פחות מחודשיים מאז עליית מחירי המנויים של נטפליקס (Netflix) בארצות הברית, יכול להיות שגם תורינו מגיע. ענקית הסטרימינג הגלובלית מוציאה מיליארדי דולרים בשנה על תוכן, כאשר עיקר ההכנסות שלה מגיעות ממנויה המשלמים. כמות התוכן המקורי ממשיכה לעלות ואחת הדרכים לממן זאת היא, כמובן, להעלות את מחירי המנוי.

קריאה נוספת: נטפליקס מעלה את המחירים בארצות הברית כדי לתקצב תוכן נוסף

נטפליקס מציעה שלוש חבילות ללקוחותיה: חבילה “בסיסית” למשתמש יחיד, שלא מאפשרת צפיה ב-HD, חבילה “סטנדרטית” שכוללת גם HD ומאפשרת צפיה בשני מסכים שונים במקביל, וחבילת “פרימיום” שתומכת גם ברזולוציית Ultra HD/4K ומאפשרת צפיה בארבעה מסכים שונים. נכון לעכשיו מחירי החבילות הם 29.90, 39.90 ו-49.90 שקלים בחודש בהתאמה, אך אם תנסו לרשום משתמש חדש עכשיו, עשויה לצפות לכם הפתעה מבלבלת.

המחירים שיופיעו בפני חלק מהמבקשים להירשם היום לשירות הסטרימינג יהיו גבוהים יותר מהמחירים האלה. לא רק זה, הם גם לא לגמרי עקביים: בניסוי של גאדג’טי מצאנו שהחבילה הבסיסית יכולה לעלות 35.90 שקלים, אבל יכולה גם לעלות 32.90 שקלים. חבילת הפרימיום נעה בין 60.90 ל-62.90 שקלים. זוהי עליה של בין 10% ל-20% במחיר של החבילה הבסיסית, ועד 26% במחיר של חבילת הפרימיום.

לדברי נטפליקס ישראל מדובר בניסוי ולא בהצהרת כוונות, ובהודעה מהחברה נמסר לגאדג’טי: “אנו בודקים מחירים שונים על מנת להבין יותר טוב איך צרכנים מעריכים את נטפליקס. לא כולם יראו ויעברו את הניסוי ויתכן כי מעבר לניסוי המחירים לא יעלו. המטרה שלנו היא לוודא כי נטפליקס תמיד תהיה שוות ערך למחיר המוצע“. במילים אחרות, נטפליקס בודקת האם לקוחות חדשים יסכימו לשלם את המחירים הגבוהים יותר עבור החבילות השונות, אך גם אם יסכימו, זה לא אומר שהמחירים יעלו.

ברור שנטפליקס לא חושפת את כל הקלפים. ברור גם שהיא מעוניינת להעלות את המחירים, ומנסה להבין אם זה משתלם לה בכמה מדדים, שאחד מהם היא המוכנות שלנו לשלם. אין ספק שנטפליקס לא תעלה מחירים ללא הודעה רשמית על כך. נהייה דרוכים ועירניים, ונעדכן אתכם עם כל התפתחות חדשה בנושא.

באירוע שהתרחש הבוקר (ב’, 4.3) הכריזה רשת HOT הישראלית על הישגיה מהשנה האחרונה ועל התכנים המקוריים החדשים שאנו צפויים לראות בהמשך השנה החדשה. נציגי הוט טפחו לעצמם על השכם, ובצדק, על מספר שיא של הפקות מקור ישראליות, שחלק לא קטן מהן נמכר להפצה בארצות הברית, צרפת, הודו, רוסיה, שבדיה, דנמרק, בריטניה, ועוד. העולם נפתח לעוד ועוד תכנים זרים, והפקות המקור של הוט עוזרות לשים את ישראל על המפה העולמית.

חלק מהפריצה של הוט לשוק הבינלאומי מתבטא בהסכם שיתוף פעולה עם Viacom, אחת מספקיות התוכן הגדולות בעולם. Viacom תביא תכני מקור של הוט למעל 170 מדינות ושתי החברות יפיקו יחד שלוש קופרודוקציות בשנה. הראשונה שבהן תקרה כבר השנה, סדרת הריגול לנוער “ספיידרז”, שתופץ כ-Spyders בשאר העולם.

הצלחות גדולות מהשנים האחרונות חוזרות השנה לעונות חדשות: עונה שניה ל”ג’ודה”, עונה שניה ל”שבאבניקים”, עונה שלישית ל”בתולות” שעולה כבר בסוף החודש (מרץ) בישראל ובאנגליה במקביל, ובהמשך השנה תעלה בשבדיה ודנמרק, ועונה שלישית ל”מטומטמת”, אליה מצטרפת אורנה בנאי. “מטומטמת” מקבלת גם רימייק גרמני כבר השנה, שיעלה לשידור בגרמניה לקראת סוף השנה.

סדרות חדשות מהניילון

יש מספר סדרות מקור חדשות שכדאי לשים לב אליהן:

• “בוגד” – סדרה של רון לשם ועמית כהן, שעוסקת בהיעלמות של המטוס המלזי. הסדרה תתרחש במקביל באוויר, במטוס עצמו, מנקודת מבטו של נוסע עיוור, ועל הקרקע, בבתי ומשפחות הנעדרים.
• “מצולמים” – שלישיית מה קשור גייסה את היוצרים עמי טיר, רם לנדס ואורי כץ כדי להביא קומדיה מסוג אחר. השלישיה תמשיך כהרגלה לשחק דמויות מוזרות ומוגזמות, אך הפעם נלווה את הדמויות האלה יותר מהרגיל, נכיר אותן לעומק, ונמצא שהקומדיה הופכת לא פעם לדרמה לא פשוטה.
• “החולמים” – מייסלון חמוד מביאה את המציאות הלא פשוטה של צעירים ערבים בתל אביב, אך מגישה אותה בקומיידת פשע נושכת עם סקס, סמים וכל השאר. כמו ילדי הפרחים בשנות השישי והשבעים שמחו נגד המלחמה וצרכו סמים לרוב, כך גם הצעירים הערבים של ימינו גילו את המחאה ההיפית באיחור – ומאמצים אותה בכל הכוח בעולם אלים ומורכב.
• “לאבד את אליס” – סיגל אבין כתבה והפיקה מיני-סדרת נואר על אליס, יוצרת קולנוע בשנות ה-40, שמתחילה להרגיש עייפה ומבוגרת, חסרת יכולת, עד שהיא פוגשת יוצרת צעירה ורעננה בשם סופי – והן נכנסות למערבולת מבלבלת ומסוכנת של יצירה ורגשות.
• “צל של אמת: רוצח כביש החוף” – העונה השניה של סדרת הדוקו המצליחה. הפעם הסדרה תפתח מחדש את אחד מהמקרים המבעיתים ביותר בהיסטוריה של המדינה, רוצח סדרתי שרצח ואנס נשים רבות בכביש החוף, ולא נתפס מעולם. הסדרה הופקה בשיתוף פעולה עם המשטרה, ולמעשה הציתה מחדש את החקירה סביב הרוצח.
• “בת אל הבתולה” – רימייק ישראלי ל”ג’יין הבתולה”, שישודר כבר החודש בהוט. נוצר על ידי ליאור כפיר ומיכאל שטרן.

• “קיבוצניקים” – סדרה של אורי ויסברוד על בחור שמבקר בקיבוץ בו הוא גדל. הוא מנסה להמנע מלהפגש עם האנשים איתם הוא גדל, אך ללא הועיל.
• “ירושלים” – דוד אקרמן מפיק יחד עם רשת ITV סדרת תחקיר על הקשר האדוק בין כסף לאמונה בעיר העתיקה בירושלים.
• “נספח” – סדרתו של אלי בן דוד, על ישראלי בפריז שמזוהה בטעות כמחבל איסלאמי.
• “האדם השחור” – סדרה של אנדל קבדה ואורי וייסבורד, על חמישה נערים אתיופים מאשדוד שנפלטים ממערכת החינוך, ופונים לפשע כדי לקיים את עצמם ולהגן על עצמם.
• “נחמה” – קומדיה שחורה של רשף לוי ותומר שני, על אלמן טרי שנאלץ לגדל חמישה ילדים לבד, בזמן שהוא מנסה להרים קריירת סטנדאפ לא מוצלחת במיוחד.

מלבד התכנים שיעלו השנה, ישנן כבר תכניות גדולות ל-2020. “אודיסאה” של מאור זגורי, “ביום שהנשים עזבו” של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ’, “מג”ב” של מני יעיש, עונה שניה ל”הברווזון המכוער” ודוקוריאליטי על נטע ברזילאי. פרטים נוספים על התכנים האלה יגיעו בהמשך.

לאחר המתנה ארוכה, חברת האחים וורנר (Warner Bros) שחררה טריילר שני ל”שהאזאם!” (SHAZAM!), סרט גיבורי העל הבא שצפוי לצאת מעולמות הקומיקס של DC. הפעם זהו קומיקס על נער מתבגר שצועק את מילת הקסם “שהאזאם” והופך לגיבור על רב עצמה – אבל בלב נותר אותו ילד חסר ניסיון.

את הנער, בילי באטסון, ישחק בסרט אשר אנג’ל (Asher Angel). את גרסתו המבוגרת ורבת העוצמה ישחק זכארי לוי (Zachary Levi). בטריילר החדש אנחנו רואים שוב איך בילי הופך לשהאזאם, ואיך הוא מנסה לבחון וללמוד את הכוחות שלו.

הפעם אנחנו מקבלים תמונה מעט ברורה יותר – שהאזאם נראה, בגדול, כמו גרסה חלשה יותר של סופרמן. הוא לא עף, אבל הוא יכול לקפוץ ממש גבוה וממש רחוק. הוא לא יורה לייזרים מדויקים מהעיניים, אבל הוא משחרר ברקים חזקים ביותר מהידיים. והוא אולי לא יכול לסובב את העולם כולו לאחור, אבל הוא בהחלט מסוגל לתפוס ולהחזיק אוטובוס שלם שנופל מגובה רב מאוד.

אנחנו גם רואים שוב את נבל הסרט, ד”ר ת’דאוס סיוואנה. את ד”ר סיוואנה משחק מארק סטרונג (Mark Strong), אבל איננו מבינים עדיין מה בדיוק המניע שלו. אנחנו רק רואים שהוא קורה לשהאזאם “הנבחר”, כך שככל הנראה הוא מחפש אותו ספציפית – או את בילי, תלוי איך מסתכלים על זה.

“שהאזאם!” יעלה למסכים בארצות הברית ב-5 לאפריל הקרוב.

“מייקל ג’קסון משחק עם ילדים”. זה משפט שנשמע הרבה בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. הוא היה נאמר בליווי של גיחוך, או כחלק מבדיחה סרת טעם. לפעמים בגלל שבדיחות גסות על מפורסמים הן הדרך שלנו להביע את הקנאה שלנו, ולפעמים פשוט כי בדיחות גסות הן מצחיקות. אף אחד לא לקח את הנושא יותר מדי ברצינות – במקרה הטוב מדובר היה בשמועה מרושעת הרי, ובמקרה הרע? העדפנו לא לחשוב על המקרה הרע. שמועות הן שמועות וזה כל מה שהן.

מאז עברו הרבה שנים, מספר הליכים משפטיים כושלים, ומלך פופ מת אחד. כולנו שכחנו, הפסקנו להתעניין, ולא חשבנו שאי פעם נשמע משהו חדש על הפרשיות המדוברות. אבל יש כמה אנשים שלא שכחו – שתי משפחות שחייהן השתנו מקצה לקצה, ולא לטובה. שני גברים שהיו פעם ילדים, שרוצים שהסיפור שלהם ישמע. הבמאי הדוקומנטרי דן ריד (Dan Reed) נתן להם את הבמה לספר את הסיפור ב”לעזוב את נוורלנד” (Leaving Neverland). זכינו לצפות בחלק הראשון של הסרט, שעתיים מתוך ארבע שעות סך הכל, ואלה היו שעתיים לא פשוטות לצפיה.

סיפורם של השורדים

“לעזוב את נוורלנד” מתמקד בשני גברים. מצד אחד ישנו וויד רובסון בן ה-36, שפגש את מייקל ג’קסון לראשונה בגיל 7, שמספר את סיפורו יחד עם אחיו, אחותו ואמם. מצד שני ישנו ג’יימס סייפצ’ק בן ה-40, שפגש את ג’קסון בגיל 9, שמספר את סיפורו יחד עם אמו. שניהם מספרים סיפורים אישיים ויחודיים, אבל עם קווי דמיון מאוד דומים – שניהם פגשו את ג’קסון במסגרת מקצועית, ושניהם פיתחו קשר אדוק מאוד עם הכוכב.

תחילה היה מדובר בקשר לא מדאיג – מייקל היה משחק איתם, במובן התמים ביותר של המילה, לוקח אותם ואת המשפחות שלהם איתו לסבבי הופעות, ומפתח מערכות יחסים מוזרות אבל סך הכל מאוד חביבות עם הילדים. בשני המקרים האופי של המפגשים עם מייקל היה מקבל תפנית אפלה כאשר הילדים היו נשארים איתו לבד, במיוחד אם זה היה ב”נוורלנד”, אחוזת-השעשועים הענקית של ג’קסון בה היה גן שעשועים ענק בחוץ, אולם קולנוע בפנים, חדרי משחקים נהדרים, וכמות חשודה מאוד של מיטות בחדרים השונים. את סיפורם רובסון וסייפצ’ק מספרים בפירוט רב, מהחלקים החביבים והנעימים שלו, ועד למקומות הקשים ביותר לצפיה והאזנה.

קשה, אבל חשוב

“לעזוב את נוורלנד” קשה לצפיה. למעשה דן ריד והפקתו מקפידים להזכיר לנו כמה הסרט קשה, בתוכו וגם מחוצה לו. בפסטיבל הקולנוע סאנדנס בו הסרט הוקרן בינואר האחרון, צוות פסיכולוגים חיכה לצופים מחוץ לאולם כדי לעזור להם להתמודד עם הסרט. זה נשמע כמו מהלך שיווקי מרשים בין השאר, אבל אם נקלף את מעטה הציניות נשים לב שאולי זה לא רעיון רע בהכרח.

כי כשנכנסו לאולם הקולנוע, האווירה הייתה חיובית בסך הכל – אירוע חביב בשעת בוקר נעימה וציפיה לסרט שיעלה נשכחות מימים צעירים יותר, בהם היה אמן גדול בשם מייקל ג’קסון שכולנו הכרנו ורובנו גם אהבנו. שעתיים לאחר מכן, כשיצאנו מהאולם, האווירה הייתה שונה לחלוטין – קודרת, שקטה. הזעזוע היה מורגש באוויר, והיו מספר צופים בודדים שלא נשארו אפילו עד הסוף. וזה היה רק החלק הראשון של הסרט, שעתיים מתוך ארבע השעות.

הקושי של הסרט כפול. מצד אחד, פשוט כואב לראות אמן כה מוערך מקבל תפנית כה חזקה. במקום מסוים זו שאלה של תרבות וגיל – מי שלא גדל על מייקל ג’קסון מסיבה זו או אחרת, כנראה לא ירגיש את הזעזוע הספציפי הזה, אבל מי שכן יחווה אותו בכל הכוח. כי שמענו שמועות וצחקקנו צחקוקים, בלי לקחת ברצינות את הדברים האיומים האלה. הקושי השני של הסרט גדול יותר, ויורגש על ידי כולם.

לראות את הקורבנות, או השורדים אם נעדיף לקרוא להם ככה, מספרים את הסיפורים האלה, לשמוע את בני המשפחה שלהם נזכרים בתקופות האלה, בצורה בה הם הפקירו את ילדיהם הרכים בידיו של ג’קסון, ולשמוע אותם נזכרים בדברים שהם עשו איתו – אין דרך קלה לספר את זה, ואין דרך פשוטה לשמוע את זה. אבל הסרט לא נהנה מהאכזריות, הוא לא מנסע לזעזע רק בשביל לזעזע. למעשה, אפשר לומר ש”לעזוב את נוורלנד” מזעזע בזהירות ובשיטתיות, בראש ובראשונה כדי להעביר לנו את האימה של מה שקרה.

צילום: Wade Robson archive/Amos Pictures (באדיבות yes דוקו)

לא נותנים למייקל קול

הנה, זהו מייקל ג’קסון. הנה אדם שהיה אליל בתקופה בה לא היו טוויטר ואינסטגרם, בה הטלוויזיה הייתה בשיאה אך לא הייתה שום גישה ישירה לאמן, בה הוא היה בלתי נגיש לחלוטין – ואיך האיש הזה הנגיש את עצמו לכמה ילדים, ואיך הוא ניצל את המעמד שלו כדי לעשות אתם דברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם, אבל חייבים לשמוע.

אם מסתכלים טוב טוב, אפשר לבנות פרופיל אישיותי מעניין מאוד למייקל ג’קסון. זה יכל להיות כיוון אפשרי בשביל דן ריד. אבל ריד לא רצה לספר את הסיפור של ג’קסון, הוא מתמקד בסיפורים של רובסון וסייפצ’ק. הקול שלהם חשוב הרבה יותר. ובכל זאת, אם קוראים בין השורות ומסתכלים בין התיאורים, מקבלים תמונה מאוד לא נעימה ודי עצובה של מלך הפופ המנוח.

מצחיק לומר את זה על אחד האמנים הכי מוערכים שחיו אי פעם, שהיה בחייו אדם עשיר, מפורסם ומצליח מאוד, אבל נדמה שמייקל ג’קסון היה אדם מאוד עצוב. הוא גדל במשפחה של אמנים ילדים, אחד מלהקת הילדים האגדית “ג’קסון פייב”, ופרץ עם קריירה עצמאית שלא נראתה כמוה. הוא סבל ממחלת עור והלבין את עורו כדי להתמודד איתה, ובדרך חטף ביקורות מכל הצדדים, והוא ככל הנראה אף פעם לא הצליח לקיים קשרים משמעותיים עם אנשים סביבו. כיצד הוא יכל, אם מילדותו הוא היה מוקף תמיד במפיקים ואמרגנים, אנשים מבוגרים שניצלו אותו?

קל מאוד להאמין שמייקל ג’קסון באמת נהנה מחברתם של הילדים. אחד מטיעוני הנגד הנפוצים ביותר נגד אישומי הפדופיליה תמיד היה שג’קסון פשוט אוהב לשחק איתם, שזה תמים לחלוטין, ושאנחנו, המאשימים, הם הסוטים שממציאים דברים. “לעזוב את נוורלנד” מצייר תמונה שמראה שבמקום מסוים, שני הדברים היו נכונים, והתקיימו זה לצד זה.

מייקל ג’קסון אכן אהב אותם, אכן נהנה מחברתם, ואכן הסתדר עם ילדים הרבה יותר משהסתדר עם מבוגרים. זאת, לפחות, התמונה שמתקבלת מהעדויות של רובסון וסייפצ’ק. אבל בו זמנית הוא גם חיפש אינטימיות איתם, וללא שום רסן, בידיעה מלאה שמה שהוא עושה לא חוקי ולא מוסרי, ניצל אותם מינית.

צילום: Wade Robson archive/Amos Pictures (באדיבות yes דוקו)

אפשר לנסות לטעון שבעיניו זה לא היה ניצול, אלא מערכת יחסים תקינה. אפשר. אבל הסיפור של ג’קסון לא חשוב כאן, כאמור. הוא מת כבר, הרי, וגם בחייו התירוצים לא מספיקים – כי הוא ידע טוב מאוד שהוא עושה דבר בל יעשה. כעת מעריציו הגדולים נלחמים נגד הסרט, עם תביעות רבות וניסיונות לגנוז אותו.

למרות שזה קשה ומאכזב מאוד לצפות בו, “לעזוב את נוורלנד” הוא סרט חשוב, במיוחד בגלל ההדים החברתיים והתקשורתיים שהוא עושה – כי אמנים גדולים הם לא אלים. הם בני אדם שנקלעו למצב שהם לא יודעים להתמודד איתו, ואם יש אנשים שאיתם במיוחד אסור להשאיר לבד ילדים לפרקי זמן ארוכים, זה כנראה הם ודווקא הם.

בשורה התחתונה

בסוף השבוע הקרוב יגיע “לעזוב את נוורלנד” לערוץ yes דוקו ול-STINGTV. שני החלקים ישודרו ב-8 וב-9 למרץ, בשעה 22:00, זמן קצר לאחר שיוקרנו בבריטניה ובארצות הברית. אם יש לכם גישה לשירותי התוכן של yes, כדאי לכם מאוד לצפות בהם – ולעשות את זה בזהירות רבה. כי גם אם יש לכם קיבה חזקה ועצבים מפלדה, קשה להאמין שתשארו אדישים אחרי צפיה במסמך המטלטל הזה.

חטיבת הקולנוע של סוני (Sony) שחררה טריילר חדש ל”ברייטברן” (Brightburn), סרט אימה מסקרן שצפוי להגיע בתחילת הקיץ. הסרט מופק על ידי ג’יימס גאן (James Gunn), במאי “שומרי הגלקסיה”, ונכתב על ידי שניים מבני דודיו, בריאן גאן (Brian Gunn) ומארק גאן (Mark Gunn). הסרט בוחן מזווית מזוויעה את אחד מהגיבורים האהובים ביותר בכל הזמנים – סופרמן.

“ברייטברן” מתרחש בעיירה אמריקאית קטנה בשם ברייטברן, בה חי זוג צעיר ללא ילדים. יום אחד כוכב נופל מהשמים ביער שליד ביתם. הכוכב מתגלה כתא מילוט, שבתוכו נמצא תינוק. בני הזוג מאמצים אותו מיד, ומגדלים אותו כבנם שלהם. הזמן עובר, והתינוק גדל לילד – ילד שמתחיל לפתח כוחות. יש לו כוח פיזי על-אנושי, יכולת לעוף ולנוע במהירות על-טבעית, והוא אפילו יורה קרני חום מהעיניים. נשמע מוכר?

אמו של הילד, אותה משחקת אליזבת’ בנקס (Elizabeth Banks), מגינה עליו בחירוף נפש מתושבי העיירה, שפוחדים נורא מהילד הזר והמוזר. היא בטוחה שהוא ילד טוב, ושכולם רעים אליו ללא סיבה. הילד, בינתיים, מאמץ את הזהות שתושבי העיירה נותנים לו – אם הם חושבים שהוא מפלצת, הוא יהיה מפלצת איומה יותר מכל מה שהם חלמו עליו. מאותו הרגע מתחיל מחול אימים בלתי פוסק, בו אם הילד צריכה להבין טוב טוב אם היא מנסה לעצור ולרסן את הבן האימתי, או לנוס על נפשה ולשמור על חייה שלה בתוך ההרס והחורבן שהוא מייצר.

“הנוקמים: מלחמת האינסוף” טלטל את היקום הקולנועי של מארוול (Marvel). הוא זעזע גם את המעריצים. אלה הימים הקשים והאפלים ביותר שידעו הגיבורים של כדור הארץ, ולא רק הם. אבל יש שביב של תקווה – אות מצוקה אחד ויחיד שניק פיורי שלח ברגע האחרון – אבל למי? מי נמצאת בצד השני של הביפר המוזר הזה, ואיך היא תוכל לעמוד מול הטיטאן ת’אנוס, האויב הנורא שהנוקמים, שומרי הגלקסיה וצבאות ווקאנדה לא הצליחו להביס ביחד?

העלילה

“קפטן מארוול” (Captain Marvel) מספר את סיפורה של וירס, לוחמת קרי (Kree) אותה משחקת ברי לארסון (Brie Larson). הקרי כבר הופיעו ביקום הקולנועי וגם בכמה מסדרות הטלויזיה של מארוול, לרוב כנבלים, אך זה לא משליך על הגזע כולו. ציויליזציית הקרי היא מהמפותחות ביותר בגלקסיה, והמיליטריזם שלה נובע מתוך חוסר ברירה – בני הקרי האציליים נלחמים דורות רבים בגזע הסקרול, משני-צורה אכזריים שלא יעצרו לפני שהם יכחידו את הקרי לחלוטין.

לוירס יש בעיה רצינית בזיכרון. היא יודעת שהיא לא נולדה כקרי, אלא נאספה לאחר תאונה שהיא הייתה בה. היא חולמת על התאונה, אך לא זוכרת אותה, ושום דבר שקרה לפניה. זה גורם לה להיות לחוצה ואמוציונלית, תכונות שהמפקד שלה מנסה למגר ממנה, לפעמים בכוח. את המפקד, יון-רוג, משחק ג’וד לאו (Jude Law).

לאחר התקלות עם חוליית סקרול אותה מנהיג טאלוס, לוחם סקרול ותיק אותו מגלם בן מנדלסון (Ben Mendelsohn), וירס וחייליו של טאלוס מתרסקים על כדור הארץ, שעדיין נמצא בשלהי שנות ה-90 – שנת 1995, אם נדייק. בלית ברירה, כמעט בטעות למעשה, וירס חוברת לסוכן חשאי מארגון ש.י.ל.ד. בשם ניק פיורי, אותו משחק סמואל ל. ג’קסון (Samuel L. Jackson). כמה וכמה עשורים נגזמו מפניו של ג’קסון בצורה דיגיטלית, כדי שיראה צעיר שוב. וירס ופיורי מנסים לתפוס את לוחמי הסקרול משני-הצורה, לפני שהם ימצאו טכנולוגיה סודית שתטה את הכף נגד הקרי, ותסכן את הגלקסיה כולה.

סרט מקור סביר עם טוויסט מצוין

“קפטן מארוול” הוא סרט מקור, אבל הוא מסופר בגישה לא מסורתית. הנוסחה של סרטי מקור לרוב די פשוטה – אדם מאבד כמעט את הכל, ומגלה/מקבל כוח/יכולת שנותנים לו מטרה חדשה בחיים, ואת האפשרות להילחם בכוחות עוינים שמסכנים אותו ואת הערכים שהוא מאמין בהם. אפשר לנוע מצד לצד בנוסחה הזאת, אבל קשה מאוד לחדש אותה, פשוט כי היא לעוסה לחלוטין. מה ש”קפטן מארוול” עושה זה לפרוס את הנוסחה הזאת בצורה לא לינארית.

וירס עדיין לא נמצאת בשיא שלה – היא עוד לא “קפטן מארוול“. מצד שני, היא גם לא סתם מישהי חסרת כיוון בחיים. יש לה כיוון, היא גיבורה גדולה בין בני הקרי, לוחמת נגד אימת הסקרול, ויש לה כוחות על לא טריויאליים בכלל שהיא עדיין לא כל כך שולטת בהם. חשבו עליה כמו על טוני סטארק שזה עתה אלתר את החליפה הראשונה שלו, או סטיב רוג’רס שרק עכשיו עבר את התהליך שהפך אותו לסופר-חייל. היא נמצאת באמצע של סיפור המקור. מה היה בהתחלה? גם היא וגם אנחנו לא יודעים.

מלבד הטריק הזה, זה סיפור מקור די סטנדרטי – פשוט במקום לנוע מההתחלה לסוף, הוא נע מהאמצע לשני הצדדים, גם קדימה וגם אחורה. זה לא הסרט הלא-לינארי הראשון שראינו, כמובן, ולמעשה ראינו כמה וכמה כאלה בשנות ה-90, אותו עשור שהסרט מתרחש בו. קשה לומר ש”קפטן מארוול” עושה את זה בצורה יוצאת דופן, כי חלק מאוד גדול מהדברים שאנחנו מגלים לא מפתיעים מדי. מצד שני, הטוויסטים הבודדים שאנחנו לא צופים מפתיעים אותנו ממש. לו רק יכלתי לספר לכם… אבל אתם ודאי תרצו לגלות אותם בעצמכם.

קפטן מארוול וקוראת’ מול רונאן המעניש (תמונה באדיבות פורום פילם)

גיבורה מסוג נדיר

הדבר הכי חשוב אולי ב”קפטן מארוול” זה המיקום שלו בתמונה הגדולה של היקום הקולנועי. זה לא הוגן כל כך כלפי יוצרי הסרט – כי נגזר מזה ש”קפטן מארוול” לא ממש חשוב, אלא רק סיפור קטן שמספר לנו קצת טריויה לקראת “הנוקמים: סוף המשחק”. אבל הוגן או לא, זה חלק מהעניין – הצפיה ב”קפטן מארוול” נחוצה כדי להכיר את דמות הגיבורה, לפני שהיא תרחף לה למפקדת הנוקמים ככה סתם משום מקום. אז מי היא וירס/קפטן מארוול, והאם היא מעניינת?

וירס היא, חד משמעית, מהגיבורות היותר מוצלחות של מארוול. בטון שלה היא כמו כל גיבורי מארוול – גם כשהכל מאוד רציני, היא מוצאת רגע להיות משעשעת. אבל אם זה קצת מוזר שטוני סטארק זורק בדיחות באוויר בזמן שמאות אנשים מתים סביבו בהרס וחורבן, אצלה זה דווקא הרבה יותר טבעי. וירס היא זרה – היא זרה בין הקרי, היא זרה בין בני האדם, היא חיזרית בכל מקום, לא מודעת לנורמות חברתיות, לא מודעת להשלכות של כל פעולה ופעולה, היא פשוט פועלת כי צריך. בעיקר היא פועלת כי היא לא מוכנה לוותר – רק המחשבה על ויתור מכעיסה אותה.

אז למה שנזדהה איתה, אם היא כל כך זרה? אם הדבר היחידי שאנושי בה זה הכעס והתסכול מכישלון? כי זה אולי אחד היצרים האנושיים ביותר. וירס היא, באופן מאוד מופגן, לא “מצוינת”. היא לוחמת קרי אדירה, אבל יש לא מעט לוחמים טובים ממנה. היא טייסת מוכשרת, אבל לא בראש הרשימה. כל דבר שוירס עושה, היא עושה נגד תקרת זכוכית – תמיד יש מישהו מעליה שיפיל אותה אם היא תנסה להגיע אליו. אבל היא? היא תמיד תקום בחזרה על הרגליים ותנסה שוב.

קפטן מארוול היא גיבורה רבת עוצמה – אולי הגיבורה החזקה ביותר בכל היקום הקולנועי. היחידי שאולי דומה לה בכוחותיו הוא ת’ור, ורק בגרסתו העדכנית ביותר, עם הברקים שהוא יורה מהידיים והגרזן שמאפשר לו להשתגר לכל מקום בגלקסיה מרצונו. אבל היא לא מתחילה שם. אם ת’ור היה צריך לאבד את כוחותיו כדי ללמוד להעריך אותם, וירס תמיד ידעה להעריך כל ניצחון, קטן ככל שיהיה. ובזה היא דווקא מזכירה יותר את סטיב רוג’רס, קפטן אמריקה, שהיה נער חלשלוש שקיבל כוחות על-אנושיים. את המצפן המוסרי הוא והיא הביאו מהבית. שניהם יודעים איך זה מרגיש להיות חלשים, ושניהם לא מוכנים בשום פנים ואופן לתת לחלשים להיפגע – לא אם יש להם משהו לעשות בנידון.

ברי לארסון כקפטן מארוול (תמונה באדיבות פורום פילם)

קפטן מארוול היא גיבורה שמלמדת אותנו לא להפסיק להרגיש אף פעם. לא לוותר על הזכרונות שלנו, על הקשרים האנושיים שמחברים אותנו זה לזו והופכים אותנו לאנושיים. ואת כל זה היא עושה עם החצי-חיוך של ברי לרסון – חיוך נבזי כזה, מהסוג שמשדר “הכל בסדר – נפלתי, חטפתי, אבל תנו לי רגע ואני כבר מראה פה לכולם מאיפה משתין הדג”.

בשורה התחתונה

“קפטן מארוול” הוא, מצד אחד, סרט מקור די סטנדרטי. הוא מפרק מעט את השלבים של הסיפור כדי להציג אותו בצורה יותר מעניינת, אבל אם ראיתם כבר את כל הסרטים הקודמים ביקום הקולנועי של מארוול, שכמעט חצי מהם הם סיפורי מקור, לא תחוו כאן משהו מיוחד מהזווית הסיפורית. מצד שני, הוא סרט שמציג גיבורה חדשה לתוך יקום קולנועי עשיר בגיבורים, יש שיגידו עודף גיבורים, ובכל זאת הסרט מצדיק את הקיום שלה.

“קפטן מארוול” מייצר נישה חדשה לקפטן, בלי לפגוע בנישות הקיימות של שאר הגיבורים, וברי לארסון מחיה אותה בקלילות. הסרט הוא תענוג לעיניים, וגם לאוזניים לילדי שנות ה-90 שבינינו. הוא כנראה לא יהיה ברשימת חמשת סרטי ה-MCU האהובים על רובינו, אבל אצל כמה מאיתנו הוא דווקא יככב בכל הכוח. ואם הוא מעלה לכם את ההייפ לקראת “סוף המשחק” – מה טוב. אני, לכל הפחות, כבר מת לפגוש אותה שוב, הפעם עם כל החבורה.

בעוד כחודשיים נזכה לצפות במיני-סדרה שמעריצים רבים חיכו לה בכליון עיניים. “בשורות טובות” (Good Omens), ספרם של ניל גיימן (Neil Gaiman) וטרי פראצ’ט (Terry Pratchett) המנוח, זוכה לעיבוד טלויזיוני של אמזון, בהפקתו של ניל גיימן בעצמו. ראינו כבר פוסטרים וטיזרים לסרט, אך כעת אמזון הפיצה טריילר מלא ראשון.

סוף העולם קרב ובא. לאחר אלפי שנים בהם גן העדן והגהנום נלחמו זה בזה, נדמה שהכל הולך להסתיים. בשביל גן העדן והגהנום זו הזדמנות לשנות את הסטטוס קוו, אבל בשביל האנושות? אנחנו כבר לא נהייה פה לראות איך יראה העולם הבא. ויש שתי ישויות קוסמיות שממש לא מרוצות מזה.

המלאך אזירפאל, אותו משחק מייקל שין (Michael Sheen), והשד קראולי, אותו משחק דיוויד טנאנט (David Tennant), מוצבים בעולם החיים כדי להשגיח עלינו. ולמרות שהם אויבים מושבעים, במהלך אלפי השנים שלהם כאן הם למדו להיות חברים – בעיקר כי הם נהנים מאוד לחיות בינינו. זה אומר שאם העולם יסתיים, גם אורח החיים המהנה שלהם יהיה חייב להשתנות – והם לא מוכנים לתת לזה לקרות!

לכן אזירפאל וקראולי יוצאים למצוא את האנטיכריטוס, שבמקרה נולד באנגליה, כדי למנוע ממנו להביא את סוף העולם. כוחות השמיים והשאול, בינתיים, מתכוננים לעימות האחרון. בטריילר מופיע גם ג’ון האם (Jon Hamm) בתפקיד המלאך הלוחמני מיכאל, שתפקידו הוגדל מזה שהיה בספר.

“בשורות טובות” יגיע לשירות הצפיה הישירה של אמזון ב-31 במאי הקרוב.

סביב יום האישה הבינלאומי, שהתרחש ב-8 למרץ, מארוול (Marvel) הוציאה את הסרט החדש ביקום הקולנועי שלה: “קפטן מארוול” (Captain Marvel). הסרט בכיכובה של ברי לארסון (Brie Larson) משך תשומת לב שלילית בשבועות לפני יציאתו, כתוצאה מהערה של לארסון עצמה שהביעה סלידה לדעותיהם של מבקרי קולנוע, ועקצה ספציפית “גברים לבנים”. למרות שההערה גררה אנטגוניזם רב מצד צופים ומעריצים רבים, נראה שהשערוריה הקטנה לא הפריעה למכירות – ואולי אפילו עזרה להן.

לפי נתוני ההכנסות של הסרט במהלך סוף השבוע, “קפטן מארוול” יסגור את סוף השבוע הראשון שלו עם 153 מיליון דולר בהכנסות מקומיות בארה”ב, וסכום כולל של 455 מיליון דולר אם מחשיבים גם את שאר העולם. פתיחה של 153 מיליון היא הפתיחה הרביעית בגודלה בכל הזמנים לחודש מרץ, מאחורי שובר קופות עוצמתיים כמו “האביר האפל”, “משחקי הרעב: התלקחות” ו”רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים”.

בהשוואה למכירות כרטיסים של סרטי מארוול קודמים, ההשערה היא ש”קפטן מארוול” יכניס כ-422 מיליון דולר בארצות הברית – והמספר הזה צפוי להיות אפילו יותר גבוה בהתחשב בכך שאף סרט קומיקס אחר לא יוצא לפני “שהאזאם!” (SHAZAM!) של האחים וורנר ו-DC, שיגיע לקולנוע בתחילת אפריל. יחד עם ההכנסות מעבר לים, סביר מאוד ש”קפטן מארוול” תיכנס למועדון המיליארד הנחשק, יחד עם עוד לא מעט סרטים של מארוול בפרט, ודיסני בכלל.

חברת יוניברסל (Universal) שחררה טריילר ראשון ל”דום: הכחדה” (Doom: Annihilation), סרט המבוסס על סדרת משחקי הוידאו הפופולריים. זהו סרט חדש, שככל הנראה לא יהיה קשור בשום צורה לסרט מ-2005 בכיכובם של קארל אורבן ודויין ג’ונסון.

הטריילר לא חושף הרבה, אבל מספיק עבור כל מי ששיחק במשחקי “דום”, ובמיוחד בגרסה האחרונה שיצאה ב-2016 – בסיס מחקר במאדים פתח בטעות שער לגיהנום – וכעת שדי שאול משתלטים על תחנת המחקר, ומסכנים את עתיד האנושות כולה. מספר חיילים אמיצים מגוייסים כדי להילחם בשדים ולהדוף את הפלישה האיומה, אבל זו לא תהיה משימה קלה בכלל.

פרטים מעטים מאוד נחשפו על הסרט, אפילו במסגרת הטריילר. הסרט נכתב ומבוים על ידי טוני גיליו (Tony Giglio), שכתב וביים מספר סרטי פעולה שלא זכו להכרה רבה. כל השחקנים בסרט אינם מוכרים, והתגובות הראשונות לטריילר גם הן לא מעודדות. בהתחשב בזה שלסרטים המבוססים על משחקי וידאו יש כבר סטיגמה די בעייתית, זה לא נראה מעודד.

גולשים פנו אל Bethesda, המפיצה של המשחק האחרון, ואל id Software, המפתחת של הסדרה, כדי לשמוע את דעתן על הסרט. התגובה היחידה שהגיעה מהטוויטר הרשמי של DOOM היא “אנחנו לא מעורבים בסרט הזה”. נוכל רק לקוות שמראית עין מטעה, ושמדובר יהיה בסרט פעולה מלחיץ ומאיים כמו שאנחנו מצפים מסרט DOOM להיות. לא הוכרז עדיין תאריך יציאה רשמי לסרט, אך הוא צפוי לצאת בסתיו הקרוב, ולדלג על בתי הקולנוע כשהוא יגיע ישר לשירותי הצפיה הישירה.

דיסני (Disney) שיחררה טריילר חדש ל”אלאדין” (Aladdin), שצפוי להיות חידוש מצולם לסרט הפולחן מ-1992. זה יהיה החידוש השני השנה מתוך שלושה חידושים לסרטי אנימציה של דיסני, אחרי “דמבו” (Dumbo) ולפני “מלך האריות” (The Lion King). שלושתם צפויים לצאת ממש בחודשים הקרובים.

הטריילר החדש מראה עוד סצנה מפורסמת מסרט האנימציה בגרסת לייב-אקשן, הפעם סצנת המרדף מתחילת הסרט, כאשר אלאדין בורח משומרים בשווקי העיר אגרבה. המרדף מזכיר סצנות מרדף דומות שצילם גאי ריצ’י (Guy Richie) בעבר, וכך מדגיש את הסיבה שדווקא הוא, במאי של קומדיות פשע בעיקר, נבחר לביים את האגדה הקסומה.

חשוב מהמרדף הוא הג’יני. לאחר החשיפה הראשונה של וויל סמית’ (Will Smith) בתפקיד הג’יני, אנחנו רואים אותו לראשונה בפעולה. כישות קסומה רבת עוצמה, הוא לא מקובע לצורת עננת העשן הכחולה – ואת רוב הסרט, כך נדמה, הוא יבלה דווקא בדמות אנוש – מבלי לגרוע מיכולותיו הקסומות או האיכויות הקומיות שלו.

לאלה מכם שמאוכזבים מכך שתפקידו של יאגו התוכי נחתך מהסרט – הוא אמנם לא מדבר, אך הוא מופיע בכל קטע עם ג’פאר, ובשלב מסוים כנראה גם יהפוך לתוכי ענק שינסה לטרוף את אלאדין. האם זה מפצה? נגלה ב-23 במאי, התאריך בו “אלאדין” יעלה למסכים בישראל.

דיסני (Disney) שחררה טריילר חדש ל”הנוקמים: סוף המשחק” (Avengers: Endgame), הסרט הבא ביקום הקולנועי של מארוול (Marvel), שיחתום סאגה שנמשכה מעל עשור. למרות הטיזרים והפיצ’רים שראינו עד עכשיו, זה מוגדר על ידי מארוול ודיסני בתור “הטריילר הרשמי”, הטריילר האחד שרוצה להראות לנו מה בדיוק הסרט שמצפה לנו.

בטריילר אנחנו רואים את כל הנוקמים המקוריים: ת’ור, אותו משחק כריס המסוורת’ (Chris Hemsworth), כריס אוונס (Chris Evans) בתפקיד סטיב רוג’רס/קפטן אמריקה, רוברט דאוני ג’וניור (Robert Downey Jr) בתפקיד טוני סטארק/איירון מן, מארק רפאלו (Mark Ruffalo) בתפקיד ברוס באנר/הענק הירוק, סקארלט ג’והנסון (Scarlett Johansson) בתפקיד נטשה רומנוב/האלמנה השחורה, וג’רמי רנר (Jeremy Renner) בתפקיד קלינט ברטון/הוקאיי.

מלבד הצוות המקורי, הרוב המכריע של מגני כדור הארץ נכחדו על ידי ת’אנוס. סקוט לאנג/אנטמן, אותו משחק פול ראד (Paul Rudd), והתוספת הטריה קרול דנברס/קפטן מארוול, אותה משחקת כמובן ברי לארסון (Brie Larson), יככבו בסרט גם בתפקידים משמעותיים ככל הנראה, לצד מספר נוקמים “קטנים” יותר בפוקוס שלהם.

העולם לומד להתמודד עם החורבן שהביא ת’אנוס, אך הנוקמים לא מצליחים. למרות כל הסיכויים, הם מסורים למציאת פיתרון לאסון הגדול ביותר שהאנושות והיקום כולו ידעו אי פעם. אנחנו רואים רמזים למסע הרגשי שעברנו איתם, עם פלאשבקים לסרטי המקור של חלק מהנוקמים המקוריים, מה שמזכיר לנו שגם הם היו אנשים בשר ודם, כמונו, ורומז שאולי הגיע הזמן להיפרד מהם לשלום – אין לדעת מי יחזור ממשימה כה חסרת סיכוי, שמטרתה להחזיר חצי מהחיים ביקום כולו.

“הנוקמים: סוף המשחק” עולה למסכים בישראל ב-25 לאפריל הקרוב.

לפני כשבוע נערך טקס פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, וסדרה אחת יצאה כמנצחת הבלתי מעורערת של הטקס: “על הספקטרום” של יובל שפרמן ודנה אידיסיס. הסדרה גרפה תשעה פרסים שונים, ביניהם פרס הבימוי שהוענק לשפרמן, פרס התסריט שהוענק לאידיסיס, פרס השחקנית הטובה ביותר לכוכבת הסדרה נעמי לבוב, ופרס סדרת הדרמה הטובה ביותר.

“על הספקטרום” עוקבת אחרי שלושה צעירים על הרצף האוטיסטי. כל אחד מהם מציג רמת תפקוד שונה מעט, ושלושתם צריכים להתמודד עם עולם שלא מבין אותם, ושגם הם לא תמיד מבינים. הסדרה, שהופקה על ידי yes, כבשה בסערה את לבבות הצופים הישראלים – כעת יש לסיפור הזדמנות להגיע גם לקהל דובר אנגלית.

חברת אמזון (Amazon), שמפעילה בין השאר גם את שירות הצפיה הישירה Amazon Prime Video, חתמה הסכם הפקה עם yes. במסגרת ההסכם אמזון תפיק עיבוד אמריקאי לסדרה, אותו יוביל התסריטאי והמפיק ג’ייסון קייטמס (Jason Katims), מפיק “אורות ליל שישי”, “הורים במשרה מלאה”, “רוזוול”, ועוד.

דנה שטרן, מנהלת yes Studios, הביעה את שמחתה על המהלך: “אנו נרגשים משיתוף הפעולה עם ענקית הטלוויזיה אמזון, ועם היוצר הנפלא ורב המוניטין, ג’ייסון קייטמס, שהביע מחויבות עמוקה ואישית לפרויקט לצד רצון עז להפיץ לעולם את הבשורה החשובה והמרגשת שנושאת על הספקטרום”.

אין עדיין פרטים על ליהוקים אפשריים או תאריך יציאה צפוי לגרסה האמריקאית של “על הספקטרום”, מלבד שהיא תהייה זמינה, ככל הנראה, בשירות הצפיה הישירה של אמזון.

הבוקר (ב’) ערכה yes את מסיבת העיתונאים השנתית שלה המוקדשת לסדרות. הפעם התמקדה yes בתכני המקור שלה, שעולים בכמותם משנה לשנה – וגם באיכותם, אם אפשר להעיד לפי פרסי האקדמיה לטלוויזיה, ש-21 מהם הלכו לסדרות של יס בטקס האחרון.

במהלך 2019 צפויים לצאת 26 תכני מקור ישראלים של יס, וכמה וכמה סדרות זוכות לעיבודים במערב – ביניהן “על הספקטרום“, “תאג”ד”, ו”כבודו” – בה יככב בראיין קרנסטון. זכינו לשמוע תקצירים ולצפות בטריילרים לכמה מאותם תכנים חדשים שצפויים לנו השנה, והנה הם לפניכם:

עלילתי

המדובב – דרמת פשע בכיכובם של דור בן מלך ועמוס תמם. בסדרה משתתפת גם ציפי שביט, שעומדת בראש משפחת פשע אימתנית.

הנוכלות – קומדיית פשע על שתי אחיות שתכננו את ה”מכה” שאף אחד לא יצפה לה – הן רוצות לגנוב את אבני החושן ממוזיאון ארץ ישראל.

רק להיום – סדרתו החדשה של ניר ברגמן, דרמה על הוסטל של אסירים משוחררים. הסדרה חושפת את העולם של האסירים המשוחררים, שלא מוצאים מקום בחברה אחרי הכלא, ומתקשים גם בהוסטלים המיועדים לאנשים אבודים כמותם. חלק מהשחקנים בסדרה הם אסירים לשעבר בעצמם.

חמישים – קומדיה של יעל עדיה, שמספרת על תסריטאית בת 50 שמגדלת לבדה שלושה ילדים ומנסה לקדם את הקריירה הלא פשוטה שלה ולקיים חיים רומנטיים מהלהלים.

חיה – דרמה על הומלסית הריונית שהופכת, בעל כורחה, לסוכנת סמויה של המשטרה.

פלמח – דרמה יומית תקופתית לילדים, שמתרחשת בתקופת הפלמח. מופקת יחד עם ניקולודיאון.

מספר סדרות גם חוזרות לעונות חדשות, ביניהן “השוטר הטוב” שחוזרת לעונה שלישית, עונה שנייה ל”כבודו”, וכמובן “פאודה” – שבעונתה השלישית מכניסה אותנו לעזה. הסדרה מצולמת בימים אלה ממש, עם שחקנית חדש בקאסט – מארינה מקסימיליאן.

דוקומנטרי

יס מן – פרויקט דוקו-ריאליטי בו חנוך דאום מוביל קאסט מגוון של דמויות צבעוניות. הוא צריך לשכנע אותן להסכים לעשות דברים שמוציאים אותן מאזור הנוחות, ועוזרים להן לתקן את החיים המשובשים שלהן – מה שמוציא את דאום עצמו מאזור הנוחות שלו.

הסוד שכולם יודעים – סרט דוקו על נער גבעות שמגלה בהדרגה סודות שכולם ידעו חוץ ממנו, על זהותו של אביו ועל תפקידו בארגון של הרב כהנא.

מלך החגיגת – עלייתו ונפילתו של איש העסקים הישראלי שהמציא את סם הפיצוציות הידוע לשמצה.

לשמור בבטן – סרט על אישה שהחליטה להיות אם פונדקאית בשביל זוג חברים.

צילום: רונן מנדזיצקי, גאדג’טי

טיפה של אור: אביתר בנאי מחפש תשובה – דורון צברי מתעד את המסע האישי, המשפחתי והציבורי של אביתר בנאי, אחת הדמויות המוכשרות והמסקרנות ביותר במשפחת האמנים המצליחה.

דיין: המשפחה הראשונה – סדרה דוקומנטרית על משפחת דיין, אחת השושלות הבולטות ביותר בהיסטוריה הקצרה של ישראל. הסדרה חושפת לראשונה, בין השאר, את בתו הסודית של אסי דיין.

נטפליקס (Netflix) שחררה טריילר חדש ל”הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” (The Chilling Adventures of Sabrina). זהו הטריילר המלא הראשון לעונה השנייה של הסדרה, לאחר מספר טיזרים קטנים וספיישל חג-מולד שיצא במהלך דצמבר.

העונה השנייה מכונה “חלק 2” על ידי יוצרי הסדרה, מה שמתכתב עם סוף העונה הראשונה – שהסתיימה בקליף-הנגר רציני למדי. לאחר התחבטויות והתלבטויות סברינה, אותה משחקת קירנן שיפקה (Kiernan Shipka), נשברה וחתמה בספר החיה, ובכך הקדישה את נשמתה לשטן. היא נאלצה לעשות זאת כדי להצליח להציל את חבריה, ולמעשה את העיירה גרינדייל כולה.

עכשיו סברינה הצעירה היא מכשפה לכל דבר, אך את ההקרבה שלה היא עשתה למען בני תמותה בעיקר – והקשר שלה עם חייה הקודמים עוד לא ניתק לחלוטין. היא קרועה בין העולמות יותר מאי פעם. קרועה בין חברות ישנות וחדשות, בין לימודים אמריקאים נורמטיביים ללימודי הכישוף, בין האקס בן התמותה שלה לבין מכשף צעיר שחושק בה, ויותר מכל – בין הרצון להיות חזקה ועצמאית, לבין העובדה הפשוטה שהיא העניקה את נשמתה ללא אחר מאשר השטן עצמו, שמגלה עניין רב בה ובה אישית.

בחצות ליל אמש (ג’) לפי זמן קליפורניה הושלם סופית המיזוג בין דיסני (Disney) לפוקס המאה ה-20 (20th Century Fox). המיזוג הושלם עם הכרזה של דיסני, שבירכה את עצמה ואת יוצריה הרבים על השלמת התהליך. החברה הזכירה שוב שהרכישה של כלל תכני פוקס (למעט הספורט והחדשות) עלתה 71 מיליארד דולר, ובעוד שמדובר בסכום שיכול לקיים מספר מדינות לכמה שנים – אין ספק שזו עסקה משתלמת לא רק לפוקס, אלא גם לדיסני, שמקבלת גישה לנתח שוק מפלצתי בגודלו.

הרכישה של דיסני כוללת רבות מחטיבות הקולנוע והטלוויזיה של פוקס, בהן חטיבת הסרטים פוקס המאה ה-21, הכוללת את סדרות סרטי אקס-מן, ארבעת המופלאים ודדפול של מארוול, שזכויות ההפצה הקולנועית שלה היו עד כה בידי פוקס, וכעת חוזרים הביתה, כיוון שמארוול נמצאת בבעלות דיסני. בנוסף, תקבל דיסני לאחר הרכישה בעלות גם על מותגים מוכרים נוספים מעולמות הקולנוע והטלוויזיה, בהם סרטי “אווטאר”, “משפחת סימפסון”, ערוץ נשיונאל ג’אוגרפיק ואחרים.

חלק משמעותי נוסף ברכישה של דיסני היא קבלת החלק הארי באחזקת החברה אשר בבעלותה נמצא שירות הזרמת התוכן הולו (Hulu). כעת, עם השלמת המיזוג עם פוקס, דיסני מחזיקה ב-60% מ-Hulu, כך שפרט לשירות +Disney שיושק בהמשך השנה, לדיסני ישנו שירות הזרמת תוכן משמעותי נוסף הנמצא בבעלותה.

“אוסף חסר תקדים של תוכן איכותי ביותר, כשרונות מדהימים וטכנולוגיות פורצות דרך יאפשרו לדיסני להאיץ את הבאת התוכן ישירות לצרכן, ויגדילו את הנוכחות הגלובאלית שלה“, נכתב בהודעה של דיסני. זה מתייחס הן להגדלה המשמעותית של כמות התוכן ששייך לדיסני כעת, והן לאפשרויות החדשות שנפתחות בשירות +Disney, שירות הצפיה הישירה של דיסני שיושק לקראת סוף השנה.

אין פרטים רבים עדיין על +Disney, אך ידוע שלעת עתה השירות לא יושק בישראל – מה שיאפשר לדיסני למכור את זכויות ההפצה של התכנים האקסקלוסיביים שלה לספקיות תוכן מקומיות, דוגמת yes, HOT וסלקום tv.

דיסני-פיקסאר (Disney-Pixar) שחררה טריילר חדש ל”צעצוע של סיפור 4” (Toy Story 4), הטריילר המלא הראשון לסרט לאחר מספר טיזרים קצרים. מהטיזרים שכבר ראינו קיבלנו רמזים ברורים שהסרט הולך לעסוק במשבר זהות קשה של צעצוע חדש – אך לא ידענו שמשבר הזהות הקשה עוד יותר הולך להיות של וודי הקאובוי, הגיבור הראשי של סדרת הסרטים המצליחה.

טום הנקס (Tom Hanks) שוב מדובב את וודי, צעצוע קאוובוי שהיה הצעצוע האהוב ביותר על הילד אנדי. אחרי הסרט השלישי אנדי הבוגר מסר את כל צעצועיו לילדה קטנה בשם בוני, וכעת וודי וחבריו משמחים אותה. אבל בוני יצרה לעצמה צעצוע חדש בשיעור מלאכה – פורקי, כף-מזלג פלסטיק קטן שהודבקו לו רגליים, ידיים ועיניים. פורקי הוא הצעצוע האהוב עליה כעת – אבל הוא לא מוכן להיות צעצוע. הוא כף! או מזלג! אבל בטוח לא צעצוע.

פורקי, אותו מדובב טוני הייל (Tony Hale) נמלט, בזמן שוודי רודף אחריו כדי לעצור אותו – ושניהם מופרדים מבוני ומשאר הצעצועים. וודי ופורקי יוצאים למסע חזרה אל בוני, אך בדרך וודי מגלה עולם שלם מלא בילדים רבים, אותם הוא יכול לשמח ללא נאמנות לאף ילד ספציפי. אם הוא נמסר כבר פעם אחת מאנדי לבוני, למה להשאר מחוייב אליה, ולא לדאוג פשוט לעצמו?

ג’ורדן פיל (Jordan Peele) הוא איש מצחיק מאוד. הוא תסריטאי מוכשר ושחקן לא רע, במיוחד כשמדובר במערכונים קומיים קצרים, ומעטים האנשים שיתווכחו על כך. אבל המעבר מכתיבת מערכונים סאטיריים לכתיבה ובימוי של סרטי אימה הוא מעבר לא מובן מאליו – במיוחד כשסרטי האימה המדוברים מציגים ביקורת חברתית נוקבת, ובכל זאת מצליחים להחזיק את הצופים מרותקים. “אנחנו” (Us) הוא סרטו השני של פיל אחרי “תברח” (Get Out) המופתי. האם הוא יכול לעמוד בציפיות?

העלילה

לופיטה ניונגו (Lupita Nyong’o) משחקת את אדלייד, רעיה ואמא לשניים. משפחת ווילסון היא משפחה מצליחה ומוצלחת, משפחה אפרו-אמריקאית ממעמד ביניים גבוה. יש להם חברים עשירים, כסף עודף לנופש ופינוקים, ולילדים לא חסר דבר. הם נוסעים בקיץ לנפוש בבית הוריה המנוחים של אדלייד, שנמצא בסנטה קרוז הציורית בקליפורניה. בין בתי קרקע גדולים ונעימים, אגמים גדולים וחוף ארוך עם מתקני שעשועים, קשה לדמיין מקום טוב יותר למשפחה לבלות את הקיץ – אבל בשביל אדלייד זה לא פשוט בכלל.

בילדותה היא חוותה טראומה על החוף היפה של סנטה קרוז, טראומה שרודפת אותה עד היום. היא פגשה ילדה שנראית בדיוק כמוה, וכעת היא בטוחה שהילדה רוצה ברעתה. החששות שלה מתגלים כאמיתיים כאשר הילדה, שהתבגרה, מגיעה יחד עם גרסת מראה מחרידה של משפחת ווילסון כולה – במטרה לקחת את חייהם היפים והקסומים של הווילסונים.

גם אימה זה אומנות

אחד הפרדוקסים הגדולים בעולם הקולנוע הוא אלפרד היצ’קוק. עד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הבמאים שאי פעם פעלו, וסרטו “ורטיגו” נחשב בעיני מבקרים ויוצרים רבים כסרט הקולנוע הטוב ביותר שנעשה בכל הזמנים. אותם מבקרים ויוצרים נוטים גם לבטל מראש סרטי אימה, בחשיבה שהערך האומנותי שלהם נמוך, כיוון שהם סרטים שאמורים להבהיל ולהלחיץ, לכאורה, ולא יותר מזה. ואמנם ז’אנר האימה חווה תחייה משמעותית בשנים האחרונות, גם בעיני צופים ומבקרים כאחד, עדיין לא פשוט ליוצר אימה לשמור על סטטוס של יוצר חשוב ומשמעותי.

דרכו של ג’ורדן פיל לסטטוס היצ’קוקי כמובן עוד ארוכה, אבל הקומיקאי-שהפך-במאי-אימה עושה צעדי ענק לכיוון הנכון. קשה לחשוב על עוד מקרה מהשנים האחרונות בו סרט אימה זכה לאור הזרקורים שלו זכה “תברח”, וממנו נהנה עכשיו גם “אנחנו”. פיל יודע את זה, מרגיש את זה, ונותן לעצמו יד חופשית להתפרע.

בדומה להיצ’קוק, גם פיל לא ממהר להראות לנו את מה שהולך לקרות. הוא לוקח את הזמן, בונה מתח בעזרת עבודות מצלמה ועריכה שאין בהן רבב, בשילוב של מוזיקת רקע לא פחות ממושלמת של מייקל אייבלס (Michael Abels), שהלחין גם את פס הקול המעולה של “תברח”. פיל מגייס את כל ארגז הכלים שלו כבמאי כדי ליצור חוויה קולנועית מדהימה, שלא מביישת את גדולי הבמאים מהעולם כולו, במטרה לשמור עלינו דרוכים ולחוצים לאורך כל הסרט.

מלבד העבודה הטכנית המדהימה, אי אפשר להתעלם מהעבודה המצוינת של הקאסט. ווינסטון דיוק (Winston Duke), שבשל מימדיו משחק לעתים קרובות דמויות מאיימות, נכנס לנעליו של אבא’לה שחור חמוד ומביך, משקפופר שרק רוצה לדאוג למשפחה שלו. הדמות שלו כתובה נפלא ומגדירה מחדש על המסך את האבא האמריקאי המודרני, במיוחד האפרו-אמריקאי. אבל מי שבאמת כובשת אותנו מהרגע הראשון ועד לאחרון היא לופיטה ניונגו.

אנחנו (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

העבודה של ניונגו ב”אנחנו” כפולה. היא משחקת את הגיבורה הראשית של הסרט, ואת הנבלה – הכפילה המפלצתית שבאה כדי לקחת ממנה את חייה, תרתי-משמע. ניונגו מעוררת את האמפתיה שלנו בסצנה אחת, ומבעיתה אותנו בסצנה אחרת – ועושה את זה בשני התפקידים. בשיאו, אימה הוא ז’אנר של קלוז-אפים, כאשר פניהם של הגיבורים מעוררים בנו יותר התרגשות ובעתה מכל דבר מפחיד שיכולים להראות לנו. בכל אחד ואחד מהקלוז-אפים שלה, בכל אחד משני התפקידים, ניונגו כובשת ולא לוקחת שבויים.

כחוויה רגשית ואסתטית “אנחנו” הוא ניצחון עצום לג’ורדן פיל. זה סרט שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים לרגע, סרט שלא משחרר את הצופים לכל אורכו, וממשיך לרדוף אותם גם שעות רבות אחרי. גם התסריט של פיל מצוין ברמת הדיאלוגים, עם בניית דמויות לא פחות ממבריקה, ולא מעט רגעי קומדיה טובים. אבל איפה שהתסריט מועד כמה פעמים זה בסיפור.

מתחכם יותר מדי

לא בשונה מ”תברח”, גם ב”אנחנו” יש הרבה מידע שחסר לצופה. יש הרבה מאוד רמזים לשאלה “מה באמת קורה כאן”, אבל לא מספיק כדי שנרכיב לבד את כל התמונה. מאיפה באו הכפילים? למה הם באים עכשיו? מה לעזאזל קורה בסרט המוזר הזה? השאלות רק הולכות ונערמות ככל שהסרט מתקדם, וזה מחזק את הסרט משמעותית – אבל עם כל שאלה כזאת, פיל חופר לעצמו בור מעט עמוק יותר.

בכל סרט שבנוי על מסתורין צריך למצוא את האיזון בין מידע לעמימות. מה חשוב ליוצר לספר לצופים, ומה הצופים צריכים להבין או אפילו להמציא לבד. זה לא קל למצוא את האיזון הזה, אבל זה הכרחי לסרט מסתורין טוב, במיוחד כשמדובר בסרט אימה – כי כל דבר שמוציא את הצופה מתוך הרגע, מתוך החוויה האימתית, מחבל באפקטיביות של הסרט.

ג’ורדן פיל לא מצא את האיזון הזה, למרות שהוא היה קרוב. יש כמה דברים בסרט שנותרו עמומים, אבל לא יותר מדי – את הרוב פיל חושף, וחושף זאת בצורה הכי לא יצירתית שקיימת בתסריטאות – הוא פשוט מספר לנו הכל. במילים ברורות ופשוטות הוא פורס לפנינו קרוב ל-90% מפתרון התעלומה כולה. כשהוא עושה זאת הוא מצליח לצאת מהבור שהוא חפר לעצמו, אבל עושה את זה בקושי, עם סולם רעוע – אנחנו לא יכולים שלא להרגיש יד תסריטאי מגושמת בסצנות החשיפה האלה, יד שאסור שתהייה מורגשת.

אנחנו (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

למרות המעידה הזו, “אנחנו” נשאר סרט מורכב ומרתק. לא בשונה מ”תברח”, גם כאן יש הרבה מאוד קונטקסט חברתי-מעמדי בכל הקשור לאפרו-אמריקאים, אלא שכאן הוא קבור עמוק יותר בתוך סיפור משפחתי. מתחת לסיפור האימה הפשוט יחסית ישנם רבדים על גבי רבדים של מסרים, פרשנויות אפשריות, סיפורים קטנים כגדולים על החברה האמריקאית, ועוד סיבות רבות לצפות בסרט פעם שנייה ואפילו שלישית. כמעט כל סצנה בסרט מקבלת פרשנות שונה וחדשה בצפייה נוספת.

קשה לומר שה”מעידה” של פיל נעשתה בכוונה. אין ספק שהוא רצה את הסרט הטוב ביותר שהוא יכול ליצור – אבל ברור גם שהסרט מראה ומספר הרבה יותר ממה שנאמר בטקסט עצמו. כשמוציאים את החלק המגושם מהדרך, כשיש לנו את התמונה המלאה שפיל מראה לנו בגאון, אפשר להתחיל לקרוא בין השורות ולמצוא גם את המחשבות והתחושות שקבורות עמוק בתוך הסרט, ושזורות בו לכל אורכו.

בשורה התחתונה

“אנחנו” הוא הישג אדיר לג’ורדן פיל, שממשיך לבסס את עצמו כקול חזק מאוד של תקופה מאוד מורכבת בחברה האמריקאית. “אנחנו” הוא גם טור-דה-פורס של לופיטה ניונגו, שמזכירה לנו לראשונה בזמן רב, במיוחד במיינסטרים, שכוכבת של סרט אימה יכולה ואף צריכה להיות שחקנית דרמטית מהמעלה הראשונה, שגם לגדולות השחקניות בהוליווד יש מה ללמוד ממנה.

כעת הציפיה לעוד ועוד פרויקטים של פיל רק גוברת. לשמחתינו נזכה לראות עוד השנה את “ארץ לאבקראפט” (Lovecraft Country), סדרה פרי יצירתו של פיל. לשמחתינו הרבה עוד יותר, יש לנו גם את “תברח” ו”אנחנו” לצפיות חוזרות ומומלצות מאוד.

נטפליקס (Netflix) שחררה טריילר מלא ראשון ל”דברים מוזרים 3” (Stranger Things 3), העונה השלישית של סדרת האימה/נוסטלגיית שנות ה-80 שלא מפסיקה לסחוף מיליוני מנויים. כפי שכבר היה ידוע לנו מטיזרים קודמים, הפעם הסדרה לא תתמקד בשנת לימודים, אלא בחופשת קיץ אחת קצרה ומלאה בהתרחשויות.

הטריילר נפתח כאשר דסטין חוזר הביתה לחופשת הקיץ. בסוף העונה הקודמת הילדים סיימו את חטיבת הביניים, ונראה שדרכיהם התפצלו בתיכון – לפחות של חלקם. כך או כך, את הקיץ הם הולכים לבלות יחד. וזה הולך להיות קיץ לא פשוט בכלל.

ראשית, הוא לא פשוט מסיבות מאוד פשוטות – גיל ההתבגרות היא תקופה לא פשוטה בכלל, לא לילדים ולא להוריהם. החבורה גדלה מעט, התבגרה מאוד, ונדמה שלאף אחד אין כוונה לשבת כל הקיץ במרתף ולשחק “מבוכים ודרקונים” כמו פעם. במקום זה הילדים מבלים את הקיץ בחוץ, לפעמים בזוגות, וחלקם אף מוצאים עבודה – כי צריך לעשות משהו מועיל בקיץ אחרי הכל.

דברים מוזרים 3 (תמונה: נטפליקס)

ג’ים, אותו משחק דיוויד הרבור (David Harbour) וג’ויס, אותה משחקת וינונה ריידר (Winona Ryder) נותרו המבוגרים היחידים שבאמת מבינים מה עבר על הילדים, ולהם זה קשה עוד יותר מלצעירים – גם ביחד וגם לחוד. העיירה שהיא הבית שלהם, המקום הבטוח ביותר בשבילם ובשביל הילדים, היא גם המקום המסוכן ביותר – באופן סדרתי. אם לא די בזה, נדמה שכוחות מהעולם המקביל שוב מנסים לפלוש לעולמינו, דרך אחת-עשרה ודרך וויל, הילד שנחטף בעונה הראשונה ושוב במהלך העונה השנייה.

“דברים מוזרים 3” תעלה לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-4 ליולי, יום העצמאות האמריקאי, וסמוך יחסית לתחילת חופשת הקיץ.

פוקס סרצ’לייט (Fox Searchlight), חברת-הבת האומנותית יותר של פוקס המאה ה-20, שחררה טריילר לסרט בשם “לוסי בשמים” (Lucy in the Sky), רפרנס מובהק לשיר האלמותי של להקת הביטלס. לא בשונה מהשיר הפסיכודלי שמוקדש לסם ה-LSD, גם הטריילר של הסרט מרגיש כמו חוויה על-חושית.

נטלי פורטמן (Natalie Portman) היא לוסי, אסטרונאוטית “מרחפת” שיוצאת למשימה בחלל שמשנה את חייה. כאשר היא חוזרת לכדור הארץ תפיסת המציאות המעורערת שלה מתחילה להתפרק לחלוטין. לצידה של פורטמן יככבו בסרט ג’ון האם (John Ham) מ”מד מן” ו”בייבי דרייבר”, זאזי ביטז (Zazie Beetz) מ”אטלנטה” ו”דדפול 2“, דן סטיבנס (Dan Stevens) מ”אחוזת דאונטון”, “ליגיון” והחידוש של “היפה והחיה“, ניק אופרמן (Nick Offerman) מ”מחלקת גנים ונוף” ו”פארגו”, אלן ברסטין (Ellen Burstyn) מ”רקוויאם לחלום” ו”מגרש השדים”, ועוד.

“לוסי בשמים” מופק ומבוים על ידי נח האוולי (Noah Hawley), יוצר הסדרות “פארגו” ו”ליגיון”, ששתיהן צפויות לחזור עם עונות חדשות. נדמה שאחרי שחיקה בהצלחה רבה את סגנונם של האחים כהן ב”פארגו”, האוולי עושה הומאז’ לסטנלי קובריק ובפרט ל”אודיסאה בחלל 2001″ – בלי לאבד מהשפה הפסיכודלית הייחודית שהוא פיתח בסדרות יוצאות הדופן שהוא יצר.

נכון לרגע זה אין עדיין תאריך יציאה רשמי ל”לוסי בשמיים”, אך הסרט צפוי לצאת במהלך 2019.

ליונסגייט (Lionsgate) שחררה טריילר חדש ל”ג’ון וויק 3” (John Wick: Chapter 3 – Parabellum), הסרט שצפוי לחתום את טרילוגיית סרטי הפעולה בכיכובו של קיאנו ריבס (Keanu Reeves). בטריילר הקודם הוזכר לנו שוויק נרדף על ידי מתנקשי כל העולם, אך הטריילר החדש מראה שלא הכל עגום בשבילו.

וויק הוכרז כמנודה מרשת מלונות הקונטיננטל, מה שאומר שאין לו מקום בטוח וכל מתנקש רשאי להרוג אותו. בנוסף, חברי “השולחן הגבוה”, צמרת בינלאומית של ארגוני הפשע המסוכנים ביותר בעולם, מעוניינים לחסל את וויק אחרי שפעל נגדם במפורש ואף חיסל אחד מהם בשטח בטוח בסרט הקודם. למרות שהוא הרוצח המסוכן ביותר שחי אי פעם, המחיר על ראשו כה גבוה שלא חסרים רוצחים שינסו לגבות את הפרס. אבל וויק אינו לבד.

דמות חדשה מצטרפת לסרט בגילומה של האלי ברי (Halle Berry), מתנקשת שחייבת לוויק טובה ומסכימה, באי חשק, לעזור לו. מן הצד השני של המתרס עומדת דמות השופט, את זו תגלם בסרט אסיה קייט דילון (Asia Kate Dillon) מהסדרה “מיליארדים”.

האלי ברי מתוך “ג’ון וויק 3” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בנוסף ישנם אנשי הקונטיננטל, אותם משחקים כרגיל איאן מקשיין (Ian McShane) ולאנס רדיק (Lance Reddick), שיעזרו לוויק אף על פי שאסור להם לכאורה – בין השאר כי גם להם יש בטן מלאה על ההתנהלות של השולחן הגבוה לאחרונה. לורנס פישבורן (Laurence Fishburne) חוזר גם הוא, כנראה בצד של וויק, אבל הרפרנס ל”מטריקס” הפעם לא מגיע ממנו, אלא מוויק עצמו – כבר בטריילר.

“ג’ון וויק 3 – פרבלום” צפוי לעלות למסכים בישראל ב-16 במאי הקרוב.