיתי של העונה, זו משימתו האמיתית של טרבור, ואנחנו, הצופים, נחליט בעצמינו מה לחשוב ובמה להאמין, בהתאם לראיות שמונחות לפנינו.

בשורה התחתונה

עונתה הראשונה של “קאסלווניה” כה קצרה, שראוי להתייחס אליה יותר כסרט מסדרה. כאשר אורכו של כל פרק הוא 25 דקות, העונה כולה קצרה משעתיים. ובשעתיים אלה אנחנו חווים עולם פנטזיה אפל ומאיים שמצויר על ידי אמנים מעולים וכתוב על ידי קומיקסאי שנוי במחלוקת אך מוכשר כמו שד.

לבעלי קיבה חלשה אולי כדאי לדלג על “קאסלווניה”, כיוון שמה שיש לה להציע כנראה לא יפצה על הדימויים המחרידים שהיא נותנת. לצופים יותר מחושלים ולאלה שחובבים וולגאריות ואלימות בחלק מהמדיה שלהם, זאת סדרה מומלצת שמחברת את האסתטיקה של משחק וידאו ישן עם שפות האנימציה המערביות והיפניות של היום. בין לבין, היא גם מצליחה לספר סיפור הרבה יותר מוצלח משחשבנו.

נדמה שגם בנטפליקס חשבו כך, שכן הסדרה חודשה לעונה שניה מספר שעות לאחר שעלתה לשירות הצפיה הישירה. העונה השניה תכלול שמונה פרקים, כך שמדובר יהיה בעונה שתקדם את העלילה בצורה יותר משמעותית. במקביל, שנקר גוייס על ידי יוביסופט (Ubisoft) להפיק סדרת אנימה למשחקי Assassin’s Creed. נראה שהבחור יודע בדיוק מה הוא עושה.

רשת HBO שחררה טיזר חדש ל”תרגיע” (Curb Your Enthusiasm), סדרת הקומדיה של לארי דייויד (Larry David). אחרי הפסקה ארוכה “תרגיע” חוזרת לעונה תשיעית, וכעת דייויד ו-HBO הכריזו שהעונה החדשה תעלה לשידור ב-1 באוקטובר הקרוב.

ביוני של השנה שעברה, כאשר לראשונה הוכרז המשך הסדרה, אמר דייויד “במילותיו האלמותיות של יוליוס הגדול: עזבתי, לא עשיתי כלום, חזרתי“. הטיזר החדש מתייחס לאמירה זו בדיוק: לארי דייויד מופיע לבוש בטוגה עם עטרה לראשו, כשברקע מתנגנת מנגינת הנושא של הסדרה. עמוד ה-IMDB של דייויד מרמז שמאז 2011, כאשר עלתה השמינית והאחרונה של הסדרה, הוא אכן לא עשה שום דבר משמעותי.

מלבד לארי דייויד יחזרו עוד שחקנים רבים לסדרה, ביניהם ג’ף גארלין (Jeff Garlin), שריל היינס (Cheryl Hines), סוזי אסמן (Susie Essman), ריצ’ארד לואיס (Richard Lewis), בוב איינשטיין (Bob Einstein) וג’י.י בי. סמוב (J.B. Smoove). לורן גרהאם (Lauren Graham) מ”בנות גילמור” תופיע גם היא בסדרה בתפקיד אורח.

העונה החדשה תכלול עשרה פרקים בסך הכל. היא נכתבת על ידי לארי דייויד עצמו, כמו שאר הסדרה, ומופקת על ידיו, כמו גם על ידי ג’ף גארלין וג’ף שייפר (Jeff Schaffer), שעובד עם דייויד עוד מימי “סיינפלד”, אותה גם דייויד יצר יחד עם ג’רי סיינפלד (Jerry Seinfeld).

“בלונדינית אטומית” (Atomic Blonde) בכיכובה של שרליז ת’רון (Charlize Theron) יעלה למסכים בארצות הברית בעוד כמה שבועות, ולקראת יציאתו אולפני יוניברסל שחררו סדרה של סרטונים.

ראשית, ישנם סרטונים בארבעה “פרקים”, כאשר כל אחד מרחיב משהו שכבר ראינו בטריילר הראשי. הם כולם נקראים על שם השירים שמתנגנים בהם: Father Figure, The Politics of Dancing, Major Tom ו-Blue Monday. בקטעים אלה אנו רואים את יחסיה של לוריין, גיבורת הסרט אותה מגלמת ת’רון, עם דמויותיהם של ג’יימס מקאבוי (James McAvoy) וסופיה בוטלה (Sofia Boutella).

בנוסף יוניברסל שחררה סרטון שנקרא “נלחמת כמו ילדה” (Fight Like a Girl), שמספר על האימונים של ת’רון לקראת הסרט. ת’רון מוצגת כשחקנית שעושה את הפעלולים של עצמה, דבר יוצא דופן כשלעצמו.

תחילה תכנן דיוויד ליטץ’ (David Leitch), במאי הסרט, לצלם סצנות אקשן בשוטים קצרים עם הרבה קאטים. לאחר שהתברר שת’רון מיומנת מאד ומסוגלת לשרשר כעשרים מהלכים בלי בעיה, כל הכוריאוגרפיה השתנתה למהלכים מורכבים יותר ושוטים ארוכים יותר, ובטיזרים אנו רואים אקשן מהיר וקצבי, בעל מהירות וזרימה שלא היו מביישות את ג’ון וויק.

ליטץ’ התחיל את דרכו כפעלולן, התקדם לתפקיד כוריאוגרף, סייע בבימוי של “ג’ון וויק” הראשון וכעת מביים את “בלונדינית אטומית” ו”דדפול 2“. “בלונדינית אטומית” מבוסס על נובלה גרפית בשם “העיר הקרה ביותר” (The Coldest City), ומתרחש בברלין הסובייטית של שנות ה-80, בזמן המלחמה הקרה. הוא יעלה למסכים ב-27 ליולי.

צפו בטיזרים:

“כוכב הקופים” (Planet of the Apes) הוא אחד ממותגי המדיה הותיקים בעולם הקולנוע. מאז יציאת הספר המקורי ב-1963, התגלגלו ממנו קרוב לעשרה סרטים, שתי סדרות ואינספור ספרים וקומיקסים.

יצירות “כוכב הקופים” השונות נטו לבחון נושאים חברתיים שונים כגון גזע, זכויות בעלי חיים ועוד. “כוכב הקופים: המלחמה” (War for the Planet of the Apes) הוא הסרט השלישי בסדרה חדשה שמספרת על האירועים שהובילו ל”כוכב הקופים” המקורי, בעיקר מנקודת מבטם של הקופים עצמם. נקודת המבט הזאת נותנת לסרט מספר יתרונות משמעותיים. מנגד, גם כמה וכמה חסרונות.

העלילה

כשנתיים לאחר אירועי “כוכב הקופים: השחר” (Dawn of the Planet of the Apes) הקופים, בהנהגת סיזר (Caesar) אותו שוב מגלם אנדי סרקיס (Andy Serkis), מבוצרים עמוק בתוך היער. פלוגה של חיילים אנושיים המונהגים על ידי מפקד המזדהה פשוט כ”קולונול”, אותו משחק וודי הרלסון (Woody Harrelson), מנסים למצוא את בסיס הקופים ולחסל את סיזר עצמו.

סיזר מחליט שעל הקופים למצוא בית חדש, הרחק מבני האדם החמושים. בזמן שהקופים יוצאים למסע, סיזר יוצא למסע אישי משלו, לסגור חשבון פתוח. בדרך הוא פוגש את “קוף רע” (Bad Ape), קוף מדבר שלא מבין את שפת הקופים, וילדה צעירה שלא מסוגלת לדבר בכלל. הוא מגלה שבני האדם, שמהציויליזציה שלהם לא נותר הרבה, עדיין סובלים מבעיות מורכבות ביותר.

שיא הטכנולוגיה

תפקידו הבולט הראשון של אנדי סרקיס היה בתור גולום בסרטי “שר הטבעות”. רבים טוענים היום שהוא קיבל על התפקיד קרדיט מועט מהמגיע לו. נדמה היה אז שמדובר בדמות ממוחשבת, והשחקן מאחוריה הוא רק מפעיל של בובה דיגיטלית ו/או מדובב. מאז סרקיס הפך את הופעת המו-קאפ (mo-cap/motion capture) למומחיות שלו, והוכיח שוב ושוב שמדובר במשחק לכל דבר, שמצריך לא פחות ובמקרים מסוימים אף יותר מאמץ וכשרון מהרגיל. סיזר הוא גולת הכותרת של הקריירה שלו, גיבור ראשי של טרילוגיית סרטים מצולמים שמועבר כולו דרך טכנולוגיית המו-קאפ.

סיזר ושאר הקופים מעולם לא הרגישו חיים ואמיתיים כל כך. הם נראים, נשמעים ומרגישים אמיתיים, כשכל קמט עור ושערת פרווה חיות ונושמות לחלוטין. יותר מבכל סרט שקדם להם, אנו רואים בני אדם וקופים נוגעים זה בזה, באינטרקציות שלרגע לא שוברות את האשליה הקולנועית.

החיות הזאת של הקופים מושגת לא רק בזכות הטכנולוגיה הקולנועית, שלא מפסיקה להתפתח, אלא גם בזכות צוות שחקנים שמבין את המדיום בו הם עובדים, כשבראשם עומד סרקיס, שחקן שככל הנראה מסוגל לשחק כל אדם יצור או חפץ, ברגע שמחברים אליו את חיישני לכידת התנועה.

מתוך “כוכב הקופים: מלחמה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

קופים בעלי צלם אנוש

סרטי “כוכב הקופים” החדשים מספרים את הסיפור של הקופים. בסרט הראשון ראינו את העולם כפי שהוא היום, וראינו את וירוס “שפעת הקופים” מופיע לראשונה. הסרט עסק בעיקר בבני אדם, אך סיזר עמד במרכזו. בסרט השני ראינו שתי קהילות, קהילת קופים וקהילת בני אדם, שהוצגו כשוות במידה מסוימת, וקיבלו זמן מסך דומה. בסרט החדש אנחנו כמעט ורק עם הקופים. בשלב הזה בני האדם כמעט ולא משחקים תפקיד בסרט.

בני אדם הפכו כמעט לחלוטין לנבלים בשלב הזה. זאת החלטה לא פשוטה, כיוון שלמרות הכל, אנחנו עדיין בני אדם. כצופים אנחנו מבינים את סיזר וקופיו, אנחנו מזדהים אתם, אך ברירת המחדל שלנו היא תמיד להתחבר לאנשים. “כוכב הקופים: המלחמה” מצליח להפוך את זה באפקטיביות רבה.

מלבד הקולונל, שהוא מפלצת, אנחנו בהדרגה מפסיקים לחוש חמלה כלפי בני האדם, ומרגישים הרבה יותר חיבור והזדהות עם הקופים. כזן שעכשיו נמצא בניצני העליונות האבולוציונית שלו, הקופים עדיין פשוטים. תחת הנהגתו של סיזר, הם יצורים שוחרי שלום שרק רוצים לחיות בשקט תחת השמים.

לעומת הקופים, בני האדם מפחדים מהכחדה. פחד זה גורם להם להתנהג כמו חיות פצועות שנדחקו אל הפינה – הם תוקפים בלי פרובוקציה, אכזריים ללא סיבה ומפחידים הרבה יותר מכל גורילה או שימפנזה פראיים. במהלך אמיץ מאד, הסרט מצליח לגרום לנו, צופים אנושיים, לקחת עמדה שהיא נגד המין האנושי כולו במידה מסוימת.

זה מהלך לא טריוילאי לבלוקסבאסטר קייצי מלא באפקטים יקרים. המחשבה שאולמות הקולנוע יתמלאו באנשים שמוכנים לעודד קוף תבוני הנלחם בשרידי האנושות לא הייתה עולה בראשם של מפיקים רבים, ורק על הנסיון ראוי להוריד בפני הפקת “כוכב הקופים: המלחמה” את הכובע. אבוי, גם ההפקה ידעה כמה היא מרשימה, והחליטה לוותר לעצמה בכמה מקומות די חשובים.

מתוך “כוכב הקופים: מלחמה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

מחפף בתסריט

אחת מהבעיות הגדולות של “כוכב הקופים: השחר” חזרה גם ב”המלחמה” – השיחות בין הקופים. למרות שסיזר יודע לדבר, ולמעשה בסרט זה הוא מדבר רהוט משדיבר אי פעם, רוב הקופים עדיין לא פיתחו את היכולת הזאת. הם מבינים מילים באנגלית, אך לא מסוגלים להגות אותן. לכן הם מתקשרים ביניהם כמו קופים – בתנועות, גניחות ואנחות.

זה מייצר סצנות מאד מתסכלות. מלבד ההכרח לעקוב אחר הכתוביות, התקשורת הזאת נורא לא אינטואיטיבית. מובן מאד שקופים בטבע מתקשרים בשפת הגוף שלהם. את שפת הגוף הזאת גם בן אדם יכול לקרוא, במידה והוא רגיש מספיק לדקויות שלה ובעל נסיון בתקשורת עם קופים. אך כאן ברור מיד שאין שום משמעות לרגישות או נסיון – הקופים סתם מנפנפים ביד אבסטרקטית, והכתוביות מצמידות לזה מילים שלמות.

כיצד “או או” וגירוד של בית השחי מתורגם ל”אל תלך לבד, סיזר, זה מסוכן מאד, תיקח אתך את רוקט”? זה מתורגם לזה כי זה מה שהתסריט החליט. ישנם מקרים בהם קוף יגיד “או או” מאחורי גבו של סיזר, וסיזר יבין רק מהקול שכוונתו הייתה “כולם במקומות ואנחנו מוכנים לפעולה”.

בסרט שמקפיד כל כך על המראה והחברה של הקופים, ליפול דווקא באלמנט של השפה מקשה מאד על האמינות של הסיטואציה. מעבר לכך שהשיחות האלה פשוט משעממות. לו הן היו בשפה שאיננו מבינים, היינו לפחות מזהים שזו שפה. גם בשפות בידיוניות כמו אלפית או קלינגונית אנחנו מצליחים לעקוב אחר המתרחש כי אנו מזהים דמויות שמדברות. אל הקופים לא ברור אם יש להתייחס כמו סרט אילם, או כאל קולות שאנחנו לא מצליחים לפענח. זה מבלבל ומוציא את הצופה מהסרט.

חמור יותר מכך הוא התסריט, שמספר סיפור לא רע בסך הכל. הבעיה היא שהוא מתעצל פעם אחר פעם, ודברים רבים קורים מתוך נוחות רגעית של הסיפור. דמויות ואף פריטים מופיעים בתזמונים הכי נוחים שיש, בלי שום הצדקה ולעתים בסתירה מוחלטת לעולם הסרט. לו עוד זמן ומאמץ היה מושקע במהלכים של התסריט, אותן התוצאות היו מושגות בצורה הרבה יותר אמינה ואלגנטית, וזה פספוס מאד גדול בשביל סרט כה שאפתני.

מתוך “כוכב הקופים: מלחמה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

“כוכב הקופים: המלחמה” הוא סרט אמיץ ויוצא דופן, שמוכיח שקהלים מוכנים ומסוגלים לסרטי קיץ מורכבים ועמוקים יותר. יש מקום וצורך בסרטים שמחים ומלאי תקווה, אך גם לדברים כבדים יותר יש מקום במיינסטרים.

יתכן והסרט יכול היה להיות מושלם, אחד מגדולי הסרטים של השנים האחרונות, אלמלא הוא היה מחבל בעצמו פעם אחר פעם. הטעויות וההחלטות הלא טובות שלו מרחיקות אותו מהשלמות אותה הוא יכל להשיג, אך לא מונעות ממנו להיות סרט יוצא דופן ומומלץ מאד, גם עם מספר הסתיגויות.

הרימייקים של דיסני לסרטי האנימציה הגדולים שלה הם לא דבר חדש, אך בשנים האחרונות, בשל התפתחות הטכנולוגיה הקולנועית, הם בהחלט נהייו נפוצים יותר. אחד מהסרטים האהובים ביותר של דיסני הוא “אלאדין” (Aladdin), וגם לו צפוי לצאת רימייק עם שחקנים בשר ודם. לאחר תקופת ליהוק לא קצרה, הוכרז צוות השחקנים המרכזי לסרט על הפרחח הערבי שמוצא מנורת קסמים.

בסוף השבוע האחרון נערך אירוע ה-D23 Expo, אירוע דו-שנתי של D23, מועדון המעריצים הרשמי של דיסני. במהלך האירוע הוכרזו שלושת שחקני המפתח של הסרט: את אלאדין יגלם מנה מסעוד (Mena Massoud), שחקן צעיר בעל נסיון טלויזיוני בעיקר. תפקיד גדול כזה יכול להיות מקפצה רצינית מאד בשבילו; בתפקיד יסמין לוהקה נעמי סקוט (Naomi Scott), שגילמה את קימברלי, הריינג’רית הורודה ברימייק של “פאוור ריינג’רס”; את הג’יני יגלם לא אחר מאשר וויל סמית’ (Will Smith), שלא מצריך הצגה מיוחדת.

את הסרט יביים גאי ריצ’י (Guy Ritchie), במאי “לוק סטוק”, “סנאץ'”, “שרלוק הולמס” ולאחרונה “קינג ארתור: אגדת החרב“. הסרט יופק על ידי דן לין (Dan Lin), המפיק מאחורי סרטי “שרלוק הולמס” של ריצ’י, והתסריט נכתב על ידי ג’ון אוגוסט (John August), תסריטאי ותיק שכתב, בין השאר, את סרטי “המלאכיות של צ’ארלי”, כמו גם חלק נכבד מסרטיו של טים ברטון, כולל “ביג פיש” ו”צ’ארלי בממלכת השוקולד”.

תאריך יציאה משוער לסרט עדיין לא הוכרז, אך כיוון שהרימייק ל”מלך האריות” צפוי לצאת ב-2019, הנחה סבירה היא ש”אלאדין” שמור ל-2020.

מעריצי סדרת המדע הבדיוני הבריטית “דוקטור הו” (Doctor Who) חוו טלטלות רבות לאחרונה. לאחר עונה שמירב המעריצים לא היו מרוצים ממנה, הוחלט שהגיע הזמן להחליף את פיטר קפלדי (Peter Capaldi), שגילם את הדוקטור, גיבור הסדרה, בשלוש העונות האחרונות. יחד עם קפלדי היה זה גם זמנו של סטיבן מופאט (Steven Moffat), כותב הסדרה הראשי מאז 2008, לעזוב.

הדוקטור הוא “אדון זמן” (Time Lord), חיזר שנע ונד בין זמנים ועולמות שונים, ופותר משברים שרק אדון זמן יכול לפתור. אחד מהמאפיינים של הדוקטור הוא שאחת לכמה זמן הוא מתחדש לגוף אחר, כך ששחקני הדוקטור מתחלפים לכמה זמן. ובדומה לג’יימס בונד, עוד פרנצ’ייס בריטי ותיק, ההכרזה על הדוקטור החדש תמיד מלווה במתח רב והשערות מופרעות מצד המעריצים.

אתמול (א’) צייצה רשת הבי. בי. סי. (BBC), המפיקה את הסדרה, סרטון שחשף את זהות הדוקטור החדש, ה-13 במספר. הטוויסט הגדול היה שלראשונה מתחילת הסדרה בשנות ה-60, הדוקטור הוא אישה. הפעם זה תורה של ג’ודי ויטאקר (Jodie Whittaker), שחקנית “ברודצ’ר’ץ'” ו”כל ההיסטוריה שלך” (“מראה שחורה”, עונה 1 פרק 3), לקחת את מכונת הזמן של הדוקטור לסיבוב.

Meet the Thirteenth Doctor #DoctorWho #Doctor13 pic.twitter.com/wycdcneZ7o

— BBC One (@BBCOne) 16 ביולי 2017

כעת נותר למעריצים לראות אם תצליח לגלם את הדמות האהובה, שנעה באופן קבוע בין דרמה להומור וצריכה להחזיק על כתפיה רגעים רבים ומשמעותיים. עוד אלמנט שמבדיל את הדוקטורים זה מזה, מלבד השחקנים שמגלמים אותם, הוא תלבושותיהם האיקוניות – כל דוקטור לובש סט בגדים משלו, אותו הוא לובש תמיד לא בשונה מגיבור על שחליפתו לא נוטה להשתנות. ככל הנראה הברדס אותו אנחנו רואים בטיזר של הבי. בי. סי. נועד למסתורין בלבד, ותלבושתה של הדוקטור ה-13 תיחשף לקראת הופעתה הראשונה, כנראה בספיישל חג המולד הקרוב, מסורת שנתית של הסדרה.