סרט נוסף שמצטרף לגל התחיות של סרטים נוסטלגים וישנים הוא “ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” (Jumanji: Welcome to the Jungle) שמגיע היום (ה’, 21.12) לבתי הקולנוע בישראל. בניגוד ל”מלחמת הכוכבים” או “מכסחי השדים”, “ג’ומנג’י” המקורי לא היה סנסציה קולנועית עד כדי כך אדירה. מצד שני, כמעט כל מי שגדל בשנות ה-90 זוכר בחיבה עזה את הסרט על משחק הלוח המסוכן, ששאב לתוכו את רובין וויליאמס המסכן. האם זה עובד גם עכשיו?

העלילה

“ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מתמקד בארבעה תיכוניסטים צעירים שמתמודדים עם בעיות שונות של התיכון ושל גיל ההתבגרות. ספנסר ופרידג’ היו בעבר חברים טובים מאוד, אבל עם הזמן והגיל הם התרחקו – ספנסר הוא תלמיד מצטיין שאוהב משחקי וידאו ופרידג’ שחקן פוטבול שמתקשה בלימודים, ומעדיף לבלות עם בחורות. מרת’ה היא בחורה דעתנית ועקשנית שמסרבת לקבל מרות ממוריה כשהיא לא רואה בכך הגיון, ובת’אני היא אושיית אינסטגרם שעסוקה בעיקר בטיפוח התדמית הוירטואלית שלה, בזמן שהיא מזניחה את העולם האמיתי.

מלבד היותם תלמידי אותו תיכון שמכירים אחד את השניה ברמה כזו או אחרת, הקשר בין ארבעת הגיבורים רופף. אך ארבעתם מגיעים לריתוק, מסיבות שונות, ומקבלים מטלה מבאסת – הם צריכים למיין מגזינים למיחזור במרתף מאובק. אבל באותו מרתף נמצאת גם קונסולת משחק ישנה משנות ה-90, עם משחק אחד בלבד בתוכה – ג’ומנג’י. מתוך שיעמום וחוסר מעש ארבעת הנערים מחליטים לנסות לשחק במשחק, ונשאבים לתוכו, לג’ונגל מיוער ומסוכן.

בתוך המשחק הם מוצאים את עצמם בגופים חדשים – ספנסר השברירי הופך לדוויין ג’ונסון (Dwayne Johnson) הענק, השרירי והכריזמטי, פרידג’ מוצא את עצמו בגופו של קווין הארט (Kevin Hart) השביר מהרגיל, מרת’ה הופכת לקארן גילאן (Karen Gillan) האקרובטית מ”שומרי הגלקסיה“, ובת’אני נתקעת בגופו השמנמן והמזוקן של ג’ק בלאק – ובלי טלפון. וג’ומנג’י, כך מסתבר, בצרות – צרות שחייבות להיפתר במהרה, אחרת הגיבורים לא יחזרו הביתה לעולם.

קליל וכיפי

הסיפור של “ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” יכול להיות מקור לדרמה סוחטת דמעות ומורטת עצבים – ארבעה בני נוער נלכדים בעולם מסוכן, בו חוקי הפיזיקה מתחלפים בחוקי משחק, עולם אלים שמנסה לחסל אותם. כמובן שזה לא המצב – מדובר בסרט כיפי לכל המשפחה, ו”שורדים בג’ונגל” מספק את הסחורה. הוא סרט כיפי וקליל מאוד, אולי אפילו קליל יותר מדי.

לסרט המקורי היה צד אפל מאוד מובהק. הוא הוגבר פי כמה בזכות הופעתו של רובין וויליאמס, שתמיד ידע להיות הליצן העצוב – להצחיק ולשמח, אבל לעתים קרובות על חשבון עצמו. כשהוא רצה לצבוט בלב, הוא צבט בכל הכוח, ול”ג’ומנג’י” זה התאים מאוד. כאן, לעומת זאת, הצביטה הזאת כמעט ולא קיימת. אך לזכותו של הסרט יאמר גם שרוב הזמן הוא גם לא מנסה לייצר אותה.

אף אחד מהשחקנים בסרט לא מתיימר להיות “הרובין וויליאמס” שלו. אלה דמויות אחרות, סיטואציה אחרת, ורוב הזמן זה עובד לסרט מצוין. הרגעים הקומים שלו טובים ממש, והדרמטיים לא תמיד פועלים עד הסוף, אבל תמיד עוברים כמו שצריך. לא מבריק, אבל עובד. מוצלח במיוחד השימוש במוטיב משחק המחשב להסבר העלילה והעולם.

סרטי הרפתקאות כאלה לעתים קרובות מסתבכים עם הסברים מוגזמים של העלילה, ומעייפים צופים שהבינו כבר את הרוב לבד. אך מכיוון ש”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מתרחש בתוך משחק וידאו, יש הרבה דברים שמשחקי וידאו עושים שאפשר להשתמש בהם גם בסרט – דמויות שחוזרות שוב ושוב על אותו משפט כדי להזכיר לשחקנים דברים חשובים, תפריטים בהם אפשר לראות נתונים של הדמויות, אפשרות לנסות לפתור את אותה בעיה כמה פעמים, ועוד.

מתוך “ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” (תמונה באדיבות פורום פילם)

כימיה מצוינת בין השחקנים

החלק החזק ביותר של הסרט הוא הקאסט שלו. גם לחוד, כל אחד ואחת מארבעת הגיבורים עושה עבודה מצוינת. ג’ונסון כריזמטי כהרגלו, הארט מצחיק, גילאן עושה עבודה מצוינת בלשחק נערה בת עשרה שלכודה בגוף של אישה שבבירור לא לבשה מספיק בגדים למסע בג’ונגל, או בכללי לא מספיק בגדים למה שהנערה רגילה ללבוש. את ההצגה גונב ג’ק בלאק, שמאוד משכנע בתפקיד מכורת-אינסטגרם שלכודה בגוף של “גבר שמן ומבוגר”, כפי שהיא ניסחה את זה בעצמה דרך פיו.

והדמויות רק משתפרות באינטרקציה ביניהן. ספנסר ופרידג’ התחלפו במקומות, כאשר החלוש נהייה שרירן והשרירן נהייה שביר, וזה משנה לחלוטין את הדינמיקה ביניהם. מרת’ה ובת’אני גם לומדות להכיר אחת את השניה יותר טוב, כאשר כל אחת נמצאת בגוף שהיא לא מרגישה בו בנוח, ובמקום מסוים כנראה שהן היו מעדיפות להתחלף. כבני נוער גיבורי הסרט היו די שבלוניים וסטריאוטיפיים, אבל בתוך ג’ומנג’י הם התחילו להתפתח כדמויות, ובאמת עברו תהליכים מעניינים זה עם זה ועם עצמם.

ג’ק בלאק מתוך “ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

“ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” הוא לא סרט חובה בשום קנה מידה אפשרי. לא מדובר בסרט שכדאי לרוץ בשבילו לבתי הקולנוע וייהי מה. מצד שני, לראות אותו לא יזיק לכם בכלל, וכנראה גם ישמח אתכם מאוד. זו הרפתקה קלילה שקל לכבות מולה את המוח. אין בה שום דבר שיאתגר אתכם, אבל גם שום דבר שיפגע בכם. בידור טהור ולא יותר מזה – והוא עושה את זה נפלא.

כמו “ג’ומנג’י” המקורי, “שורדים בג’ונגל” לא יכנס לפנתיאון הסרטים הגדולים שיזכרו לדורות, אבל למי שיגדל עליו כמו שאנחנו גדלנו על “ג’ומנג’י”, אולי גם הוא יהיה מסרטי הנוסטגליה האלה שנזכרים בהם עם חיוך, פשוט כי ראינו אותו בילדות והוא ממש, ממש דיבר אלינו.

בסוף השבוע הקרוב צפוי לצאת הסרט “בוהק” (Bright). הסרט יהיה זמין אך ורק בשירות הצפיה הישירה של נטפליקס (Netflix), אך לא מדובר בסרט טלוויזיה טיפוסי – “בוהק” הינו סרט קולנועי בפרופיל גבוה, בו מככב וויל סמית’ (Will Smith), ומביים אותו דיוויד אייר (David Ayer), במאי “יחידת המתאבדים“.

“בוהק” הוא קומדיית פעולה על זוג שוטרים בלוס אנג’לס, מה שנשמע שגרתי למדי, אלא שהם מתקיימים בעולם בו יש קסם, ויצורי פנטזיה חיים באופן גלוי בקרב בני האדם. שותפו החדש של גיבור הסרט הוא אורק, ויחד שני השוטרים מוצאים חפץ קסום בוהק ורב עצמה שכל ארגוני הפשע, האנושיים והקסומים כאחד, מעוניינים בו.

מזה מספר שנים מנסה נטפליקס את כוחה בתחום הסרטים, והשנה אף הצליחה לפרוץ לתודעה עם מספר סרטים מצליחים, ביניהם סרטים שהגיעו לפסטיבל קאן לקולנוע. אך “בוהק” מיוחד מכיוון שהוא הסרט היקר ביותר של נטפליקס עד כה, והוא מתפקד כבלוקבאסטר הוליוודי מכל בחינה אפשרית, מלבד היותו משוחרר ישירות לצפיה ישירה, ללא הפצה קולנועית רחבה.

משנה לשנה תקציב הפקות המקור של נטפליקס עולה, וב-2018 הוא צפוי להיות מהגדולים בשוק המדיה, והגדול ביותר בשוק הצפיה הישירה – 8 מיליארד דולר, תקציב כפול מזה של אמזון, המתחרה הכי בולטת של נטפליקס בתחום. מתוך 8 המיליארדים הללו, נתח גדול ילך לסרטים – נטפליקס מתכננת להפיק 80 סרטים בשנה הבאה, והעבודה על סרט המשך ל”בוהק” כבר החלה.

אמזון (Amazon) שיחררה שני טריילרים חדשים לקומדיית פעולה בשם “גרינגו” (Gringo) – טריילר אחד מצונזר, ואחד מדורג R (למבוגרים בלבד). כמו רוב הפקות המקור הקולנועיות של אמזון, גם “גרינגו” צפוי להגיע קודם כל לאולמות הקולנוע, ורק לאחר מכן לשירות הצפיה הישירה Amazon Prime Video, שזמין גם לצופים ישראלים.

“גרינגו” מספר על חברה אמריקאית שמייצרת כדורי קנאביס. חלק מהקנאביס שבו היא משתמשת היה מגיע מקרטל מקסיקני, אך כעת הם חתכו את הקשרים עם הקרטל. לצערו של הרולד, סוכן של החברה שעושה עסקים במקסיקו, הקרטל לא עובר בשתיקה על העלבון והפסקת העסקים הפתאומית. הבוס של הקרטל חוטף אותו, ודורש תמורתו פיצויים.

את הרולד משחק דייויד אויילוו (David Oyelowo) מ”סלמה”. לצדו מופיעים בסרט אמנדה סייפריד (Amanda Seyfrid) מ”טווין פיקס” ו”עלובי החיים”, ת’נדי ניוטון (Thandie Newton) מ”משימה בלתי אפשרית 2″ ו”ווסטוורלד”, שארלטו קופלי (Sharlto Copley) מ”מחוז 9″ ו”אליזיום”, קנת’ צ’וי (Kenneth Choi) מ”קפטן אמריקה”, “הזאב מוול סטריט” ו”סיפור פשע אמריקאי”, שרליז ת’רון (Charlize Theron) מ”פצצה אטומית” ו”מקס הזועם: כביש הזעם”, ועוד.

במאי הסרט הוא נאש אדגרטון (Nash Edgerton), שהתפרסם בזכות שני הסרטים הקצרים המצליחים שלו “עכביש” (Spider) ו”דוב” (Bear), שתי קומדיות שחורות על זוגיות שנכשלת בצורה אלימה במיוחד.

“גרינגו” צפוי לעלות למסכים בארצות הברית ב-9 במרץ 2018.

לכבוד חג המולד הוציאה נטפליקס (Netflix) את “בהיר” (Bright), סרט פנטזיה מודרני בכיכובם של וויל סמית’ (Will Smith) וג’ואל אדג’רטון (Joel Edgerton). הסרט הופק בתקציב של 90 מיליון דולר, תקציב הוליוודי לכל דבר. לצורך השוואה, 90 מיליון הוא גם בערך התקציב של “לוגאן – וולברין“, שיצא בתחילת השנה וגרף 600 מיליון דולר בקופות. זוהי הכניסה הגדולה של נטפליקס למגרש שוברי הקופות, אך הסרט הופץ אך ורק בשירות הצפיה הישירה – ומהווה את אחד מהצעדים הגדולים במהפכה שנטפליקס יוזמת. השאלה היא, כמובן, האם זה סרט טוב?

העלילה

“בהיר” מתרחש בעולם מקביל לעולם שלנו, בו קיימים גזעים קסומים מעולמות פנטזיה, שמתקיימים לצד בני האדם ה”רגילים”. הבולטים הם האלפים, שהם האליטות של העולם, בעלי הכוח והממון, והאורקים, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון המעמדית, וחיים בכנופיות או כמשרתים של אלפים ובני אדם מצליחים. ובני האדם? בדיוק באמצע, חיים מיום ליום בעבודות צווארון כחול, או כעוזרים אישיים של אלפים, אם התמזל מזלם.

וויל סמית’ משחק את דאריל וורד, שוטר ותיק במשטרת לוס אנג’לס. וורד חוזר ללבוש את המדים לאחר תקופה של החלמה – החלמה שהוא נזקק לה לאחר שהוא נורה מטווח קצר בעת מילוי תפקידו. העבריין שירה בו היה אורק, שהצליח לחמוק מכיוון ששותפו של וורד לא הצליח לתפוס אותו. זה מסבך את חייו של השותף בכמה מישורים, כיוון שהוא אורק בעצמו.

ג’ואל אדג’רטון הוא ניק ג’קובי, האורק הראשון אי פעם במשטרת לוס אנג’לס. הוא סובל מאפליה חריפה מעמיתיו האנושיים, שמזלזלים בו ולא סומכים עליו, ומנגד גם האורקים בזים לו. ג’קובי קיצר את החתים שלו כדי להראות פחות מאיים, והוא מעולם לא עבר את טקס הבגרות שבסופו שבט אורקים מאמץ אותו. הסיבה שהוא בחר בחיים אלה, היא כי הוא רוצה להתנער מהסטיגמה נגד האורקים – לפני אלפיים שנה קם “הלורד האפל”, ובעוד רוב הגזעים נלחמו בו, האורקים עמדו לצדו. עד היום הם משלמים על כך, מה שהופך אותם בעצמם לממורמרים וזועמים. ג’קובי לא מעוניין לקחת שום חלק בזה.

מיד עם חזרתו של וורד לתפקיד, הוא וג’קובי יוצאים לסיור שגרתי, שמוביל אותם בסוף היום לבית נטוש ממנו נשמעו יריות. כאשר הם מגיעים הם מוצאים מספר גופות שנפגעו מקסם, וביניהן כלי שאפילו בעולם קסום זה לא כולם מאמינים שהוא קיים – מטה קסם, שכשפיו יכולים לעשות כמעט כל מה שיעלה בדעתו של מטיל הלחשים. וכל כוח אפשרי בעיר רוצה את המטה הזה עכשיו, לאימתם הרבה של שני השוטרים שסך הכל מנסים להביא אותו לרשויות הרלונטיות.

סיפור סתמי בעולם נהדר

לסיפור של “בהיר” יש הרבה פוטנציאל – יש בו חלקים נעים רבים, שההתנגשות ביניהם יכולה להיות מאוד מעניינת. למרות זאת, הוא לא ממריא לשום מקום מיוחד. הסיפור נותר די סתמי עד סופו, ברגעים רבים צפוי מידי. הוא מציג מעט מאוד רעיונות טובים, וגם אותם הוא לא חוקר לעומק. מה שמציל את “בהיר” ואולי אף מרים אותו לנקודה טובה מאוד הם אותם החלקים הנעים. כי העולם שנבנה ב”בהיר” מצוין.

מקס לנדיס (Max Landis) הוא התסריטאי מאחורי הסרט. הוא יצר גם את הסדרה “דירק ג’נטלי”, שגם היא נשענת על בנייה מאוד חזקה של עולם מודרני שמקביל לשלנו, אבל שונה ממנו משמעותית. ראשית כל, היסוד בו לנדיס משתמש יציב מאוד – חלוקת הגזעים למעמדות מאוד ברורים מתקשרת בצורה טובה עם שיח המעמדות והגזע המודרני, והיא קלה להבנה. העולם של לנדיס מעט מוגזם יותר משלנו, אבל זה הגיוני. אחרי הכל, הוא עולם שבו יש אלפים, אורקים, פיות, “אדון אפל” ומטילי לחשים עצמתיים. סביר מאוד שגם פערי המעמדות יהיו בולטים יותר ומוגזמים יותר.

ההחלטה ללהק את וויל סמית’ גם היא מעניינת – השיח על קיפוח הקהילות האפרו-אמריקאיות, במיוחד על ידי המשטרה, התפתח גם הוא מאוד לאחרונה, כך שלהראות שוטר שחור שמעמדית נמצא חד משמעית מעל שותפו האורק מייצר סיטואציה חברתית מעניינת. הסרט לא מסתיר את זה בכלל. ואז כמובן ישנו כל העולם שמסביב.

הסרט מתעסק לעתים מאוד רחוקות בהסברים – הוא פשוט מציג את העולם, ונותן לנו את ההזדמנות ללמוד להכיר אותו. אנו לומדים על המערכת השבטית של האורקים דרך עלבונות שמוטחים בג’קובי, לומדים על הסתמיות של קסם בעולם הזה כאשר פיה מקבלת יחס של מזיק נחות שלא עולה על עכברוש, לומדים על האלפים פשוט מלצפות בצורה בה אנשים ואורקים מתייחסים אליהם, ואת ההיסטוריה של העולם אנחנו לומדים מלקרוא כיתובי גרפיטי על הקיר.

מתוך הסרט Bright (צילום: Matt Kennedy, תמונה באדיבות נטפליקס)

את “בהיר” ביים דיוויד אייר (David Ayer), במאי “יחידת המתאבדים“. הנטייה שלו לעגמומיות, ללא אילוצים נוקשים מלמעלה, דווקא הפכה את “בהיר” לחוויה אווירתית וויזואלית מוצלחת למדי. יחד עם לנדיס הם יצרו מקום שנראה ומרגיש אמיתי וקוהרנטי, ושאפשר לספר בו עוד אין סוף סיפורים. עולם שהייתי שמח לבקר בו שוב, בעוד סרטים או בסדרה. זה גם יקרה, כיוון שסרט המשך ל”בוהק” כבר נמצא בשלבי הפקה מוקדמים.

קריאה נוספת: נטפליקס מזמינה סרט המשך ל-Bright עם וויל סמית’

הסיפור החלש בעולם המעניין הופך את “בהיר” לסרט ילדותי מעט. הוא לא מפעיל את השכל של הצופה יותר מדי, אבל מצית את הדימיון ואת הסקרנות. הוא סרט עם שפה בוטה, אלימות ותכנים מיניים שמצדיקים חד משמעית את דירוג ה-R שהוא קיבל ושהוא נושא על שרוולו בגאון, אבל הסרט גם לא יוצא מגדרו עם התכנים האלה – הם פשוט שם, כי זה העולם. תהיתם איך נראה מועדון חשפנות של אורקים? רציתם לראות קצת יותר ברוטאליות ב”שר הטבעות”? כאן תקבלו תשובות שלא הייתם מקבלים בסרט פנטזיה טיפוסי.

דמויות חזקות

בנוסף לעולם, “בהיר” מרוויח לא מעט מהגיבורים שלו. סמית’ הוא שחקן אהוב-מאוס שכזה. אנחנו לא מצליחים לשכוח לו את הזמנים הטובים, אבל גם לא סומכים עליו יותר בגלל הזמנים הרעים. פעם כל סרט עם סמית’ היה להיט, היום כמעט כל סרט הוא אסון. ועדיין סמית’ עצמו יכול להחזיק סרט שלם לבד. אבל הוא לא לבד, ולטובה. כי אדג’רטון גונב לו את ההצגה.

עם איפור כבד וקול צרוד, נדמה שאין זכר לפניו הנאות של ג’ואל אדג’רטון. אבל אם אתם חושבים שכל אחד יכול לשחק אורק מביך ומבולבל, אתם טועים. הדמות של ג’קובי יושבת כולה על כתפיו של אדג’רטון, שנותן לה המון אופי וייחודיות. ובתור זה שסובל מהקשיים הכי גדולים בסרט, ג’קובי הוא הפייבוריט של הצופים בכמעט כל סצנה בה הוא נמצא.

מתוך הסרט Bright (צילום: Matt Kennedy, תמונה באדיבות נטפליקס)

מלבד וורד וג’קובי, “בהיר” מציג מגוון רחב של דמויות שונות מגזעים ותרבויות שונות. חלק מהדמויות מרכזיות לסיפור, וחלק מופיעות רק לכמה רגעים. הטקסטים של הדמויות לא מבריקים, אבל כולן מגולמות על ידי שחקנים שפשוט מצליחים לעורר את אותה הסקרנות וההתלהבות הילדותית ששאר הסרט מעורר.

בשורה התחתונה

“בהיר” יכול היה להיות סרט הרבה יותר טוב אם הסיפור שלו היה מנסה להיות יותר מורכב ומעניין. אבל העולם שהוא מציג והדמויות שמופיעות בו הופכות אותו חד משמעית לשווה צפיה. אני לא חושב שאי פעם אחזור אליו, אבל אזכור אותו עוד זמן רב, ובוודאות אצפה בכל דבר נוסף שיצא בעולם שנוצר כאן – כי כמו רובינו, גם אני ילד מגודל, והעולם הזה פשוט מגניב מכדי להתעלם ממנו.

בעוד מספר ימים בלבד 2017 תצא לגמלאות, ותפנה את מקומה ל-2018 טריה ורעננה. חילופי המשמר לא נעשים בשקט, כמובן – השנה החולפת משאירה ליורשת שלה כמה הפתעות. חלקן נעימות יותר, חלקן פחות, ועם כולן לא לחלוטין ברור איך נכון להתנהל.

שנת חימום לגיבורי הקומיקס

סרטי קומיקס הפכו לסרטים הבולטים והמכניסים ביותר של השנים האחרונות. מי שמובילה את זה היא מארוול, שהיקום הקולנועי שלה מתקרב כבר ל-20 סרטים. החל מהשנה מארוול מתחילה לשחרר לא שניים אלא שלושה סרטים בשנה, כך שאנחנו אף פעם לא צריכים לחכות יותר מדי להמשך הסיפור הגרנדיוזי. השנה גם הסתמנה כשנת חימום, כיוון שכבר במחצית של 2018 נראה את “הנוקמים: מלחמת האינסוף” (Avengers: Infinity War), הסרט שצפוי להיות הגדול, היקר והעמוס ביותר של מארוול, עד ל”נוקמים” הבא לפחות.

קריאה נוספת: טריילר ראשון ומלא אקשן לסרט הנוקמים: מלחמת האינסוף

“שומרי הגלקסיה 2“, “ספיידר-מן: השיבה הביתה” ו”ת’ור: ראגנארוק” היו במקום מסוים סרטי חימום. לא סרטים רעים בכלל, שניים מתוכם אפילו מצוינים, אבל סרטים שמכינים אותנו לדבר הגדול האמיתי שקורה בשנה הבאה. “ת’ור: ראגנארוק” הוא בוודאות הסרט הטוב ביותר בטרילוגיה של אל הרעם, וכנראה הסרט הטוב ביותר גם בשלב השלישי של היקום הקולנועי, ואחד הסרטים הטובים ביותר בכל המשפחה – אבל ההשלכות האמיתיות של מה שהתרחש בו יורגשו באמת ב”מלחמת האינסוף”. אחרי הכל, כל מה שקרה בסרט רלוונטי רק לאסגרד ותושביה, לא משהו שבאמת משפיע עלינו ביקום שאנחנו יודעים שמקושר גם לעולם שלנו.

בפוקס (Fox) הסיטואציה דומה – סרט האקס-מן היחידי שיצא השנה היה “לוגאן – וולברין“, סרט בתקציב יחסית נמוך ולקהל מבוגרים בלבד, כלומר קהל מצומצם למדי. גם כאן פוקס מבשלת את הדבר הגדול הבא שלה, “הפניקס האפל”, הסרט הבא ביקום האקס-מן של בראיין סינגר, שצפוי לצאת ב-2018.

ההפסקה של פוקס והבישול האיטי של מארוול נתנו לוורנר (Warner Bros.), האוחזת בכל הזכויות של גיבורי DC, את ההזדמנות להפוך את 2017 לשנה שלה. אבל וורנר, אבוי, הפילה את הכדור. לאחר הצלחה אדירה עם וונדר וומן, סרט שהצלחתו הייתה דומה לזו של כל סרט קומיקס אחר מהשנה, וורנר הביכה את עצמה עם “ליגת הצדק” (Justice League), סרט שהכנסותיו בקופות הקולנוע בין סרטי הקומיקס עקפו רק את “לוגאן – וולברין”, וגם אותו במעט, למרות שמדובר בסרט שנעשה בשליש מהתקציב, וכוון לשליש מהקהל. בשנה הבאה, בין הפניקס לנוקמים, וורנר הולכת ללקק את פצעיה ולנסות להבין איפה היא נכשלת, ולמה דווקא עם הסרטים היקרים ביותר שלה.

מתוך טריילר לסרט “לוגאן” (עיבוד: גאדג’טי)

אבל אם כבר בפוקס ובמארוול עסקינן…

העכבר שטרף את השועל

כמו שודאי כבר שמעתם, דיסני (Disney), שבבעלותה מארוול, רכשה כעת גם את פוקס. פוקס נרכשה על כל תכניה, מלבד ערוצי החדשות והספורט שלה. מה זה אומר לגבי עתידה של פוקס? בטווח הקצר לא הרבה – ערוצי הטלויזיה של פוקס, כמו גם חטיבת הקולנוע שלה, ימשיכו לתפקד בדיוק כמו שתפקדו עד עכשיו, אבל ההשפעה של דיסני תתחיל לחלחל אט-אט.

קריאה נוספת: דיסני רוכשת את רוב התכנים של פוקס בעסקת מניות בשווי 52.4 מיליארד דולר

לאחר ההצלחה המסחררת של “דדפול” ב-2016, וההצלחה הלא קטנה של “לוגאן – וולברין” השנה, נהייה ברור שיש מקום לסרטי קומיקס לא-יקרים למבוגרים. דיסני עצמה הביעה עניין בהפקת סרטים כאלה, ויתכן שדווקא השימוש במותג של פוקס אידאלי לזה – אחרי הכל, לא סביר שדיסני, מארוול או לוקאספילם יתחילו לשחרר תחת הלייבלים שלהן סרטים רווים בקללות, מין ואלימות.

כמו כן, דמויות האקס-מן וארבעת המופלאים נמצאות כעת תחת שליטתה של דיסני, מה שאומר שדמויות אלה יכולות לפגוש דמויות מארוול אחרות שוב. ביקומים הקולנועיים קשה לי להאמין שנראה השפעה מידית של זה, אבל דמויות משנה מסוימות יתחילו לגלוש לכאן ולכאן.

איפה שכנראה נראה השפעה יותר מהירה זה בטלוויזיה – מוטאנטים ב”סוכני ש.י.ל.ד.” או גיבורי ניו-יורק בעולם האקס-מן הם רק קצה הקרחון של מה שאפשרי עכשיו, והיוצרים הרבים מספור של דיסני, מארוול ופוקס הולכים לנצל את הזכיונות החדשים אליהם הם יכולים לגשת לפתע בזכות האיחוד הזה.

מתוך “לגיון” (תמונה: FX)

כל התכנים שבעולם

על מהפכת הטלוויזיה מדברים כבר קרוב לעשור, אבל השנה בארץ המהפכה הזאת קיבלה תפנית נוספת – מהפכה של מחירים. התרגלנו לנוכחות של נטפליקס (Netflix) בישראל, אך השנה היא לקחה צעד נוסף קדימה, כשהיא השיקה תרגומים ואף ממשק שלם בעברית. שיתוף הפעולה שלה עם פרטנר גם עזר, כמובן, כשעוד ועוד בתים מתחברים לפרטנר TV.

שירות הטלוויזיה החדש של פרנטר זול ונגיש, ומלבד מנוי הנטפליקס החינמי שניתן זמנית עם השירות, הצופים בבית מקבלים גם חבילה מכובדת מאוד של ערוצים במחיר אטרקטיבי – המחיר הזה והנוחות שלו פעלו מיד כקריאת השקמה להוט ויס, ספקיות התוכן הגדולות – יס השיקה במהרה את STINGTV, המציעה חלק מהתכנים של יס במחיר מאוד נגיש.

כמו שאנחנו יודעים, ישראל היא מדינה די פיראטית. כמו שיודעים מזמן באירופה ובארצות הברית, פיראטיות היא בעיקר בעיה של שירות – ברגע שהתוכן נגיש וקל מספיק, במחיר נגיש מספיק, רוב האנשים יעדיפו לשלם. ועם כמות התוכן שאפשר לקבל היום מספקיות תוכן יחסית לא יקרות? פשוט כיף כבר לשלם.

ושוב בולטת נטפליקס במיוחד, שלא רק מציעה חווית צפיה נוחה ונעימה יותר מכל מתחרותיה, אלא גם כמות בלתי נתפשת של תכנים חדשים. אם לפני שנה עוד אפשר היה להתלונן על כך שחסרים תכנים בנטפליקס, כיום אפשר להתיישב מול הטלוויזיה / מחשב / טאבלט ולהיתקע ימים ושבועות מול עוד ועוד ועוד סדרות, שרק ממשיכות לצוף. תכנים חדשים בנטפליקס יוצאים כבר על בסיס שבועי ולא חודשי, ובשנה הבאה נדמה שזה יהיה אף על בסיס יומי – מתי נספיק לראות הכל? בפנסיה, כנראה.

עם כל האפשרויות והעושר של התוכן, כבר אין ממש סיבה לצאת אל הקולנוע. ודאי וודאי בהתחשב בכך ש-2017 הייתה שנה די חלשה, בגדול, במיוחד אם אתם לא מעריצים גדולים של סרטי קומיקס. למה לצאת לסרט מתח כשאפשר לראות “צייד המחשבות” בטלויזיה? למה לראות דרמות כשב-HBO יש את “הצמד“?

שנת 2018 כבר בפתח, ואיתה סדרות וסרטים חדשים (וחדשים פחות) שמגיעים לשירות הצפייה הישירה של נטפליקס (Netflix). לפניכם רשימת התכנים המלאה לחודש הקרוב.

סדרות מקור של נטפליקס

חולה אהבה / Lovesick – עונה 3 – 01.01.2018

דילן הוא בחור בריטי שגילה שיש לו מחלת מין קלה. כיוון שהוא אדם הגון, הוא מחליט לעדכן את כל הנשים איתן שכב, למקרה שהוא הדביק מישהי מהן בעבר. המעבר על הרשימה לוקח אותנו ואת דילן לשרשרת זכרונות לא כרונולוגיים, בהם אנחנו מגלים בהדרגה עליו, על חבריו הקרובים, ועל הקשרים המורכבים ביניהם.

הקומיקאים במכונית שותים קפה / Comedians in Cars Getting Coffee – כל העונות עם עונה חדשה – 05.01.2018

הסדרה בה הקומיקאי ג’רי סיינפלד מסיע קומיקאים אחרים במכונית מגיעה לנטפליקס במלואה, יחד עם 24 פרקים חדשים בלעדיים לשירות הצפיה הישירה. בכל פרק סיינפלד מסיע קומיקאי אחר במכונית אחרת, וביחד הם שותים קפה ומדברים על קומדיה.

דווילמן: בכיין / Devilman: Crybaby – עונה 1 – 05.01.2018

סדרת אנימה. שדים תוקפים את האנושות, אך נער-שד רגיש מובל על ידי חבר מסתורי להילחם מלחמת חורמה אלימה נגד השדים וכוחות הרשע.

הפוכים / Disjointed – עונה 2 – 12.01.2018

סיטקום בכיכובה של קתי בייטס. בייטס היא אישה מבוגרת שמנהלת עסק חוקי לגידול ומכירת קנביס רפואי בלוס אנג’לס. היא מגייסת את שני בניה לעזור לה עם העסק.

ברוני סמים / Drug Lords – עונה 1 – 19.01.2018

גרייס ופרנקי / Grace and Frankie – עונה 4 – 19.01.2018

זוג גרושות מבוגרות חיות יחד, אחרי שבעליהן לשעבר יצאו מהארון והתחתנו זה עם זה. דרמה קומית על התמודדות שתי המשפחות עם השינויים הקיצוניים הללו.

כל יום מחדש / One Day at a Time – עונה 2 – 26.01.2018

סיטקום על אם חד הורית, אחות צבאית לשעבר, שמתמודדת עם אתגרי החיים האזרחיים וגידול זוג הבנים שלה.

למה למה / Llama Llama – עונה 1 – 26.01.2018

סדרת ילדים מצוירת על למה.

ריברדייל / Riverdale – עונה 2 – שבועית, ימי חמישי

סדרת מתח/בלשים. עוקבת אחרי החיים המסעירים של תושבי העיירה ריברדייל, שכל הזמן נקלעים לדרמות חדשות סביב פשעים מחרידים. מבוסס על הקומיקסים של “ארצ’י”.

שושלת / Dynasty – עונה 1 – שבועית, ימי ראשון

חידוש של אחת מאופרות הסבון המצליחות ביותר בכל הזמנים. שתי משפחות עשירות ומצליחות נאבקות ביניהן על השפעה וכוח.

סרטי מקור של נטפליקס

מלך הפולקה / The Polka King – קומדיה – 12.01.2018

קומדיה בכיכובו של ג’ק בלאק, על חייו ופועלו של יאן לוואן, סולן להקת פולקה שנכנס לכלא ב-2004 על הונאת פונזי.

הבית הפתוח / The Open House – מתח/אימה – 19.01.2018

אם ובנה הבוגר עוברים לגור בבית חדש, וכוחות לא מוסברים מתחילים לתקוף אותם מחוץ ובתוך הבית.

סרטים זמינים בינואר

קפטן פיליפס / Captain Phillips – מותחן ביוגרפי (2013) – 01.01.2018

מותחן בכיכובו של טום הנקס, המגלם את קפטן פיליפס, שספינתו נלקחה בשבי על ידי שודדי ים סומלים. הסרט מספר את סיפור הגבורה שלו. מועמד לשישה פרסי אוסקר.

נערה בהפרעה / Girl, Interrupted – דרמה פסיכולוגית (1999) – 01.01.2018

סרט בכיכובה של אנג’לינה ג’ולי הצעירה. הסרט מבוסס על ספר אוטוביוגרפי, בו גיבורת הספר מתארת תקופה בת 18 חודשים בה היא שהתה במוסד לחולי נפש.

זמנים סופר אפלים / Super Dark Times – מותחן (2017) – 01.01.2018

שני חברים טובים שותפים לתאונה מחרידה עם הרוגים. הסוד האפל שהם שומרים מאיב על החברות שלהם ודוחק אותם למקומות מסוכנים ואפלים אף יותר.

לילות טלדגה: הבלדה על ריקי בובי / Talladega Nights: The Ballad of Ricky Bobby – קומדיה (2006) – 01.01.2018

קומדיית ספורט על מרוצים, בכיכובם של וויל פארל וג’ון סי ריילי.

אחים חורגים / Step Brothers – קומדיה (2008) – 01.01.2018

קומדיה בכיכובם של וויל פארל וג’ון סי ריילי, על שני גברים מבוגרים שעדיין מתגוררים עם ההורים הבודדים שלהם. ההורים מתחתנים, ושני הגיבורים מקבלים משפחה חדשה שהם לא ייחלו לה.

Functional Fitness – דוקומנטרי (2016) – 01.01.2018

סרט דוקומנטרי שעוקב אחרי שיטת האימונים Functional Fitness, שיטה אגרסיבית במיוחד.

גוד טיים / Good Time – דרמת פשע (2017) – 11.01.2018

שני אחים, שהצעיר מביניהם מוגבל שכלית, שודדים בנק. השוד משתבש, והאח הצעיר נתפס על ידי המשטרה. אחיו הבכור ממשיך להימלט מהחוק, תוך כדי שהוא מנסה לגייס מספיק כסף כדי לשחרר את אחיו הצעיר בערבות.

גבר גבר / Daddy’s Home – קומדיה (2015) – 21.01.2018

קומדיה בכיכובם של וויל פארל ומארק וולברג, העוקבת אחר מערכת היחסים בין אב חורג, אב ביולוגי לא מתפקד, ושני הילדים שלהם.

עונות חדשות בינואר

ריי דונובן / Ray Donovan – עונה 4 – 04.01.2018

ריי דונובן הוא יליד בוסטון ממוצא אירי, שעשה לעצמו שם והון גדולים בלוס אנג’לס. ריי הוא פיקסר – אדם שפועל מחות לחוק כדי לגרום לבעיות של עשירים ומפורסמים להיעלם. את חייו שלו וחיי המשפחה שלו הוא לא מצליח לתקן.

זרה / Outlander – עונה 1 – 13.01.2018

לאחר ביקור במעגל אבנים מסתורי בסקוטלנד, גיבורת הסדרה האנגליה חוזרת אחורה בזמן, לתקופה בה הסקוטים עדיין נלחמו באנגלים. ללא יכולת לחזור לזמן שלה, היא מפיקה את המיטב מהחיים החדשים שלה.

שנת 2018 נפתחת בגדול ואחרי שמנינו עבורכם את הסדרות והסרטים החדשים שיגיעו לשירות הטלוויזיה של נטפליקס, הגיע הזמן להסתכל על שירותי התוכן האחרים הזמינים בישראל. בסוף 2017 השיקה חברת הטלוויזיה בלווין yes ערוץ חדש בשם yes Edge שמאגד תכנים ייחודיים וכעת אנו מביאים לפניכם את הרשימה המלאה של הסדרות שיופצו בערוצים השונים ב-yes וגם בערוץ החדש בחודש הקרוב.

קריאה נוספת: אלו הסדרות והסרטים החדשים שיגיעו לנטפליקס בינואר 2018

בערוצי הסדרות הותיקים וב-VOD

מכת המחץ / Strike Back – עונה 5 – 03.01.2018 – VOD

מותחן פעולה על יחידת עלית שמבצעת צבאיות במקומות שונים בעולם.

תיקים באפלה / The X-Files – עונה 11 – 04.01.2018 – yesACTION

לאחר הקאמבק שלה ב-2016, “תיקים באפלה” חוזרת לעונה נוספת, הפעם בת עשרה פרקים. כמו קודמותיה, גם העונה החדשה תמשיך לספר ברצינות תהומית על מיתולוגיית הקנונייה הממשלתית ופלישת החייזרים, לצד פרקים מנותקים מהנרטיב שמציגים מפלצות חד פעמיות, לעיתים אפילו קומיות.

מתוך “תיקים באפלה” (תמונה באדיבות FOX)

טקס גלובוס הזהב / The Golden Globes Ceremony – חד פעמי – 08.01.2018 – yesDRAMA

טקס גלובוס הזהב ה-75 ישודר בשידור ישיר, במקביל לעלייתו בארצות הברית. הטקס יונחה על ידי הקומיקאי סת’ מאיירס.

ספק סביר / Doubt – עונה 1 – 10.01.2018 (ימי רביעי) – yesDRAMA

דרמת בית משפט על עורכת דין, שמתאהבת ומתחילה מערכת יחסים עם לקוח, המואשם ברצח חברתו לפני 24 שנים. הייתה זמינה ב-VOD בינואר, ועכשיו עולה לשידור שבועי בערוץ yesDRAMA.

אריות הים / Seal Team – עונה 1 – 11.01.2018 – yes VOD

דרמה צבאית בכיכובו של דייויד בוריאנז (“אנג’ל”, “בונז”). בוריאנז מגלם מפקד מוות ביחידת “אריות הים” המובחרת, שלא מצליח לנהל חיים אזרחיים נורמליים בגלל האינטנסיביות של החיים הצבאיים.

משפחת פוסטר / The Fosters – עונה 5 חלק 2 – 11.01.2018 (ימי חמישי) – yesDRAMA

סדרת דרמה על זוג נשים שמגדלות משפחה מרובת ילדים – ביניהם ילדים מאומצים, ביולוגיים וילדי אומנה.

נאשוויל / Nashville – עונה 5 – 15.01.2018 – VOD

סדרת דרמה על שתי זמרות קאנטרי פופ, שמנסות להצליח בנאשוויל, “עיר המוזיקה” האמריקאית.

גירושים / Divorce – עונה 2 – 15.01.2018 (ימי שני) – yesOH

דרמה קומית בכיכובה של שרה ג’סיקה פארקר (“סקס והעיר הגדולה”). זוג נשוי עם שני ילדים מחליט שהגיע הזמן להתגרש, ומגלים שהליך הגירושים יכול להיות מתיש יותר מהנישואים אפילו.

נופל וקם / Crashing – עונה 1 – 15.01.2018 (ימי שני) – yesOH

סדרה בהפקתו של ג’אד אפטאו (“בתול בן 40”, “בנות”) על קומיקאי ניו-יורקי כושל שמגלה את עצמו מחדש בסצנת הסטנד-אפ האלטרנטיבית.

הסדרה Crashing (באדיבות HBO)

חמוץ מתוק / Fresh off the Boat – עונה 4 – 20.01.2018 (ימי שבת) – yesCOMEDY

קומדיית מצבים על משפחה טייוואנית בארצות הברית בסוף שנות ה-90, שמתמודדת עם פערים תרבותיים והחלום האמריקאי.

מוזאיק / Mosaic – מיני סדרה – 25.01.2018 (ימי שלישי) – yesOH

חלק מפרוייקט מולטימדיה של הבמאי סטיבן סודרברג (סרטי “אושן”), בכיכובה של שרון סטון. הפרוייקט התחיל כאפליקציית מובייל שמספרת סיפור אינטראקטיבי ולא-לינארי על רצח. כעת משתחררת סדרת הטלויזיה בת ששת הפרקים שחותמת את הסיפור.

סוכני שילד / Agents of SHIELD – עונה 5 – 25.01.2018 (ימי שלישי) – yesACTION

סדרת המד”ב/ריגול של מארוול, המתקיימת כחלק מהיקום הקולנועי הרחב של סרטי וסדרות הקומיקס של מארוול.

סדרות חדשות בערוץ yesEDGE

פאודה – עונה 2 – 31.12.2017 (ימי ראשון)

העונה השניה של דרמת הריגול הישראלית המצליחה, העוקבת אחר חברי יחידת מסתערבים, משתפי הפעולה שלהם, והמטרות שלהם.

רליק / Rellik – עונה 1 – 31.12.2017 (ימי ראשון)

סיפור על מצוד אחרי רוצח סדרתי – שמסופר מההתחלה ומהסוף במקביל.

מפורסם כמו לבן / White Famous – עונה 1 – 01.01.2018 (ימי שני)

ג’יי פארו מ-SNL משחק קומיקאי אפרו-אמריקאי שמצליח מאוד בקהילה השחורה של לוס אנג’לס, ולא מוכר בכלל בשאר העיר. חייו משתנים כשהוא מאשים מפיק הוליוודי גדול בגזענות, בסרטון שנהייה ויראלי.

סינגל מילפית / SMILF – עונה 1 – 01.01.2018 (ימי שני)

קומדיה שחורה בהפקתה, כתיבתה וכיכובה של פרנקי שו (מר רובוט). הסדרה מראה את חייה של שחקנית כושלת ואם חד הורית, שמתקשה לדאוג לבנה התינוק, לקריירת המשחק שלה, ולחיים הפרטיים שלה.

צ’אנס / Chance – עונה 2 – 02.01.2018 (ימי שלישי)

סדרת מתח בכיכובו של יו לורי (“האוס”), שמגלם נוירו-פסיכולוג שמחליט לנקום בעבריינים שגרמו לטראומות של המטופלים שלו.

תפוס את שורטי / Get Shorty – עונה 1 – 02.01.2018 (ימי שלישי)

אינטרפרטציה חדשה לספר והסרט המצליחים משנות ה-90. סדרה על בריון להשכרה מנוואדה שמחליט להפוך למפיק הוליוודי כדי להלבין כספים דרך תעשיית הבידור ולזכור מחדש בליבן של אשתו ובתו.

מתוך “תפוס את שורטי” (באדיבות EPIX)

שקרן שקרנית / Liar – עונה 1 – 03.01.2018 (ימי רביעי)

מותחן בריטי על זוג שמתחיל לצאת, והזוגיות שלהם משפיעה בצורה הרסנית על החיים של שניהם. הסיפור מסופר משתי נקודות הראייה, וחושף לצופים אמיתות על שקרים שהם לא מספרים אחד לשניה.

מודוס / Modus – עונה 2 – 03.01.2018 (ימי רביעי)

סדרת מתח שוודית. בעונה השניה נשיאת ארצות הברית (קים קטרל, “סקס והעיר הגדולה”) נעלמת בשטוקהולם, בירת שוודיה, וכוחות הבטחון האמריקאים והשוודים מנסים לאתר אותה לפני שתתרחש תקרית בינלאומית נוראית.

מאהבת בתשלום מראש / The Girlfriend Experience – עונה 2 – 04.01.2018 (ימי חמישי)

סדרה המספרת שני סיפורים מקבילים, אחד אחרי השני, על נשים שחיות כמאהבות בתשלום מראש – בנות זוג שמספקות קשר רגשי ומיני תמורת כסף רב מאוד.

שיי-טאון / The Chi – עונה 1 – 08.01.2018 (ימי שני)

דרמת התבגרות על חבורה של צעירים אפרו-אמריקאיים מדרום שיקאגו, שמנסים לצאת מהעוני והפשע של השכונה.

הרצח של ורסאצ’ה / The Assassination of Gianni Versace – עונה 2 (אנתולוגיה) – 18.01.2018 (ימי חמישי)

העונה השניה של “פשע אמריקאי”, סדרת האנתולוגיה של ראיין מרפי, יוצר “גלי”, “מלכות הצעקה” ו”אימה אמריקאית”. העונה השנייה מספרת על הרצח של מעצב האפנה ג’אני ורסאצ’ה על ידי הרוצח הסדרתי אנדרו קונאנן, ועל הליכי המשטרה המשובשים בדרך לתפיסתו.

מתוך “הרצח של ורסאצ’ה” (תמונה באדיבות yes)

חברת הטלוויזיה בכבלים, הוט (HOT), פותחת את שנת 2018 עם מגוון חדש של תכנים שיעלו במהלך החודש, בהם סדרות, עונות חדשות, מופעי סטנד-אפ ועוד. לפניכם הרשימה המלאה של הסדרות, שיעלו לשידור בערוצי הוט השונים במהלך ינואר 2018.

חדש ב-HOT בינואר 2018

אספרנסה – 01.01.2018 – VOD

טלנובלה מצליחה לילדים בכיכובה של לאלי אספוזיטו.

הרופא הטוב / The Good Doctor – עונה 1 – 03.01.2018 (ימי רביעי) – HOT3

דרמת בית חולים מהיוצר דיוויד שור (“האוס”). הסדרה עוקבת אחרי ד”ר שון מרפי, מנתח צעיר גאון על הספקטרום האוטיסטי. ד”ר מרפי נאבק בסטיגמות שהוא סובל מהן בגלל האוטיזם שלו, למרות היותו רופא מבריק.

הרופא הטוב (באדיבות ABC)

אבסנטיה / Absentia – עונה 1 – 04.01.2018 (ימי חמישי) – HOT3

סוכנת FBI שצדה רוצח סדרתי נעלמת ונחשבת למתה. שש שנים לאחר מכן היא נמצאת, עדיין בחיים. היא מנסה להשתלב מחדש בעולם אך בעלה, גם הוא סוכן FBI, נישא מחדש לאישה שמגדלת את בנם. בעוד שגיבורת הסדרה מתחילה להתקרב שוב למשפחתה, היא נחשדת בעצמה בסדרה של רציחות חדשות.

הבורחים / Marvel’s Runaways – עונה 1 – 05.01.2018 (ימי שישי) – HOT 3

דרמת פנטזיה של רשת Hulu המתרחשת ביקום הקולנועי של גיבורי הקומיקס של מארוול. סדרה על שישה בני נוער בעלי כוחות על שבורחים מההורים המרושעים שלהם.

חלומות חשמליים / Phillip K. Dick’s Electric Dream – עונה 1 (אנתולוגיה) – 04.01.2018 (ימי חמישי) – HOT HBO

אנתולוגיית מדע בדיוני בת עשרה פרקים. כל פרק הוא סיפור נפרד המבוסס על סיפוריו של הסופר המהולל פיליפ קיי דיק. הסדרה נוצרה על ידי בריאן קרנסטון (“שובר שורות”), שגם מופיע על הפוסטר ומככב באחד מהפרקים.

כריס רוק: להרוג את השליח / Chris Rock: Kill the Messenger – מופע סטנד אפ – 06.01.2018 (ימי שבת) – HOT HBO

ספיישל סטנד אפ זוכה אמי של הקומיקאי כריס רוק.

הוואי חמש-אפס / Hawaii Five-0 – עונה 7 – 06.01.2018 (ימי שבת) – HOT Zone

חידוש עדכני לדרמת המשטרה הקלאסית. נוצרה על ידי פיטר לנקוב (“24 שעות”).

גומורה / Gomorrah – עונה 3 – 10.01.2018 – VOD

דרמת הפשע האיטלקית המצליחה, המספרת על הקאמורה, ארגון פשע אכזרי שפועל בנאפולי.

סיפור קינסניירה / A Quinceanera Story – מיני סדרה – 13.01.2018  – HOT HBO

מיני סדרת דוקו שכל פרקיה ישודרו אחד אחרי השני. סיפור התבגרותן של נערות לטיניות-אמריקאיות, לפני שהן חוגגות 15, אירוע התבגרות גדול ומשמעותי.

חסרי בושה / Shameless – עונה 8 – 10.01.2018 (ימי רביעי) – HOT HBO

עונה חדשה של הסדרה המצליחה, המספרת את סיפורם השונים והמגוונים של חברי משפחה ענייה בפרברי שיקאגו.

חסרי בושה (באדיבות Showtime)

ההיסטוריה הסודית של הקומיקס / Robert Kirkman’s Secret History of Comics – מיני סדרה – 15.01.2018 (ימי שני) – AMC

מיני סדרה דוקומנטרית בה רוברט קירקמן, יוצר הקומיקס “המתים המהלכים”, חוקר מספר סיפורים לא מוכרים על ההיסטוריה של הקומיקס.

גירושים / Divorce – עונה 2 – 16.01.2018 (ימי שלישי) – HOT HBO

דרמה קומית בכיכובה של שרה ג’סיקה פארקר (“סקס והעיר הגדולה”). זוג נשוי עם שני ילדים מחליט שהגיע הזמן להתגרש, ומגלים שהליך הגירושים יכול להיות מתיש יותר מהנישואים אפילו.

קראשינג / Crashing – עונה 1 – 16.01.2018 (ימי שלישי) – HOT HBO

סדרה בהפקתו של ג’אד אפטאו (“בתול בן 40”, “בנות”) על קומיקאי ניו-יורקי כושל שמגלה את עצמו מחדש בסצנת הסטנד-אפ האלטרנטיבית.

ברוקלין תשע-תשע / Brooklyn Nine-Nine – עונה 4 – 07.01.2018 (ימי ראשון-חמישי) – HOT קומדי סנטרל

קומדיה מופרעת בכיכובו של אנדי סמברג. פארודיה על סדרות משטרה ישנות.

ברוקלין תשע תשע (באדיבות FOX)

פסיפס / Mosaic – מיני סדרה – 23.01.2018 (ימי שלישי-שבת) – HOT HBO

חלק מפרוייקט מולטימדיה של הבמאי סטיבן סודרברג (סרטי “אושן”), בכיכובה של שרון סטון. הפרוייקט התחיל כאפליקציית מובייל שמספרת סיפור אינטראקטיבי ולא-לינארי על רצח. כעת משתחררת סדרת הטלויזיה בת ששת הפרקים שחותמת את הסיפור.

זמן אמיתי עם ביל מאהר / Real Time with Bill Maher – עונה 16 – 23.01.2018 (ימי שלישי) – HOT HBO

תכנית אירוח בהנחיתו של הקומיקאי ביל מאהר.

סדר אותי / High Maintenance – עונה 2 – 24.01.2018 – HOT HBO

סדרה המספרת סיפורים קטנים ושונים על תושבי ניו יורק, שמה שמקשר ביניהם זה שהם חולקים את אותו דילר.

תכנים לילדים

תכני ערוץ kidZ – מגוון תכנים – 01.01.2018 – VOD

ערוץ kidZ מגיע להוט, עם סדרת הנוער המצליחה “כפולה” והפקות מקור נוספות.

חגיגת אקשן עם בן 10 וחברים – מגוון תכנים – 01.01.2018 – VOD

“בן 10”, “סטיבן יוניברס” ועוד תכנים של Cartoon Network מגיעים ל-VOD של הוט.

ספיישל טו בשבט – ספיישל – 25.01.2018 – VOD

הפקת מקור של HOT VOD Young לכבוד חג הטו בשבט.

סטורי של פסטיגל: אגדה מעכשיו – ספיישל – 31.01.2018 – VOD

מופע פסטיגל על שתי “נסיכות” עכשוויות.

מותק הטרול הקסום שלי – ספיישל – 31.01.2018 – VOD

מופע על מסיבת יום הולדת לילדה, שיש לה חבר דמיוני שהוא טרול.

דיג’ימון פרונטיר ודיג’ימון טיימרס – תאריך יפורסם בהמשך – VOD

שתי עונות חדשות של סדרת האנימה לילדים “דיג’ימון”.

לאחר ציפיה מרובה של יותר משנה חזרה “מראה שחורה” (Black Mirror) לעונה רביעית. אנתולוגיית סיפורי הזוועה הטכנולוגיים של צ’ארלי ברוקר (Charlie Brooker) בוחנים עוד ועוד אספקטים שונים של השימוש שלנו בטכנולוגיה. הפעם, בפרק הראשון של העונה ששמו “ספינת החלל קאליסטר” (USS Callister), ברוקר לוקח אותנו למחוזות הגיימינג והמציאות המדומה.

צפו לספוילרים מכאן.

לא פעם ראשונה כאן

זו לא הפעם הראשונה שהסדרה מבקרת בעולם המציאות המדומה. אולי גם לא השניה, תלוי איך מסתכלים. שני הביקורים הבולטים היו בעונה הקודמת – פרק אחד בחן כמה מסוכנת ההתעסקות הזאת עם המוח האנושי, והרצון שלנו להקרין את עצמינו לתוך סביבה וירטואלית; והאחר, “סאן ג’וניפרו” האהוב, הראה כיצד מציאות מדומה יכולה להגשים משאלות וחלומות לאנשים שגופם כבר לא יעזור להם. הפעם אנחנו בוחנים את המציאות המדומה מזווית שונה לגמרי.

ברוקר נוהג מדי פעם לחזור לרעיונות ישנים, כאשר זווית מסוימת שלו לא ממוצית. הפעם הוא ניגש למציאות מדומה מהזווית הגיימרית. ספציפית, הוא מעלה השערה סבירה – ככל שנרצאה סביבה מציאותית יותר לשחק בה, כך הדמויות הוירטואליות סביבינו יצטרכו להיות אמיתיות יותר. זה אומר שישנה האפשרות שמתישהו, דמויות במשחק וידאו יהיו כה מפותחות בבינה המלאכותית שלהן, שהן יהיו אנושיות לחלוטין – כולל רצונות, משאלות, וכאבים משלהן.

האם בינה מלאכותית היא אנושית? זאת שאלה לא חדשה בכלל, והקונצנזוס בעולמות המד”ב טוען כיום שכן. זה פשוט לא מעניין להתחיל דיון על אנושיות ובינה מלאכותית מנקודת מוצא אחרת. אף על פי כן, מצליח ברוקר להעלות כאן נקודה מעניינת – קהילות הגיימינג נוטות עדיין להיות די רעילות, כפי שמדגים בסוף הפרק הגיימר האנונימי, אותו דובב ארון פול מ”שובר שורות” ו”בוג’אק הורסמן”, למקרה שלא זיהיתם. אם גיימרים יכולים להיות עוינים לבני אדם בשר ודם ללא שום סיבה מוצדקת, כמה מרושעים נהייה כלפי דמויות ממוחשבות, שהן סך הכל פיסה של קוד?

מראה שחורה עונה 4 (תמונה: נטפליקס)

הומאז’ שנאבד בדרך

בשביל לעסוק בשאלה הזאת בחר ברוקר את הרקע של הסדרה המומצאת “צי חלל” (Space Fleet), המבוססת בצורה מאוד ברורה על “מסע בין כוכבים”, ובמיוחד על הסדרה המקורית. ההומאז’ לסדרה המקורית יורד לפרטים מאוד קטנים – מהבגדים אותם לובשים חברי צוות ספינת החלל קאליסטר, שדומים בעיצוב וזהים בצבעים לבגדי צוות האנטרפרייז, ועד לקטע הפתיחה שנערך ביחס של 4:3 במקום 16:9, וברזולציה נמוכה מ-HD. אם תפתחו בנטפליקס פרק של “מסע בין כוכבים” המקורית, תראו שזה אותו היחס, באותה הרזולוציה. אחת מהדמויות בסדרה אף ציינה כי שש העונות של “צי חלל” זמינות לצפיה בנטפליקס בעולם של הסדרה.

יש אף ביקורת סמויה על הערכים של “מסע בין כוכבים”. אף על פי שהסדרה המקורית הייתה מאוד חתרנית ומתירנית אי שם בשנות ה-60, “מראה שחורה” מציגה אותה כסדרה בעלת ערכים מיושנים מאוד. או כך, לפחות, חווה אותה רוברט דיילי, גיבור/נבל הפרק, שיציריו הממוחשבים נטולי איברי מין, וכל נשיקה על השפתיים נעשית בפה סגור בלבד. וכל זה, בעצם, קצת מבוזבז.

אמנם זה עוזר לנו מאוד להכיר את דיילי כאדם, הפרק עושה עבודה טובה בלאפיין אותו גם בלי ההומאז’ הבוטה ל”מסע בין כוכבים”. דווקא במקומות בהם “צי חלל” נבדלת מ”מסע בין כוכבים”, כמו עניין המיניות, למשל, יש אפיון דמות מעניין יותר, שאפשר היה להעביר גם בלי הרפרנס. יש משהו מאוד מוצלח בהומאז’ טוב, שתמיד מוסיף לחוויה, אבל כמות תשומת הלב לפרטים הקטנים שבחיקוי לא הייתה שווה את התוצאה – הפרק, אחרי הכל, לא עוסק בקלאסיקות מד”ב, הוא עוסק באדם גלמוד שמייצר לעצמו עבדים ממוחשבים, בהם הוא מתעלל באופן שיטתי.

התחילה בגדול – גדול מדי

זו אולי הבעיה הכי גדולה של “ספינת החלל קאליסטר” – היא מנסה יותר מדי. בעונה הרביעית של “מראה שחורה” היה פרק הסיום הפרק הארוך ביותר של העונה. כאן התחלנו דווקא עם פרק ראשון שאורכו שעה ורבע, שזה לא קצר בכלל. אורך פרק שכזה צריך להיות מוצדק, במיוחד אם מתחילים איתו, ו”קאליסטר” לא ממש דורשת את כל זה.

מצד אחד, יש לנו ספק-הומאז’-ספק-ביקורת על “מסע בין כוכבים”. מצד שני, יש את הסיפור של דיילי, שמתחיל את הפרק בבירור כגיבור שלו. ואז מנגד יש לנו את נאנט, שהופכת לגיבורה ברגע שהיא מתעוררת בתוך ההדמיה. מאותו הרגע הפוקוס גם יורד מדיילי – לפני כן ראינו את הכל מנקודת המבט שלו, אבל עכשיו אנחנו נמצאים עם נאנט וצוות הקאליסטר כמעט בכל רגע נתון.

מתוך עונה 4, פרק 1 של “מראה שחורה” (צילום: Jonathan Prime, תמונה באדיבות Netflix)

התחושה הכללית היא שיש כאן סיפור שיכול היה להתפצל לשני פרקים, אך נשאר כבן כלאיים לא ממש ברור. אם זה היה סיפור על דיילי, זה היה סיפור טרגדיה. הוא התחיל ככזה – הרי אנחנו רואים מייסד של חברה שהכרטיס המגנטי שלו לא מכניס אותו לעסק, המתמחה הצעיר מכין קפה לכולם חוץ מלו, והשותף העסקי שלו מתייחס אליו כמו אל אחרון העובדים הזוטרים. זוהי נקודת מוצא שבה אנחנו כבר לצידו – מה שהופך את מסע ההיבריס האלים שלו בתוך ההדמיה לעצוב יותר.

אבל ברגע שאנחנו עוזבים את דיילי ומתמקדים בנאנט, הוא נהייה הנבל החד משמעי. והוא נבל מאוד מוצלח, אבל למה היתה כל בניית הדמות העצובה שלו? פתאום הוא פסיכופט שמתעלל בילדים, פתאום הוא מטרידן שבוהה בנשים שעובדות במשרד שלו, פתאום ישנה תפנית של 180 מעלות ביחס שלנו אליו. זה לא מהלך רע בהכרח, הוא יכול להיות אפילו מעניין, אבל לא ברור ממש מה הוא משרת כאן. האם זה נעשה לשם הזעזוע? אמנם ריחמנו על דיילי והיינו בצד שלו, אבל עדיין לא הכרנו ואהבנו אותו מספיק, כדי שנזדעדע מזה שהוא אדם נורא.

נדמה שמה שקרה פה זה פשוט מצב של יותר מדי סיפור – נבנה עולם, והסיפור ניסה לתפוס כמה שיותר מהעולם הזה. באותה קלות ניתן היה לפתוח את הפרק מיד עם כניסתה של נאנט להדמיה. זה היה מקצר את הפרק בכחצי שעה, ומחזק את המסר שלו משמעותית.

בשורה התחתונה

“ספינת החלל קאליסטר” הוא פרק מושקע ועשוי היטב. משוחק מצוין, מבוים טוב, אבל הוא נפגע מאורכו הרב ומחוסר המיקוד שלו. הסיפור שלו די “פרווה” ביחס למה שנהוג בסדרה – הגיבורים מקבלים סוף טוב, הנבל נכלא כביכול בתוך הדמיה ריקה, אבל זה בטח יפתר ברגע שישימו לב בעבודה שהוא נעלם ויבואו לביתו לחלץ אותו, ושום רעיון גדול לא מובא לידי ביטוי. דיילי לא מאותגר על ידי הפשעים שלו, רק נענש עליהם, כי הוא כבר לא הגיבור בשלב הזה בסיפור, והגיבורים שגם ככה היו מוכנים למות עכשיו משוטטים להם ברשת של המשחק.

חביב.

הבא בתור.

שנת 2017 נחתמה עם כניסתו של “מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’דיי” (Star Wars: The Last Jedi) למועדון המיליארד. לא היה שום ספק שהסרט החדש בסדרת אופרות החלל המצליחה יגיע להכנסות של מיליארד דולר ממכירות כרטיסים, אבל “אחרוני הג’דיי” לא הגיע לשם בדהרה, אלא בזחילה.

קריאה נוספת: ביקורת סרט: מלחמת הכוכבים פרק 8, אחרוני הג’דיי – כנראה הסרט הכי יפה בכל הסדרה

למרות סוף שבוע ראשון חזק מאוד בקופות, עם 220 מיליון בארצות הברית ועוד סכום כמעט זהה בשוק הבינלאומי בנוסף, “אחרוני הג’דיי” הראה את הצניחה הגדולה ביותר לסרט “מלחמת הכוכבים” אי פעם בסוף השבוע השני – עם הכנסה ביתית של 71 מיליון בלבד, צניחה של 67% בהכנסות.

יתכן שהסיבה לצניחה הדרמטית היא הביקורות והתגובות השנויות במחלוקת על הסרט. נראה שדעת הקהל נעה בין “הסרט הכי טוב בסדרה” לבין “הסרט שהרס את הפרנצ’ייז” – לא בהכרח סנטימנטים חדשים, אבל במקרה הזה הם רועשים מאי פעם.

דבר נוסף שתרם לצניחה במכירות הכרטיסים היא שהשנה, לראשונה מאז 2006, חג המולד וחגיגות השנה החדשה נפלו שתיהן על הלילה בין יום ראשון לשני, מיד בתום סוף השבוע. סופי שבוע שמסתיימים בחג המולד ידועים כחלשים במיוחד בקולנוע, שכן אנשים מעדיפים לצאת פחות, גם כדי לאזן את בזבוזי החג וגם כדי להתכונן אליו.

נכון לרגע זה “אחרוני הג’דיי” נמצא כשני מיליונים גלובאליים מאחורי “רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים” (Rogue One: A Star Wars Story), אותם הוא כנראה יכניס בלי קושי רב, אבל לא נראה אותו מטפס רחוק מכאן והלאה. להצלחה המסחררת של “הכוח מתעורר” (The Force Awakens), שהכניס כמעט מיליארד דולר בבית ומעל שני מיליארד בסה”כ, הוא כבר בטוח לא יגיע.

עוד נקודה למחשבה. את רכישתה של LucasFilm, שהחזיקה בזכויות לסאגת מלחמת הכוכבים, ביצעה דיסני בשנת 2012 בתמורה לסכום שנאמד באותה עת בכ-4.05 מיליארד דולר. שלושה הסרטים החדשים ששיחררה מאז (הכוח מתעורר, רוג אחת ואחרוני הג’דיי) רשמו יחדיו הכנסות של 4.17 מיליארד דולר.

לסוני יש סרט “מן” חדש, אבל זה לא “ספיידר-מן”, ובעצם לא גיבור על בכלל. אולי סוג של נבל על, אבל המקור שלו כלל וכלל אינו בקומיקס. סוני שיחררה טריילר ראשון ל”סלנדר מן” (Slender Man), סרט אימה שנראה מטריד מאוד.

רובכם ודאי שמעתם כבר על סלנדר מן עצמו – מיתוס אורבני שהתחיל כסיפור אימה מומצא באתר הפורומים Something Awful. סלנדר מן הוא ישות לא ברורה, שלרוב נראית ממרחק רב בצילומים במקומות ובתקופות בהם ילדים נמצאים במצוקה. לא ברור לחלוטין אם הוא מקור המצוקה, או שהמצוקה היא שמושכת אותו, אך מה שוודאי הוא שבעקבות הגעתו, הילדים נעלמים ללא זכר וללא סימן.

סלנדר מן עצמו נראה כגבר גבוה ודקיק בחליפה שחורה. פניו מטושטשות, ונראה שמגבו יוצאות מספר זרועות שחורות. למרות שמקורו ידוע ומתועד, הוא הפך למיתוס אורבני שמפיץ את עצמו בקרב ילדים ונוער, כנוהגם של מיתוסים אורבניים. במקרה מפורסם אחד בארצות הברית בשנת 2014, מספר ילדות פצעו את חברתן אנושות, בנסיון להקריב אותה ליצור הבדיוני.

עלילת הסרט כנראה מתקשרת חלקית למקרה, או לפחות למיתוס הספציפי שעליו התבססו הילדות – ארבע חברות מחליטות לעשות טקס לזימון סלנדר מן. המטרה שלהן היא לא לזמן אותו באמת, אלא להוכיח שהוא לא באמת קיים. אבל במהרה אחת מהן נעלמת, והן מתחילות לחשוד שההיעלמות שלה קשורה ליצור בו הן סירבו להאמין. החשד הזה גובר כאשר סדרה של מקרים אלימים ומחרידים מתחילים להתרחש סביב ילדים בסביבתן.

“סלנדר מן” צפוי לעלות למסכים בארצות הברית ב-18 במאי 2018. בסרט יככבו, בין השאר, ג’ואי קינג (Joey King) מ”לזמן את הרוע” והסדרה “פארגו”, אנאליס באסו (Annalise Basso) מ”קפטן פנטסטיק”, ועוד.

אחד מהסרטים האחרונים של 2017 הוא “שעה אפלה” (Darkest Hour), דרמה היסטורית על ווינסטון צ’רצ’יל, ראש הממשלה שמיצב את בריטניה כיריבה איתנה להיטלר וגרמניה הנאצית. אצלינו הוא אמנם יוצא בתחילת 2018, אבל מעבר לים הוא שוחרר לפני שבועיים – מה שאומר שהוא יהיה זכאי להשתתף בטקס פרסי האוסקר הקרוב. ואכן, סרטים היסטוריים על דמויות הירואיות נוטים לצאת בתקופה הזאת של נובמבר-דצמבר, כדי להיחרט בזיכרון ולהיות מדוברים וכלכליים יותר לתקופת הפרסים. אבל מדובר בסרט שהוא הרבה יותר מסתם “אוסקר-בייט” טיפוסי.

העלילה

השנה היא 1940. כוחותיו של היטלר דוהרים מערבה, וכובשים את אירופה במהירות. נראה שאף אחד לא יכול לעמוד מול מכונת המלחמה הנאצית. ראש הממשלה הבריטי נוויל צ’מברליין בוחר להתפטר לאחר שהפרלמנט מביע זעם רב על הגישה הפציפיסטית שלו, שאפשרה לכוחות הנאצים להתפשט מערבה מלכתחילה.

צ’מברליין מעוניין שבמקומו ינהיג את המדינה פוליטיקאי שוחר שלום כמוהו – הויקונט מהליפקס, אותו משחק סטיבן דיליין (Stephen Dillane) המוכר לכם כמלך סטאניס מ”משחקי הכס”. אך הויקונט מסרב לתפקיד, ועול השלטון עובר לאדם שגם הקואליציה וגם האופוזיצה מסוגלת לסבול במידה שווה – ווינסטון צ’רצ’יל, ראש הצי הבריטי.

את צ’רצ’יל מגלם גארי אולדמן (Gary Oldman) מ”לאון”, “האלמנט החמישי” וטרילוגיית “האביר האפל”. אף אחד לא באמת רוצה את צ’רצ’יל בראשות הממשלה, ובמיוחד לא המלך ג’ורג’ השישי, אותו מגלם בן מנדלסון (Ben Mendelsohn) מ”קשר דם” ו”רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים“. אך המלך ממנה את צ’רצ’יל בכל גינוני הטקס הדרושים, ובריטניה נכנסת לאחת התקופות המורכבות ביותר בהיסטוריה שלה, כשבמספר שבועות בלבד גם ההנהגה וגם העם מתחילים להפנים באיזו סכנה הם נמצאים, ולא ברור עם הגישה המיליטריסטית של צ’רצ’יל היא הישועה שלה כולם חיכו, או אסון שיקבור את האי הבריטי סופית תחת מגף הברזל הגרמנית.

גארי צ’רצ’יל – מיזוג מושלם

יש שני חלקים מרכזיים בטרנספורמציה של שחקן לדמות היסטורית. ראשית, ישנה העבודה של הצוות – האיפור, התלבושות, המחקר התקופתי, שמאפשרים לדמות להיראות ולהרגיש מציאותית ונכונה לסביבה ולתקופה שלה. שנית, ישנו השחקן עצמו, שצריך לגלם את אותה הדמות ההיסטורית. במקרה של “שעה אפלה”, נדמה שאי אפשר היה לעשות עבודה טובה יותר בשני המישורים. לא הזדמן לי לפגוש את ווינסטון צ’רצ’יל – אחרי הכל, הוא הלך לעולמו כשני עשורים לפני שנולדתי. גם לו היה חי בזמני, סביר שלא היה יוצא לי לפגוש אותו. אבל כאן, על המסך, נראה שהכרתי אותו מקרוב ככל האפשר.

ווינסטון צ’רצ’יל הוא אחד מאותם מנהיגים שגם היום כל מחמאה שניתנת לו מגיעה עם הסתייגות, וזה למרות היותו אחד מאנשי המפתח בהפלת הנאצים, מנהיג שנלחם ונאבק בהיטלר יותר זמן מרוב המנהיגים שהביסו את הנאצים לבסוף. זאת מכיוון שהוא היה גס רוח, בוטה, חסר כל צניעות ובאופן כללי אדם שלא נעים להיות בחברתו, לפי הדיווחים. גם הגישה המיליטריסטית שלו הייתה בעייתית – אמנם היא הייתה חיונית במלחמת העולם השניה, אבל מה עושה כלב ציד כשאין לו מה לצוד?

אולדמן מעביר לנו את הדמות הזאת בדיוק מפליא. אנחנו פוגשים את צ’רצ’יל מבוגר, עם צבא קטן של ילדים, רעיה מרירה ומדינה שלא סומכת עליו לחלוטין. וכל נים בהוויה שלו מצדיק את התחושה הזאת. מצד שני, הוא מצליח לשדר את חוש הצדק, טוב הלב, ההגינות והאנושיות שאנחנו רוצים לראות בגיבור של סרט – כל זה מבלי להפסיק להיות אמין. כמו צ’רצ’יל ההיסטורי, כך גם צ’רצ’יל הקולנועי מעורר בנו את אותם הרגשות המעורבים.

מעל כל זה ישנה אחת מעבודות האיפור הטובות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. למרות שצ’רצ’יל הרבה יותר שמן מאולדמן, ונראה זקן ממנו, למרות שגילם דווקא דומה, צוות האפקטים מסייע לאולדמן להשלים את הטרנספורמציה מהצד הפיזיולוגי. עם איפור מאוד איכותי שמשולב ללא ספק בשיא טכנולוגיית שינוי הפנים הממוחשבת, קל מאוד לשכוח שמי שעומד מולינו זה לא גארי אולדמן. רק עיניו החמות והכה מוכרות מסגירות אותו, ומקנות לצ’רצ’יל שוב את אותה אנושיות לה הוא זקוק, כדי שגם אנחנו, הצופים, נצליח לעמוד לצידו.

מתוך “שעה אפלה” (באדיבות אלקו מדיה דיסטרביושן)

אחד מהסרטים היפים של השנה

וצוות האפקטים עשה עבודה מצוינת לא רק בפנים של צ’רצ’יל. קל מאוד לשכוח שסרטים שאינם סרטי קומיקס, או שאר סרטי הרפתקאות קלילים, הם עדיין סרטי קולנוע, שמצולמים ונערכים בידיעה שהם יוקרנו על המסך הגדול. עם תאורה וירטואוזית, צילום מבריק ומעברים מתוחכמים מאוד, “שעה אפלה” לא נותן לנו לנוח. נאום יו”ר האופוזיציה חוצב הלהבות מלהיב לא פחות מקרב אימתני בין חייזרים, והפצצה אווירית של בצרון צרפתי מוקף קורעת את הלב כאילו שהכרנו כל חייל וחייל במוצב.

סרטים היסטוריים מסוג זה הם הסרטים שאנחנו נוטים לדחות לצפיה ביתית. אך אם יש לכם את הזמן הפנוי והחשק לצפות בקולנוע במשהו קולנועי במובן הקלאסי של המילה, “שעה אפלה” מספק את הסחורה יותר טוב מרוב הסרטים שיצאו השנה.

מסר שמתחיל להפוך לחתרני

אולי החולשה הגדולה של הסרט היא הצגתו של הויקונט מהליפקס כנבל, למרות שהוא בסך הכל פציפיסט שמעוניין להציל את מולדתו משריפה והשמדה מוחלטת. ושוב, כפי שנאמר, ההחלטה של צ’רצ’יל שעדיף למות על הרגליים מלכרוע ברך לנאצים הייתה שנויה במחלוקת אז, והיום נחשבת כהחלטה נכונה רק בדיעבד, כי בדיעבד בעלות הברית ניצחו ובריטניה מעולם לא נכבשה.

אז למה בחרו התסריטאי אנתוני מקארטן (Anthony McCarten) והבמאי ג’ו רייט (Joe Wright) להציג את המיליטריזם של צ’רצ’יל כחיובי בצורה כה חד משמעית? להציג את הליפקס כדמות כמעט מרשעת? כנראה כי היום יש לנו את היכולת להסתכל לאחור, יש לנו את ההבנה של מה כניעה לנאצים אומרת, ומה המחיר של הסכם ופשרה עם היטלר, ו-כמעט 80 שנה אחרי צריך שוב לומר שאין מקום לחשוב אפילו על שיתוף פעולה עם אנשים שכמותו.

בשורה התחתונה

“שעה אפלה” הוא סרט היסטורי נהדר, שנותן מבט עמוק ומעניין לנפשו של אחד המדינאים הכי שנויים במחלוקת של תקופתו, וזאת למרות היותו גיבור נערץ בקונצנזוס המערבי. מלבד האטה מעיקה מעט באמצע, הסרט מהיר וקולח, בעל דמויות מפתח טובות ומהנות, וכה יפה שזה פשע לראותו על מסך קטן. מומלץ מאוד לצפיה בקולנוע, ואם בכל זאת תחכו – אז תראו אותו על מסך גדול ברזולוציה גבוהה, כי כמו לווינסטון צ’רצ’יל, יש ל”שעה אפלה” הרבה יותר מה להציע משנדמה.

MGM שחררה טריילר שני ל”משאלת מוות” (Death Wish), הרימייק לסרט הראשון בטרילוגיית סרטי הפעולה האלימים במיוחד משנות ה-80. הטריילר החדש לא מספר לנו יותר מדי פרטים חדשים, אבל נותן לנו יותר קונטקסט לגבי האווירה של הסרט והגיבור שלו.

ברוס וויליס (Bruce Willis) מגלם רופא מבוגר למדי, שאשתו ובתו מותקפות בביתם על ידי עבריינים. הבת נפצעת אך שורדת, בעוד שאשתו נהרגת במהלך התקיפה. הטריילר החדש אף נותן סטטיסטיקה מטרידה, לפיה בארצות הברית יש כ-125 מיליון משפחות, ואחת מתוך ארבע מהן נופלת קרבן לפשע. המטרה, בבירור, היא לעזור לנו להזדהות עם גיבור הסרט, שיוצא למסע נקמה עקוב מדם, בו הוא מחסל את חברי הכנופיה שאחראית למות אשתו אחד אחרי השני.

הטריילר ממשיך בהצגת גיבור הסרט כגיבור לכל דבר – אדם שנלחם נגד המערכת שאכזבה אותו, ויוצא למסע הרג לא מתוך תאוות דם, אלא כי המשטרה לא יכולה לעזור לו ומישהו צריך לנקות את רחובות שיקגו המסוכנים מהעבריינים. נראה שגם תושבי שיקגו מרוצים מגל הרציחות שלו.

לבסוף, הטריילר לא מסתיר את זה שמסע ההרג נעשה גם עם קורטוב הומור. אחרי הכל, מדובר בסרט של איליי רות’ (Eli Roth), במאי סרטי “הוסטל”, שבשבילו אלימות גרוטסקית היא בעיקר חוויה מהנה. בסרט יש גם מספר פרצופים מוכרים ואהובים, ביניהם דין נוריס (Dean Norris) מ”שובר שורות”, ווינסנט ד’אונופריו (Vincent D’Onofrio) מ”מטאל ג’אקט” וסדרת “דרדוויל”.

“משאלת מוות” צפוי לעלות למסכים בארה”ב ב-2 במרץ הקרוב.

למרות שחלק מהסרטים שיצאו בסוף 2017 עדיין רצים בקולנוע, אפשר כבר להסתכל על ההכנסות של השנה שחלפה. אנחנו רואים את המגמות השונות ובגדול, אנחנו לא מופתעים – הנה עשרת הסרטים המכניסים ביותר בארצות הברית לשנת 2017, עם נוכחות גדולה מתמיד של סרטי קומיקס:

1. מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’דיי (Star Wars: The Last Jedi) – הכניס 532 מיליון דולר
2. היפה והחיה (Beauty and the Best) – הכניס 504 מיליון דולר
3. וונדר וומן (Wonder Woman) – הכניס 412 מיליון דולר
4. שומרי הגלקסיה חלק 2 (Guardians of the Galaxy Vol. 2) – הכניס 389 מיליון דולר
5. ספיידר-מן: השיבה הביתה (Spider-Man: Homecoming) – הכניס 334 מיליון דולר
6. זה (It) – הכניס 327 מיליון דולר
7. תור: ראגנארוק (Thor: ragnarok) – הכניס 311 מיליון דולר
8. גנוב על העולם (Despicable Me 3) – הכניס 264 מיליון דולר
9. ליגת הצדק (Justice League) – הכניס 226 מיליון דולר
10. לוגאן – וולברין (Logan) – הכניס 226 מיליון דולר

אם המספרים מרגישים לכם קטנים ביחס לשנה שעברה אתם צודקים – בהכנסות הביתיות בארה”ב הייתה ירידה של כ-300 מיליון דולר בסך ההכנסות, זאת אחרי שנתיים של עלייה. באחוזים זה יחסית זניח, אבל נראה שב-2017 הקהל האמריקאי היה פחות נלהב להגיע לאולמות הקולנוע כדי לצפות בסרטים.

בולטת במיוחד ברשימה וורנר (Warner Bros), שלא ברור אם צריכה להתגאות בעצמה, או לטמון את ראשה בחול מבושה. מצד אחד, “וונדר וומן” הוא סרט הקומיקס המכניס ביותר בזירה הביתית. וההכנסות הביתיות חשובות הרבה יותר, שכן האולפנים רואים אחוזים הרבה יותר גבוהים מהן. הקהל האמריקאי הצביע ברגליו – “ת’ור” מצחיק ו”ספיידר-מן” חמוד ומרגש, אבל הם רוצים לראות גם גיבורות בחזית – יש מספיק טסטוסטרון גם ככה.

גל גדות בפוסטר חדש לוונדר וומן (קרדיט: Warner Bros / Gal Gadot)

מצד שני, “ליגת הצדק” הכניסה 226 מיליון דולר בלבד, סכום שלא מספיק כדי לכסות את ההוצאות של הסרט. יחד עם ההכנסות מחו”ל, ההוצאות כוסו, כנראה ללא רווח, ואולי עדיין בהפסד. סרט גיבורי העל היקר ביותר שהופק אי פעם (לפחות עד ל”נוקמים” הבא) הוא גם אחד מהמפסידים הגדולים. מספיק להסתכל על המספרים האלה פעם אחת כדי שוורנר תפיק את המסקנות שלה, מסקנות שלפי הדיווחים היא אכן מפיקה, כבר חצי שנה לפחות.

בינתיים בעולם התמונה מעט שונה. אם בארצות הברית “אחרוני הג’דיי”, “היפה והחיה” ו”וונדר וומן” מובילים באמירה נשית מסוימת, לעולם לא נמאס מטסטוסטרון – הוא רק רוצה יותר ממנו:

1. היפה והחיה – הכניס 1.263 מיליארד, מתוכם 759 מיליון מחוץ לארה”ב
2. מהיר ועצבני 8 (Fate of the Furious) – הכניס 1.235 מיליארד, מתוכם 1.01 מיליארד מחוץ לארה”ב
3. מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’דיי – הכניס 1.108 מיליארד, מתוכם 563 מיליון מחוץ לארה”ב (עדיין מוקרן)
4. גנוב על העולם – הכניס 1.033 מיליארד, מתוכם 768 מיליון מחוץ לארה”ב
5. ספיידר-מן: השיבה הביתה – הכניס 880 מיליון, מתוכם 546 מילייון מחוץ לארה”ב
6. זאב לוחם 2 (Wolf Warrior 2) – הכניס 870 מיליון, מתוכם 867 מיליון מחוץ לארה”ב
7. שומרי הגלקסיה חלק 2 – הכניס 863 מיליון, מתוכם 473 מיליון מחוץ לארה”ב
8. תור: ראגנארוק – הכניס 849 מיליון, מתוכם 537 מיליון מחוץ לארה”ב (עדיין מוקרן)
9. וונדר וומן – הכניס 821 מיליון, מתוכם 409 מיליון מחוץ לארה”ב
10. שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר (Pirates of the Caribbean: Dead Men Tell No Tales) – הכניס 794 מיליון, מתוכם 622 מיליון מחוץ לארה”ב

בעולם, השלישיה הפותחת נראית מעט שונה. אמנם “היפה והחיה” ו”אחרוני הג’דיי” נמצאים שם, “מהיר ועצבני 8” בולט בניגוד החריף בין ההכנסות שלו בבית לבין ההכנסות שלו בחו”ל – בבית הוא לא הגיע ל-250 מיליון אפילו, ונמצא די רחוק מהעשירייה הפותחת, בעוד שמחוץ לארה”ב הוא הכניס מעל מיליארד דולר אפילו בלי ההכנסות האמריקאיות, ואף רשם את הפתיחה הגלובאלית הגדולה ביותר בכל הזמנים, ואת הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם של סרט לא-סיני בסין.

מתוך “מהיר ועצבני 8” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

אחרי “מהיר ועצבני 8” ישנו “זאב לוחם 2″ הסיני, שנכנס לרשימה כמעט ורק בזכות ההכנסות שלו בחו”ל, ו”שודדי הקאריביים” החדש שבארה”ב בקושי נרשם על הרדאר, וכאן הוא לא רק בעשירייה, אלא גם הסרט השלישי הכי רווחי אם מסתכלים על הכנסות מחו”ל בלבד.

נראה שהמגמה ברורה – בארצות הברית אנשים יוצאים לקולנוע בשביל הסרטים המרגשים, שמעוררים בהם משהו. בשאר העולם רוצים פעולה והרפתקאות – הקולנוע הוא אסקפיזם, מקום לברוח מהעולם בשביל לראות אוניות רפאים ומכוניות מתפוצצות.

משנה לשנה סין נהיית שחקנית גדולה יותר בשוק הקולנוע, והשנה היא בולטת יותר מאי פעם. מבחינת ההכנסות, לאולפנים ההוליוודיים ההכנסות הביתיות עדיין חשובות הרבה יותר, אבל בהתחשב בכך שחברות סיניות רוכשות את האולפנים אט אט, גם זה עשוי להשתנות.

פוקס (Fox) הודיעה שסדרה חדשה של “נמלטים” (Prison Break) נמצאת בשלבים מוקדמים של הפקה. לדברי נשיא פוקס מייקל ת’ורן, “אנחנו מאוד נלהבים מהרעיון”. זו לא הפעם הראשונה ש”נמלטים” חוזרת למסך – היא חזרה כבר לעונה חמישית בת תשעה פרקים באביב האחרון. אבל הפעם, כך זה נראה, מדובר בסיפור חדש, ולא בהמשך ישיר של הסדרה המקורית.

“נמלטים” הדהימה את קהל הצופים שלה לפני עשור, כאשר סיפרה את סיפורו של מייקל סקופילד, אותו גילם וונטוור’ת מילר (Wentworth Miller). סקופילד דאג להיאסר ולהישלח לכלא שמור ומסוכן במיוחד, לחלוטין מרצונו. הסיבה? אחיו לינקולן בארוס, אותו שיחק דומיניק פרסל (Dominic Purcell), נכנס לכלא על פשע שהוא לא ביצע, וסקופילד החליט לחלץ את אחיו מהכלא בכל מחיר. כבר מעונתה הראשונה הפכה “נמלטים” לאחד הלהיטים הטלויזיוניים הבולטים בכל הזמנים.

אז מה הכוונה ב”גרסה חדשה”? לא ברור לחלוטין. בדצמבר פרסל כתב באינסטגרם שהסדרה חוזרת לעונה שישית, כך שהוא לפחות מעורב בצורה מסוימת. מאוחר יותר אמר גארי ניומן, מנכ”ל ויו”ר פוקס, ש”לא מדובר בקאסט חדש לגמרי. זה נמצא בשלב מאוד מוקדם. לפול שרינג (Paul Scheuring, יוצר הסדרה) היה רעיון לעונה נוספת, והוא הציג אותו למייקל ת’ורן והצוות. הם התלהבו ממנו מאוד, אבל זה ממש מוקדם. עוד לא ראינו חומרים כתובים”.

נדמה שמילר ופרסל מעוניינים בעוד עונה. שרינג עצמו אמר עוד בעונה החמישית, האחרונה, שהוא רואה את הסיפור כסגור. הוא רואה חזרה כאפשרית, אבל רק אם יהיה לו משהו באמת מעניין לספר, הוא לא יעשה עוד עונה “רק בשביל לעשות עונה”. אם זו עדיין המדיניות שלו, יכול להיות שמצפה לנו עוד סיפור מרתק עם הגיבורים. ואולי סתם מסחטת נוסטלגיה מיותרת. נחכה לפרטים נוספים.

הסיפור השני בעונה 4 של “מראה שחורה” (Black Mirror) הוא “ארקאיינג’ל” (Arkangel). הסיפור הזה נכתב על ידי צ’ארלי ברוקר (Charlie Brooker), יוצר הסדרה, ובוים על ידי ג’ודי פוסטר (Jodie Foster), שפועלת כבר שנים יותר כבמאית לא פחות ואף יותר מאשר כשחקנית, כולל פרק של “בית הקלפים”, שני פרקים של “כתום זה השחור החדש”, והסרט “מפלצת הכסף“. ו”ארקאיינג’ל” הוא תוסף מרשים לרפרטואר, גם אם לא מושלם.

מכאן יתחילו ספוילרים לפרק

שינוי כיוון לא צפוי

הסיפור של “ארקאיינג’ל” נראה מאוד ברור כבר מהתחלה. אמא חרדתית שמתקינה מכשיר מעקב בראשה של הבת הקטנה שלה, שרה – סיפור שיתמקד באמא, וכדרכה של “מראה שחורה” יסתיים באסון כלשהו שקשור לילדה ולמכשיר בראשה. לדוגמה שאביה של האם ימות והילדה לא תעזור לו. ואז פתאום הפרק הולך לכיוון אחר לגמרי.

סבא שורד כי אמא שמה לב בזמן למצוקה, הוא מת בהמשך בלי קשר, והאמא והבת חיות חיים די נורמטיביים, מלבד מגבלות המכשיר. הילדה עוברת בדיקה פסיכיאטרית, ומתגלה שתפיסת המציאות שלה כמעט אוטיסטית, למרות שהיא לא על הספקטרום. אז נדמה שהפרק יתמקד בזה, אבל גם זה לא באמת הסיפור.

כשאנחנו מגיעים לשרה בת ה-15 היא פתאום נהיית הגיבורה של הסיפור, והיא גיבורה ממש טובה. החלקים המוקדמים של הפרק נועדו לא רק להראות לנו את הטכנולוגיה המדוברת, אלא לתת רקע לגיבורה, כדי להפוך אותה לדמות עגולה ואמינה בעולם שאנחנו מכירים, למרות שהוא עתידני. לספק לנו את הקונטקסט המלא לחינוך שהיא עברה בחייה הלא ארוכים – “היא נורמטיבית והכל, אבל…”

ברוקר ופוסטר הסיטו את הפוקוס מהטכנולוגיה, שהיה הפוקוס העיקרי של תחילת הסיפור, אל שרה. וזה הרבה יותר אנושי ומעניין לעקוב אחרי דמות שהשלכות הטכנולוגיה כבר מאחוריה, לכאורה, מאשר להכנס לעוד סיפור זוועה שמציג טכנולוגיה הרסנית כלשהי בשיאה, סיפור שמסתיים בדרך כלל במוות, או גרוע מכך.

מרגיש מאוד אמין

כל המהלך הזה גרם לפרק להרגיש מאוד אמין. ל”מראה שחורה” יש בעיית אמינות לפעמים, שאנחנו לרוב מחליטים להבליג לה. אנחנו מבינים שיש כאן מהלך סיפורי, ואנחנו זורמים איתו כדי לראות לאן הוא לוקח אותנו. ב”ארקאיינג’ל” הבעיה הזאת לא קורית. ישנה טכנולוגיה, היא בעייתית, מיד אפשר לראות שהיא בעייתית, ובאמת אחרי כמה שנים היא גם יוצאת מחוץ לחוק.

הילדה שגדלה עם הטכנולוגיה בראשה מספר שנים גדלה להיות טינאייג’רית בריאה בסך הכל. יש לה כמה טראומות קלות שקשורות לבידוד שהיא חוותה מרגשות עזים כמה שנים, אבל זה לא שונה מטינאייג’רים אחרים שגדלים עם טראומות משלהם – כל דור עם הנורמות והטכנולוגיות ש”דופקות” אותו.

אין בסיפור הזה “רעים”. הטכנולוגיה קיימת כדי לעזור להורים חרדתיים, האמא סך הכל דואגת לבת שלה, הילד שמראה לשרה אלימות ופורנו עושה את זה כדי לחשוף אותה לעולם האמיתי, לא מתוך רוע, ובמקום מסויים הוא אף עוזר לה… כולם פה פועלים מתוך מניעים מאוד ברורים, מאוד אנושיים, וכולם סך הכל בסדר.

מתוך “מראה שחורה, עונה 4” (תמונה באדיבות נטפליקס)

אפילו בהתחשב בזה שטריק נהייה סוחר סמים ששוכב עם שרה הקטינה, קשה לראות פה משהו חמור מדי. פער הגילאים ביניהם די קטן, רואים בבירור שאכפת לו ממנה והוא לא מנצל אותה מינית בשום צורה, וגם עולם הפשע שהוא התדרדר אליו הוא עצירה זמנית בנסיון לברוח לעולם טוב יותר. סיפור שקל לנו להבין ולהתחבר אליו.

גם התגובה של אמה של שרה הגיונית ומובנת. היא עשתה דבר פסול לחלוטין כשחזרה לרגל אחרי ביתה, ועוד בלי לספר לה, אבל כל מה שקרה אחרי זה היה הגיוני לחלוטין. אם היינו רואים את בתנו בת ה-15 שוכבת עם נער בן 18, ולאחר מכן רואים במו עינינו שהוא נתן לה קוקאין, כנראה שהיינו מגיבים בצורה דומה מאוד.

סוף מאוד סתמי

מכלול הדמויות והמצבים האלה ייצרו סיטואציה מצוינת – סיטואציה שיוצרי הפרק לא הצליחו להביא לסיפור מעניין ממש. הרגע שבו שרה הכתה את אימה עד זוב דם תוך כדי שהיא שוברת את המכשיר היה השיא הדרמטי של הפרק, והיה בו את כל מה שמתבקש מפרק של “מראה שחורה” – הטכנולוגיה שהופכת אותנו לאלימים, למסוכנים זה לזה, לרוב אפילו לא באשמתינו. אבל מה המהלך הזה שווה אם אין לו השלכות?

נראה שברוקר כתב את עצמו לתוך פינה, אולי מתוך המוניטין שהסדרה שלו צברה כבר. אם זה היה נגמר בכך שהאם הייתה מתה, זה היה סוף קשה ומרושע לשרה. מאוד הולך ל”מראה שחורה”, אבל כבר די מעייף. לא בטוח שהיינו אוהבים סוף כזה. מצד שני, נראה שמה שקרה זה שהאמא בסדר, רק חבוטה, שרה ברחה מהבית כמו עוד אלפי טינאייג’רים אחרים, ולאמא אין שום דרך למצוא אותה עכשיו. הבעיה היא שזאת הטרגדיה של האמא עכשיו, ולא של שרה.

המהלך העיקרי מאחורי כל טרגדיה הוא העונש על ההיבריס. גיבורת הסיפור עשתה מעשה עם כוונות טובות, אבל מתוך תפישה עצמית לא מציאותית, ועל כך היא נענשת. הקתרזיס, הסיפוק שאנחנו מרגישים בסוף טרגדיה כזאת, לא קורה כאן, למרות שבפועל כל המהלכים של הטרגדיה קרו. הוא לא קורה כאן כי זאת הטרגדיה של האמא, אבל גיבורת הסיפור היא שרה, והסיפור שלה הוא שרצינו לראות מתפתח.

כשהיא עולה על משאית כדי לברוח למקום אחר, זה לא סוף סיפור, זה לא מהלך דרמטי, זה פשוט כלום. הסיפור של שרה עשה את מה ששרה עצמה עשתה – ברח מאחריות. האמא הייתה גיבורת הסיפור רק בתחילתו. מזמן הפסקנו להייות מחוברים אליה. ממש לא אכפת לנו מזה שהבת שלה ברחה ממנה. וכשלא אכפת לנו מכלום, אנחנו לא מרגישים כלום, והעוקץ הארסי של “מראה שחורה” נעקר ממקומו ללא זכר.

בשורה התחתונה

“ארקאיינג’ל” הוא, ברובו, אחד מהסיפורים היותר מוצלחים ב”מראה שחורה”. הבעיה שלו היא הסוף החלש והלא מספק בעליל. פרק שלכל אורכו גרם לנו לומר ולהרגיש מין “ואוו” חזק כזה שוב מעורר בנו רגש אחר. רגש של “טוב נו, נראה מה הלאה”. ישנם פרקים וסיפורים של “מראה שחורה” שעדיין יושבים לנו בראש, בבטן ובלב שנים אחרי. וזה סיפור שמלהיות אחד מאלה, הפך לסתם עוד מעשייה קצרה בתוך ערימה גדולה של סיפורים סבירים. זאת מגמה לא מבטיחה בכלל.

אחרוני סרטי 2017 מזדחלים להם אל המסך בשבועות הראשונים של ינואר. סרטים שרק עכשיו מגיעים לבתי הקולנוע, אחרי שכבר עברו בפסטיבלים שהופכים אותם, רשמית, לסרטים של השנה הקודמת. לפחות בכל מה שנוגע לזכאות לפסטיבלים, שזה מה שמשנה. “העיתון” (The Post) של סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) הוא סרט מתוזמן היטב מכל הבחינות – לא רק בזמן לנסות לקחת כמה פסלונים, אלא גם בזמן להזכיר לנו שחופש העיתונות האו ערך עליון.

העלילה

השנה היא 1971, ועיתון הוושינגטון פוסט עומד לפני הנפקה בבורסה. למרות שהפוסט תמיד היה עסק משפחתי, מחסור במזומנים הכניס את הנהלת העיתון לפינה. בראשו עומדת המו”לית והבעלים שלו, קיי גראהאם, אותה משחקת מריל סטריפ (Meryl Streep). לקיי חשוב מאוד המוניטין של העיתון, כעיתון לא גדול ואיכותי – המקומון של בירת ארצות הברית, אחרי הכל, שיושב בחצר האחורית של הבית הלבן על דייריו המתחלפים.

את העורך הראשי בן ברדלי מגלם טום הנקס (Tom Hanks). בראדלי נלחם בעור שיניו כדי לשמור על הפוסט רלוונטי, מה שנראה כמעט בלתי אפשרי. אפילו בוושינגטון הבירה נדמה שהניו יורק טיימס נקרא יותר מהעיתון המקומי. בעיני בן אין שום סיבה שהפוסט יהיה קטן מהטיימס, אפילו ברמה הארצית, ועל כך קיי מסכימה איתו. חוץ מזה, הם לא מסכימים על הרבה דברים.

לפתע מגיעה סערה פוליטית בלתי נתפשת היישר לדלתות הפוסט – מסמכים סודיים של הממשל חושפים שבמשך שני עשורים שיקרה ממשלת ארצות הברית לאזרחיה, כשכל אחד ואחד מהנשיאים וסגניהם ידעו שהמלחמה בויאטנם היא מלחמה אבודה שאין שום סיכוי לנצח בה. מי שיצא עם הסקופ הזה היה הניו יורק טיימס, כמובן, אך מגבלה שהוטלה על הטיימס מאפשרת לפוסט לחשוף לאומה האמריקאית עוד מהשקרים הללו – ובכך להתנגש בנשיא ניקסון עצמו, ולסכן את עתיד הוושינגטון פוסט ללא סיכוי להתאוששות.

שחקנים ש(בקושי)הופכים את הגיבורים לסימפטים

לפני שניגש לדבר על המהלכים שעשה הסרט, אי אפשר להתעלם משני האלמנטים הבולטים ביותר כאן – הנקס וסטריפ. מדובר, ללא שום צל של ספק, בשחקן והשחקנית האהובים ביותר בארצות הברית. בין אם זה מוצדק או לא, גבשו איזו דעה שתרצו, אבל הם בהחלט שחקנים מצוינים ונהדרים. נדמה שהם גויסו כדי להציל את שתי הדמויות האלה, שני גיבורי הסרט, מלהיות לחלוטין מנותקים מהקהל.

קיי גראהאם היא אישה מבוגרת שחיה בעושר רב שלתוכו היא נולדה. החיים שלה מסתכמים במסיבות קוקטיילים, אותן היא עורכת עם הקרם דה-לה קרם של האליטה האמריקאית, בין אם עיתונאית או פוליטית. היא גרה באחוזה ענקית עם בתה ונכדיה, ומדי פעם עליה להחליט החלטה קשה כזו או אחרת בנוגע לעיתון שלה – והיא מוקפת בחמישה גברים לפחות שימליצו ובפועל יגידו לה מה להחליט. בן ברדלי הוא עורך ראשי ממולח ועקשן. הוא לא מחבב את קיי, אבל מכבד את הסמכות שלה בלית ברירה. הוא גס רוח, לא נעים לעובדים הזוטרים שלו, ומנסה להרים את העיתון בו הוא עובד בעיקר למטרות קידום עצמי.

למרות האפיונים האלה, ספילברג מנסה לאפיין את קיי ובן כגיבורי תרבות. היא, מבחינתו, אייקון פמיניסטי, כיוון שהיא האישה הראשונה בארה”ב שהייתה למו”לית של עיתון גדול. בן, מנגד, הוא לוחם צדק חברתי, כלב השמירה של הדמוקרטיה וחופש הדיבור. מדי פעם דמויות אחרות אפילו אומרות את הדברים האלה עליהם, לפעמים בנוכחותם, שחס וחלילה אנחנו, הצופים, לא נשכח שבזה מדובר. או שחלילה אפילו שאר השחקנים כבר ישכחו.

השטיקים האלה לא עובדים. הנקס וסטריפ צריכים לגייס את כל הכריזמה והקסם האישי שלהם בשביל שהדמויות יעברו מסך בכלל. זה עובד להם חלק מהזמן, אבל רוב הזמן אנחנו פשוט לא מזדהים עם הדמויות האלה ולא מתעניינים בהן. מה שמרשים הרבה יותר זה דווקא הקאסט התומך.

מריל סטריפ וטום הנקס מתוך “העיתון” (באדיבות סרטי יונייטד קינג)

שחקני משנה נהדרים

בכל שנה, אנחנו אוהבים לדבר על זליגתם של שחקני טלוויזיה לקולנוע. ואנחנו עושים את זה חמש פעמים בשנה לפחות. אבל ב”העיתון” הזליגה הזאת מגיעה לשיאים חדשים. בעוד שבמרכז הסרט (והפוסטר) מופיעים הנקס וסטריפ, כל השחקנים שסובבים אותם הם שחקני טלויזיה מצליחים, שמשחקים בסרט דמויות מפתח משמעותיות. ואמנם הם עומדים ומשחקים מול ענקים, הם לא מרגישים חריגים בשום צורה.

בין שחקני המשנה הבולטים ישנה אליסון ברי (Alison Brie) מ”מד מן”, “קומיוניטי” ו-GLOW, שרה פולסון (Sarah Paulson) מ”אימה אמריקאית” ו”פשע אמריקאי”, בוב אודנקירק (Bob Odenkirk) מ”שובר שורות”, “סמוך על סול” ו”פארגו”, בראדלי וויטפורד (Bradley Whitford) מ”הבית הלבן”, ג’סי פלמונס (Jesse Plemons) מ”שובר שורות” ו”מראה שחורה”, דיוויד קרוס (David Cross) מ”משפחה בהפרעה”, ועוד.

חלקם, כמו פולסון וברי, משחקים תפקידים קטנים אבל בעלי נוכחות רבה, וחלקם, כמו אודנקירק, מתעלים ברגעיהם הקטנים על הנקס וסטריפ עצמם. זה לא פחות ממרגש לראות כל כך הרבה שחקנים מוכשרים מסדרות שונות ומשונות משחקים יחדיו תחת לא אחר מאשר סטיבן ספילברג, אחד הבמאים שהגדירו את הקולנוע המודרני כפי שאנחנו מכירים אותו.

שרה פולסון וטום הנקס מתוך “העיתון” (באדיבות סרטי יונייטד קינג)

שימוש ציני בסנטימנט רומנטי

ובזה, כנראה, החן של הסרט מסתיים. כי כל מה שהסרט עושה זה לסחוט את הרעיון שלו במיומנות קולנועית רבה וללא שום נשמה ניכרת. מהר מאוד נהייה ברור שכל הסרט בנוי סביב סדרה של תעלומות שהן אינן תעלומות בכלל. האם הפוסט יפרסם את הכתבה? כמובן שיפרסם, אחרת אין פה סרט! האם הפוסט ישרוד את זעמם של המשקיעים? בהתחשב בזה שהוא אחד העיתונים הגדולים ביותר בארה”ב, ושזמן קצר לאחר אירועי הסרט הפוסט חשף את קנוניית ווטרגייט, ברור שהוא ישרוד.

אפשר לספר סיפור אמיתי בקולנוע – זה נעשה שוב ושוב, וספילברג עצמו עשה את זה לא פעם. אבל אי אפשר לבנות את הרגעים הדרמטיים האלה כתעלומה. לבנות מתח אצל הצופה כשאין שום מתח אמיתי. ובכל זאת שוב ושוב ספילברג בונה את המתח עם הפסקות דרמטיות, תנועות מצלמה שסוגרות באיטיות על הגיבורים, ואנשים שכועסים אחד על השני בקול רם ובשקשוק אגרופים באוויר.

לקראת סוף הסרט נדמה שאף בתהליך ההפקה נהייה ברור שזה לא עובד. רגעי מתח והפסקות דמטיות הוחלפו בשוטים מחמיאים שמדגישים כמה קיי גיבורה, או כמה בן אצילי. ושוב, להזכירכם, אם שוט ברור כזה מרגיש לרגע לא ברור, תבוא עוזרת פרלמנטרית אקראית ותספר לקיי איזו גיבורה היא, כדי שגם אנחנו נשמע, או אשתו של בן, לפתע, תסביר לו כמה היא גאה בו על זה שהוא כזה נפלא. איזה בזבוז.

בשורה התחתונה

“העיתון” הוא סרט עם מסר חשוב ועקרוני, שמרגיש גם אקטואלי, אבל בפועל הוא ניסיון ציני מאוד לקבל מועמדויות ואולי גם כמה פרסים באוסקר ובעוד כמה אירועים ופסטיבלים. לא מורגשת אף לא טיפה של נשמה בסרט, וזה כואב במיוחד כאשר הסרט מנסה לצייר את עצמו כרלוונטי ואקטואלי.

המשפט של או ג’יי סימפסון היה אחד מהמשפטים המתוקשרים ביותר בעולם, ובוודאי המתוקשר והגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. עד היום מדהים לחשוב שכל הראיות הצביעו נגד או ג’יי, ובכל זאת חבר המושבעים זיכה אותו מאשמת רצח גרושתו. זה הגיוני מאוד, אם כך, שאת העונה הראשונה לאנתולוגיות סיפורי הפשע שלו, “פשע אמריקאי” (American Crime Story), הקדיש ראיין מרפי (Ryan Murphy), יוצר “גלי” ו”אימה אמריקאית”, למשפט של או ג’יי סימפסון.

הגיוני באותה מידה שאת העונה השניה הוא הקדיש לפשע אישי הרבה יותר. ג’אני ורסצ’ה היה אייקון גדול מאוד בעולם האופנה. הוא היה גם אייקון להט”בי אדיר מימדים, ויציאתו הפומבית מהארון עודדה גם את מרפי עצמו לצאת מהארון כהומוסקסואל בזמנו. מותו של ורסצ’ה זיעזע הן את קהילת האופנה והן את הקהילה הגאה, ומה שהיה מזעזע במיוחד ברצח הוא שרוצחו של ורסצ’ה, אנדרו קונאנן, יכול היה להיתפס זמן רב לפני ביצוע הרצח. בזה עוסק הסיפור של “הרצח של ורסצ’ה” (The Assassination of Gianni Versace), העונה השנייה של “פשע אמריקאי”.

אדגר רמירז כג’אני ורסצ’ה מתוך “הרצח של ורסצ’ה” (תמונה באדיבות yes)

העלילה

השנה היא 1997. מעצב האופנה ג’אני ורסצ’ה המגולם על ידי אדגר רמירז (Edgar Ramirez) שוהה באחוזת הפאר שלו במיאמי ביץ’, פלורידה. הוא מתגורר שם עם בן זוגו הותיק אנטוניו ד’אמיקו, אותו משחק הזמר ריקי מרטין (Ricky Martin). חייו של ורסצ’ה מתנהלים כרגיל, עד שללא התראה מוקדמת מופיע משום מקום בחור צעיר אותו משחק דארן כריס (Darren Criss) מ”גלי”. הבחור, אנדרו קונאנן שמו, שולף אקדח, ויורה בורסצ’ה למוות, על מדרגות ביתו. הוא נמלט מזירת הרצח בהצלחה.

כעת על המשטרה לתפוס את הרוצח, בשיתוף פעולה עם ה-FBI – למה ה-FBI? כי קונאנן, כך מסתבר, הוא רוצח סדרתי, מוכר לסוכנות הביון הפדרלית. מדוע הוא עדיין לא נתפס? זאת אחת מהשאלות שהסדרה הולכת לעסוק בהן. בינתיים דונטלה ורסצ’ה, אחותו של ג’אני המנוח המגולמת על ידי פנלופה קרוז (Penelope Cruz), צריכה להחליט מה לעשות עם העסק של אחיה האהוב, אותו היא יורשת לאחר מותו.

חיבור אישי מאוד לכל הנפשות הפועלות

אחד מהדברים שבולטים מיד ב”רצח של ורסצ’ה”, זה כמה כל הדמויות מרגישות מנותקות מהמציאות. מצד אחד, ישנו ג’אני ורסצ’ה – מעצב אופנה בעל שם עולמי המתגורר באחוזה בפלורידה, שהיא רק נכס אחד מני רבים; אדם שמועדונים נפתחים לכבודו, מפיקי אופרה מתחננים בפניו שיעצב להם תלבושות; כל צלם חולם למסגר אותו; והוא חי חיים של הוללות, יין ואוכל משובח. מנגד, ישנו אנדרו קונאנן – צעיר מתוסבך, שקרן פתולוגי, מנותק מהמציאות ורוצח סדרתי. באספקטים מסוימים הוא הרבה יותר מובן לנו מורסצ’ה, ומצדדים אחרים הוא מנותק לחלוטין מכל חוויה אנושית שרובינו מכירים.

אלה הדמויות שאנחנו פוגשים בתחילת העונה. אלה הגיבורים שלנו בשלב הזה. אלה האנשים שאנחנו אמורים להתחבר אליהם, אנשים שאין שום סיכוי שנבין, או שנרגיש את מה שהם מרגישים. אבל הפלא ופלא, אנחנו מרגישים אותם ומבינים אותם היטב.

הקסם של “הרצח של ורסצ’ה” הוא ביכולת של מרפי וצוות הכותבים לגרום לנו להבין את הדמויות האלה ולהתחבר אליהן – גם למולטי-מיליונר ההולל, וגם לרוצח הסדרתי הממורמר. אנחנו באמת רואים ומעריצים את הגאונות והאנושיות של ורסצ’ה, ועל קונאנן, לפחות בשלב הזה, אנחנו מרחמים לא פחות משאנחנו כועסים. נדמה שכבר מהתחלה ראיין מרפי מעביר ביקורת לא על הרוצח עצמו, אלא על המערכת. מערכת שלא רק שלא תפסה אותו בזמן, אלא שיצרה אותו, שהפכה את אנדרו הצעיר לרוצח האלים שהוא נהייה.

דארן כריס מתוך “הרצח של ורסצ’ה” (תמונה באדיבות yes)

החיים עולים על כל דמיון

יש פרט אחד מאוד בולט ב-DNA של הסדרה ש”הרצח של ורסצ’ה” חולקת עם “העם נגד או ג’יי סימפסון” – יש קומדיה שחורה חזקה ואירונית שמסתתרת מתחת להכל, קומדיה שוודאי גם כאן, כמו בעונה הראשונה, תלך ותגבר עם כל פרק. אחד מהדברים שהפך את העונה הראשונה למצליחה כל כך היא התדהמה החוזרת ונשנית שמדובר כאן בסיפור אמיתי, במשהו שקרה באמת – נאמרו דברים שבאמת נאמרו, נעשו מעשים שהיו להם עדים במציאות, ומהלך שבסיפור בדיוני היה קורה בצורה ברורה אחת לקח במציאות תפנית שונה לגמרי.

הערת ביניים: בימים האחרונים יצאה משפחת ורסצ’ה נגד הסדרה בטוענה כי הסיפורים בה מופרכים וכי משפחת ורסצ’ה לא עומדת מאחורי הסדרה. יוצרי הסדרה, מצידם, טוענים כי העלילה מבוססת על ספר מתוחקר היטב, ואנחנו בינתיים נותרים עם הסיפור כמו שזה יוצג לנו בסדרה.

גם כאן, נראה שהאבסורד מנצח. כבר מהפרק הראשון אנחנו לומדים פרטים מסוימים על החקירה של ה-FBI שהם מביכים, אם לא מבישים. שום תסריטאי מעולם לא היה מעז לכתוב תסריט כזה – הוא מטופש, לא מעניין ולא קוהרנטי בעליל. אלא שכאן מדובר בדברים שבאמת קרו. ולצפות בדרמטיזציה שמרפי עשה לארועים האלה, לאנשים האלה, לסיפור הביזארי והנוראי הזה, זה כמעט כמו לצפות בהוצאה להורג – אנחנו יודעים שאנחנו מסתכלים על משהו אלים ונוראי, אבל אמרו לנו שמותר, אז אנחנו גם מרשים לעצמינו להנות מזה.

בשורה התחתונה

“הרצח של ורסצ’ה” מצטיירת כעונה עם פוטנציאל להיות איכותית ומרתקת לא פחות מ”העם נגד או ג’יי סימפסון”. הסדרה צפויה לעלות לאוויר ב-18 בינואר בערוץ yesEdge, והיא תהייה צפיה חובה לכל מי שאהב את העונה הראשונה, ובתקווה גם צפייה מומלצת לאלה שפספסו. בינתיים, אם לא ראיתם עדיין, התעדכנו בעונה הראשונה, זו על או ג’יי, ותראו כמה מופרע העולם בו אנחנו חיים, ביחס לסרטים שאנחנו בדרך כלל רואים.

זה לא חדש ש”סיפורה של שפחה” (The Handmaid’s Tale) חוזרת לעונה שניה. אך כעת ישנו גם תאריך מדויק – סדרת המופת של Hulu תחזור ב-25 באפריל הקרוב בארה”ב ותשודר במקביל גם בערוץ HOT HBO וב-HOT VOD. מלבד המעריצים הרבים שהסדרה צברה, היא הספיקה גם לזכרות בשני פרסים יוקרתיים, האמי וגלובוס הזהב, לסדרת הדרמה הטובה ביותר של 2017, כך שהיא נכנסת לשנה החדשה עם הייפ גדול מהרגיל.

הסדרה מבוססת על ספרה של מרגרט אטווד (Margaret Atwood), אשר מציג דיסטופיה שמתרחשת בעולם אלטנרטיבי לשלנו, בו השטח שבעבר היה ארצות הברית נקרא כיום רפובליקת גלעד. רפובליקת גלעד היא תאוקרטיה נוקשה שמתקיימת לפי כללי הביבליה הנוצרית. גלעד סובלת מבעיה חמורה של פוריות, וכתוצאה מכך נשים פוריות שייכות למדינה וניתנות למשפחות בעלות השפעה שצריכות להעמיד צאצאים, היכן שהן נאנסות שיטתית כשפחות מין, וילדיהן ניתנים למשפחות בהן הן חיות.

מתוך “סיפורה של שפחה”, עונה 2 (באדיבות HOT)

גיבורת הסדרה היא שפחה בשם ג’ון אוסבורן, אותה מגלמת אליזבת’ מוס (Elizabeth Moss) מ”מד מן”. מוס זכתה גם היא בגלובוס הזהב ובאמי יחד עם הסדרה, והיא תמשיך לספר את סיפורה בעונה השניה, שלפי הטריילר נראית אגרסיבית ביותר, כתוצאה מהמרד אותו ג’ון התחילה בעונה הראשונה.

בסדרה מככבים גם ג’וסף פינס (Joseph Fiennes) מ”שייקספיר מאוהב”, סמירה וויילי (Samira Wiley) מ”כתום זה השחור החדש”, ואלקסיס בלדל (Alexis Bledel) מ”בנות גילמור”. העונה החדשה תעלה בארץ בערוץ HOT HBO ובשירות HOT VOD סמוך ליציאת הסדרה ב-Hulu, אך לא ברור עדיין אם באותו התאריך או מעט מאוחר יותר.

מתוך “סיפורה של שפחה”, עונה 2 (באדיבות HOT)

אולפני האחים וורנר (Warner Bros) שחררו טריילר שני ל”טומב ריידר” (Tomb Raider), הסרט שמבוסס על סדרת משחקי ההרפתקאות המפורסמת. בדומה למשחקים, הסרט עוקב אחרי לארה קרופט (Lara Croft), ארכאולוגית צעירה שיוצאת למסע בעקבות חפצים קסומים ועתיקים, ונקלעת לצרות רבות, לא בשונה מאינדיאנה ג’ונס, ממנו היא שואבת השראה רבה.

את לארה קרופט תגלם בסרט אליסיה ויקנדר (Alicia Vikander) מ”אקס מאכינה” ו”הנערה הדנית”. כפי שראינו בטריילר הראשון, הסרט מבוסס באופן מובהק על המשחק מ-2013, שמתחיל את הסאגה של לארה מחדש – היא צעירה משאי פעם הייתה, פגיעה יותר, ועדיין לא מנוסה – לא כארכאולוגית ולא כלוחמת חסרת מורא. את אביה האבוד מגלם בפלאשבאקים דומיניק ווסט (Dominic West) מ-“300″ ו”הסמויה”, ואת הנבל של הסרט מגלם וולטון גוגינס (Walton Goggins) מ”שמונת השנואים”.

בטריילר החדש אנחנו מגלים פרטים חדשים – אביה של לארה היה קשור לארגון סודי ומסתורי בשם “טריניטי”, וכנראה אף היה חבר בו. מדובר בארגון הנבלים שמופיע רק במשחק ההמשך מ-2015, Rise of the Tomb Raider. מעבר לכך שזה משנה מעט את הקונטקס של העבריינים שנמצאים על האי אליו לארה נסחפת, זה פותח אפשרות לעלילה גלובאלית יותר, ולסרט המשך שימשיך להיצמד למשחקים – או ילך דווקא לכיוון משלו.

הטריילר החדש מראה גם יותר אקשן, וגם יותר פאזלים שנראים כלקוחים ישירות מהמשחקים – פאזלים ומלכודות גדולים ומגושמים, עם לוחות וגלגלים שצריך להתאים זה לזה. אולי לא ממצאים ארכאולוגיים מציאותיים במיוחד, אבל ברוח הז’אנר הם מרגישים נכונים – בין אם בהשראת קולנוע דומה, או בהשראת המשחקים עצמם, כמובן.

“טומב ריידר” צפוי לצאת למסכים ב-16 במרץ הקרוב בארצות הברית ויגיע לבתי הקולנוע בישראל ב-15 במרץ.